(המקום: אי שם למעלה. הזמן: חמש בבוקר. שפנה לבנה מגיעה לבית המשפט הגבוה לצדק. הממש ממש גבוה. הכי גבוה שיש.) 

שפנה לבנה: שלום, אני מבקשת לשוחח עם אלוהים. אפשר? יש לי איזה עניין לברר איתו.

מיכאל (זוג כנפיים על הגב):  עם אלוהים... נסחפנו, לא? גברת, לא כל מי שנמאס לו מהתורים באורנג' ומהפקקים באיילון יכול להיכנס להתלונן אצל אלוהים!

גבריאל (בייגל'ה מעל הראש): מיקי, תרגיע. בוא נשמע מה יש לה להגיד. היא נראית כמו שפנה רצינית. במה העניין? (מוציא דף ועט. מון בלאן, איך לא...)

שפנה לבנה: תראו, יש בעיה. ולא, אני לא מדברת על ביבי. זה קצת יותר מורכב. כבר 30 שנה שאני מנסה להבין את העניין הזה של אהבה. קראתי ספרים, למדתי את הנושא. אח"כ עברתי להתנסות אישית. הייתי קשה להשגה, אח"כ קלילה וזורמת... (מיכאל וגבריאל מגחכים: "זורמת... נו, טוב, אפשר לקרוא לזה גם ככה...").מה אני אגיד לכם, התחתנתי, התגרשתי, לקחתי סיכונים, נפלתי, קמתי... ועדיין לא הצלחתי להבין. האמת? באתי לכאן כי נראה לי שזו מגיפה. כל יום אני פוגשת עוד אנשים שאפילו לא מבינים עד כמה הם לא מבינים את העניין הזה...

מיכאל: גבריאל, ידעת מזה?

גבריאל: תראה, שמעתי שאחוז הגירושין על כדור הארץ גבוה, אבל חשבתי שזה בגלל הקטע עם ההתחממות הגלובלית. מעניין למה הם כל כך מסתבכים עם העניין הזה. הרי כשתכננו את האב טיפוס...

מיכאל: מה, אדם וחווה? גם כן אבטיפוס...

גבריאל: נכון, היה לנו שם איזה פאק בביצוע, הקבלן קצת פישל. אבל התוכניות היו פיקס, וחוץ מסטיית תקן קטנה של 15% מהמפרט המקורי, לדעתי הכל בוצע כמו שצריך.

שפנה לבנה: בטוח? כי אני חייבת להגיד לכם שהמצב שם למטה לא משהו...אנשים לא רואים מה נמצא להם מתחת לאף. כל הזמן רוצים את מי שלא מספיק רוצה אותם, כאילו הלב עושה דווקא. גם כשמגיע דבר מעניין באמת ודופק על הדלת, או כמו שקורה היום, מנדנד במסנג'ר, הם לפעמים פשוט לא שומעים, לא רואים. או שאין להם אומץ. או שהם נשארים איפה שנוח ולא איפה שטוב.  בקיצור, הכל הפוך.  מסרים כפולים, אי הבנות. מנהלים חיים שלמים באינטרנט, מכירים, מתרגשים, חולמים, משתוקקים, וכל זה בלי להיפגש בכלל!

מיכאל: מה, גם גברים וגם נשים? כולם? את טוענת שהיה כשל בביצוע של שניהם? פרטי, נמקי, הסבירי.

שפנה לבנה: לגבי נשים – נראה לי שבתוכנית לביצוע של הביטחון העצמי היתה פאשלה רצינית. אתם לא מאמינים איזה שטויות אנחנו עושות כי אנחנו מפחדות שלא יאהבו אותנו, שיעזבו, יפגעו או סתם לא יחבקו כשצריך. וזה במקרה הטוב. יש כאלה שאצלן בכלל נגמר לכם החומר גלם הטוב... זורקות את עצמן על כל גבר שמחייך לעברן, מחכות שנים לאיזה טמבל שיתגרש, מנהלות רומנים וירטואלים באינטרנט, ואז, כשהוירטואלי המרגש נהיה אמיתי, מסתבר שהוא... (מותר להגיד 'עוד זיון בינוני' שם למעלה?). והן לא מבינות למה.

גבריאל: מה את אומרת? מיכאל, צריך לבדוק מאיזה חומר בסוף ביצעו את ההיגיון. רגע, וגברים?

שפנה לבנה: או, זו אניגמה מבחינתי. קודם כל, אחוז הגברים שמאבדים עניין ברגע שנשים נענות להם בחיוב גבוה שאין לתאר. ההגיון אומר בדיוק הפוך, לא? אה, ולגבי בגידות! טוב... זה ממש סיפור. אתם יודעים כמה גברים חיים עם מאהבת? שנים! אוהבים אותה, חיים איתה, אבל... נשארים נשואים לאישה אחרת. תופעה.

מיכאל: את בטח מדברת על שבטים בגינאה המשוונית. לא יכול להיות !

שפנה לבנה: אני אומרת לכם, זה בכל מקום! אנחנו פשוט לא מצליחים למצוא אחד את השני. זה כמו המון המון חצאים שמסתובבים באותו מקום אבל לא מצליחים להיפגש ולעשות אפילו שלם אחד. לא משנה כמה אנחנו נאורים, חכמים, שנונים או מוצלחים. נורא משונה... (נכנס אלוהים, מלווה בזוגתו, אלוהימא) 

אלוהים: מה קורה, מיכאל וגבריאל? על מה הרעש?

אלוהימא: מי זאת, השפנה הזאת? עוד אחת שבאה להתלונן על האוכל באל-על?

שפנה לבנה: לא, אני רק שאלה...

גבריאל: אלוהים, היא אומרת שיש מצב שהיה לנו פאק רציני בייצור של בני האדם. מסתבר שהם לא מצליחים למצוא אחד את השני.

אלוהים: מה זאת אומרת?כולם את כולם?

מיכאל: בעיקר תואמי אדם את תואמי חווה.

אלוהימא: באמת? מה אתה אומר? אלוהימי, בוא נבדוק את זה. גבריאל, תביא בבקשה את התוכניות של הפרוייקט הזה מהארכיון. 

גבריאל (חוזר מהארכיון עם ערימה של ניירת): הנה, אלוהים. תציץ שניה. (אלוהים פותח את התוכניות לפיהם יצרו את אדם וחווה, גן העדן וסינמה סיטי) 

אלוהים: אלוהימא, אני לא מאמין. פשוט לא מאמין! המעטפת בסדר אבל הפנים... מי אישר את הפנים? הכל הפוך פה!

גבריאל ומיכאל: תביא, תביא לראות...

אלוהים: בחיי, אני נתתי סקיצות טובות, אבל האדריכל שתכנן את הפרטים, אידיוט מוחלט. יש פה ליקויים ברמה כזו שהסיכוי שתואמי חווה ותואמי אדם ימצאו אחד את השני הוא פחות מ – 20%!

אלוהימא: טוב, גבריאל ומיכאל, תדאגו שהנושא יטופל מיד. יש לנו אחריות קבלן ומתכנן לכל החיים, אז אל תדאגי, שפנה. כל הליקויים יתוקנו תוך 30 יום.

שפנה לבנה: תגידו, יש מצב שכצ'ופר על הדרך הארוכה שעשיתי אתם מקדימים לי קצת את השיפוץ?

אלוהים: המממממ............ נראה. אולי.

שפנה לבנה: ואם כן, איך אני אדע שזה קרה?

אלוהים (מסתכל על השפנה במבט מאיים. השפנה חושבת שהגזימה...): תקשיבי, אנחנו יודעים איפה את גרה...

שפנה לבנה (נשמע מוכר, מ"הבורר" נדמה לה):  זה נשמע כמו איום...

אלוהימא (מחייכת): לא, שפנה, זו הבטחה....

שמעתם? עוד 30 יום למנייאק...