אם נרצה להפוך להיות משהו שאנחנו לא לא נצליח גם אם הרצון חזק ביותר, אומר דאונז. חיים מוצלחים הם חיים של מיצוי היכולות הספציפיות שלנו ולא איזשהו אידאל חיצוני. לכן, המפתח לחיים מספקים הוא לדעת בדיוק מהם הכשרונות שלנו. דאונז, כמו זליגמן למי שמכיר, מצדד במיקסום החוזקות שלנו ולא בנסיון לשפר את מה שאנחנו גרועים בו.

עד שלא נדע מה הם כשרונותינו לא נוכל לפתח בטחון עצמי כי איך אפשר להיות בטוח במשהו שאנחנו לא בטוחים מהו. וכאן נוצר מעגל קסמים כי בגלל שאנחנו לא בטוחים בכשרונות שלנו אנחנו לא מנסים לגלות אותם, אלא משתמשים במקום זה בטרנס ההערכה העצמית הנמוכה. אנחנו חוזרים ואומרים לעצמנו שאנחנו לא מתאימים לאתגרים שהחיים מעמידים בפנינו. אנחנו אומרים לעצמנו שכשרונותינו אינם מספיקים כדי ליצר את החיים שאנחנו רוצים. אנחנו משתמשים בטרנס של ההערכה העצמית הנמוכה כיוון שהוא חוסך לנו את העבודה הקשה שכרוכה בגילוי הכשרונות שלנו וניצולם. אי אפשר להאשים אותנו על חוסר ניצול של משהו שאין לנו ולכן קל לנו יותר להאמין שאין לנו כשרונות. טרנס ההערכה העצמית הנמוכה מספק לנו תירוץ לחיות חיים חסרי משמעות.

יש להבדיל כשרון משני דברים שלעתים אנחנו מבלבלים אותו איתם. ראשית, כשרון אינו זהה ליתרון. תארים למינהם, למשל, אינן מעידים בהכרח על כשרון, אלא הם סוג של יתרון המאפשר לנו להגיע לכל מיני עמדות, אבל לא בהכרח לזהות את הכשרונות שלנו. אפילו בקסם אישי דאונז רואה יתרון ולא כשרון. הדבר השני שצריך להיזהר מלבלבל עם כשרון הוא נסיון. נסיון אמנם מפתח את הכשרון, אבל ייתכן מצב שבו יש לנו הרבה נסיון במשהו בלי שיש לנו בו כשרון. במצב כזה לעולם לא נגיע למיטבנו, לא נצטיין במה שאנחנו עושים ונבזבז את האנרגיה שיכולנו לנצל על פיתוח הכשרון שלנו על משהו שאנחנו לא טובים בו.

אין מישהו, טוען דאונז, שאין לו כשרון כלשהו, משהו שהוא עושה טוב יותר מאחרים (אני די בטוחה שהדבר שאני עושה הכי טוב זה לישון אבל אני משערת שהוא לא מתכוון לזה). הסימן הראשון לכשרון הוא משיכה לעבר משהו. אם אנחנו רואים מישהו שעוסק במשהו ומרגישים משיכה לעשות כמוהו ייתכן שיש לנו כשרון לעניין הזה. ואולם, אין זה סימן מספיק. הרבה פעמים אנחנו נמשכים לעשות דברים שאין לנו כשרון להם. הרבה שנים, למשל חלמתי להיות זמרת סופרן אבל היכולת המוזיקלית שלי מתאימה מקסימום למקהלת חובבים. כדי שנדע האם אנחנו כשרוניים בדברים אליהם אנחנו נמשכים אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם היתה לנו איזשהי הצלחה בהם?

סימן נוסף לכשרון הוא הסיפוק שיש לנו כשאנחנו עוסקים בדבר בו אנחנו כשרוניים. עוד סימן  הוא היכולת שלנו ללמוד את הדבר במהירות. למרות שמעולם לא התנסינו בעשיית הדבר הזה אנחנו מרגישים כאילו שאנחנו יודעים איך לעשות אותו. לעומת זאת, אם אנחנו מתקשים בלמידה של משהו אז זה סימן שזה לא הכשרון שלנו ולא משנה עד כמה אנחנו נמשכים לדבר הזה. בדיוק! כשניסיתי ללמוד סולפז' הדבר היה מתסכל באיטיות שלו. כגרוע עוד יותר חוויתי את הנסיון ללמוד שחיית חתירה ורכיבה על אופניים. למרות שנמשכתי לדברים האלו אלו בטוח לא הכשרונות שלי.