כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    תשמור על העולם ילד...?! ובינתיים אולי גם על האוגרת ...?!

    16 תגובות   יום שישי , 6/3/09, 20:59


    תשמור על העולם ילד...?!  ובינתיים אולי גם על האוגרת ...?!   

     

     

     

    השיר הזה, (שמור על העולם ילד,,,,,כי אנחנו כבר לא מצליחים....), המציאות, הרצון, החלום, התקווה, האכזבה, הקטעים המסופרים בהמשך לכאן ולכאן -  ביחד כל זה עושים אצלי גיוועטש אחד גדול.

     

    הרגשת החמצה מעורבת בייאוש, זיק תקווה שכבה ונדלק לסירוגין, הידיעה שאף אחד לבדו  לא יכול לשנות את העולם - אבל כל אחד יכול לשנות משהו בעצמו.

     

    ביחד השינוי הזה ייתן אותות, בתקווה – בצורה רחבה, בעולם. 

     

    תשמור על העולם ילד – ההתחממות הגלובלית

     

    http://www.youtube.com/watch?v=ErJI6vzM2Mc 

     

    תשמור על העולם ילד – דוד דאור

     

    http://www.youtube.com/watch?v=g1vIFyH4U_Y 

     

     

    Ynet "תשמור על העולם, ילד" (3.3.32009) אלעד רובינשטיין

    אחרי שעת הסיפור ולפני שהם יוצאים לשחק בחצר הם ממחזרים בקבוקי פלסטיק ונייר; אחרי ארוחת הצהריים הם אוספים את השאריות לפח הקומפוסט, ולמרות שכיף להשפריץ הם לא שוכחים שצריך לחסוך במים. ילדי גן כרכום בצפון שומרים על הסביבה יותר מהרבה מבוגרים. יש מה ללמוד מהם

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3679822,00.html

     

     

     

    רוצה לשתף אתכם בהרגשה מעורבת אצלי לגבי  קיצוניות מסויימת הקיימת בחינוך או בחוסרו, בחוסר ההתייחסות לחשיבותו העצומה בכל שטחי החיים שלנו, בזה שהוא  פשוט אינו מקבל את ההתייחסות הרצינית ההולמת , וההשלכות אדירות לכך.

     

    המדובר בחינוך קודם כל של הדור הצעיר, אך בהחלט לא רק.

    גם מבוגרים לפעמים צריכים חינוך, אם זה ע"י אכיפה יותר יעילה של החוק, חקיקה מתאימה ועדכנית, וענישה הולמת ולא כזו שהעבריינים מגחכים עליה והיא אינה מרתיעה.

    גם זה סוג של "חינוך". לא?! 

     

    מצד אחד  נושאים ומקרים רבים למשל כמו המסופר בכתבה בעתון למעלה (חינוך וההרגל לשמירה על הסביבה) מעוררים תקווה .

     

    לראות שהדור הצעיר  כך נוהג זה יפה ועושה חיוך ללב. אולי אולי עם ערכים מחודשים יצליחו צעירים להציל משהו ממה שנשאר... 

     

    מצד שני יש את המקרה הטרי ממש מימים אלה, שיחה מקרית קטנה ששמעתי באוטובוס שמעלה את חמתי , גורמת לי תסכול  מרקיע לשחקים, ומטיחה אותי לקצווי הכעס, היאוש, בדיוק לצד השני.

     גם זה שייך לדור הצעיר....

     

    ואפילו באותה סיטואציה להגיב לא יכולתי לא היה טעם... 

     

    והנה קטע ממציאות יום יום, כעורה  ואטומה להחריד, כפי שהשתקפה בקטע שיחה מקרי מהאטובוס: 

     

    האטובוס עמוס, שעת אחהצ, כולם ממהרים מהעבודה הביתה....

    אם צעירה קשת יום עם תינוק וילדה....

    היא טרודה ועייפה...

    מהר מאד מתברר לפי צורת הדיבור שכנראה הערכים והנורמות שספגה דומים לאלה של בתה...

    הבת מנסה לתפוס תשומת לבה,

    האם מנסה להקשיב בצורה קצת אוטומטית ושואלת איך היה בבית הספר...

    הילדה מציינת בלי צער או רגש כלשהו , פשוט דיווח אדיש ונורא בעיני ומספרת בין היתר ש :

    " היום האוגרת שלה מתה "

    "למה מה קרה?" (בצורה אוטומטית כזו, טון הדיבור לא השתנה כלל) שואלת האם

    "דרכו עליה"

    ואחרי שניה:

    "כבר הביאו לי אחרת".... 

    האם, לא הגיבה במיוחד, לא ניסתה ולו במילה להעביר המסרים הדרושים, לתקן ולו משהו בהתייחסות, אולי כאמור מסיבה פשוטה שהיא עצמה גדלה יחד אתם בדיוק כמו בתה....... 

     

    חטפתי בחילה מעוצמת התסכול והזעם שאחזו בי, והידיעה שבודאי באותו מעמד אינני יכולה לעשות דבר. 

    אי אפשר וחסר טעם להגיב במקרה כזה.

    קודם כל הרי השיחה לא הייתה מיועדת לאוזניי, שנית, בודאי שבהערה זועמת או מצב הדחיסות באוטובוס ומצבה של האם לא רק זה היה חסר טעם גם היה מעורר התנגדות.

     

    בתור בונוס, כיון שחטפתי כאב ראש, בגלל שלא יכולתי להוציא את התסכול, ניסיתי לפתוח חלון (הפיוזים....הפיוזים...שנשרפים.) וחטפתי על הראש כי "האוכלוסייה הבוגרת" שישבה בסמוך התנגדה לקצת אוויר ורוח..... 

     

    בקיצור, מה אומר לכם: אצלי בלב, במחשבות, בפנים - בכל הקשור לענייני חינוך ותקווה שתולים בדור הצעיר זה די מעורב, ואני נעה בין מקרה אחד לשני..... אם לא נתלה תקווה בהם לשינוי, אם לא נשקיע בחינוך, מה עוד נותר? במה נותר להאמין ולמה לקוות? 

    ואיך אחרת אפשר לשנות הדברים שחייבים לשנות אם לא דרך חינוך?!  

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/3/09 00:25:


      אני  מחזקת ומסכימה עם איתן הירוק

       

      הרבה הורים מאשימים את בית הספר , את המורה (שמתחלפת מדי שנתיים אבל עדיין אשמה ) את הטלויזיה , אוי הילד עייף / רעב / כועס

       

      ובעצם לא לוקחים אחריות על חינוך הילדים לערכים של שמירת הסביבה --לא לזרוק דברים ברחוב ,  למשל.

       

      להתייחס לחיות הגרות ברחוב  ולא להתעלל ולרדוף ...

       

      לכבד ולדאוג לזקנים

       

       

      אני מאמינה שאם כל אחד בסביבתו הקרובה ובביתו יתחיל את החינוך בילדיו החברה שלנו תיראה אחרת .

       

       

      בונבי טובת הלב , הסיפור ששמעת באוטובוס אכן מקומם ומרגיז , אבל עלו בי רחמים גם כלפי האמא המותשת

       

       

        8/3/09 09:34:


      פשוט...:

      החינוך מתחיל בהורים

      בעולם בו אנו חיים (השגיות,תארים,השוואות,שפיטה וביקורת)

      לצערי אין כיום מקום בבית הספר לחינוך (חינוך = רגש,יחס לזולת,יחס לחיות ולסביבה וכמובן יחס לעצמי והתבוננות פנימית וגם ללמוד לחיות ולהתנהל בעולם כמו כלכלת בית ותחזוקתו ,התמודדות מול הראשיות בכל הקשור לחיי היום-יום ועוד ועוד)

      אם כך הוא העולם בו אנו חיים,כפי שציינתי למעלה,אזי תפקידו של בית הספר כיום הוא הוראה ולא חינוך (מתמטיקה,לשון,היסטוריה וכו'-על מנת שתלמידים יוציאו תעודות נחשבות יותר בשביל "להתקדם" בחיים)

      בתי הספר לצערי אינם אחראיים מספיק להתקדמות הרגשית-חברתית-רוחנית ונפשית של יילדו .

      ועל כן עלינו כמבוגרים אחראים להעניק לילדנו את החוסרים הנ"ל וכמובן לשמש דוגמא(אמרתי-החינוך מתחיל בהורים),שזה די קשה בעולמנו הרודף בצע בו 90% מההורים עובדים 8-10 שעות ביום !!!

      אסור לנו להאשים את משרד החינוך,אנינו יכולים להיות ביקורתיים כלפי אחרים אלה רק להביט על עצמינו וראות מה אנו עושים !

      איך עושים את זה ?

      פשוט :

      1)מפסיקים לכעוס חיוך

      2)מפסיקים להאשים את משרד החינוך (שזה בעצם...אנחנו)

      3)כן דורשים ממשרד החינוך דבר אחד - להכניס מספר שעות שבועיות ,לצד המתמטיקה הספרות והספורט גם לימודי "הורות וחברה" בהדרכתם של יועצים ומטפלים.כמובן נושא זה לא יילמד לבגרות אך נוכחות בכל השיעורים בנושא זה יהיו תנאי לקבלת בגרות בכלל אפילו לכל בעלי ציוני ה"100" למינהם !

      4)את הכישורים החברתיים והרגשיים הראשוניים והבסיסיים יש להעניק לילדנו ע"י האב והאם עוד מגיל 0 ולא ע"י מורה עייף בבית הספר.רק כך.-ואם אתם שואלים איך הורה יידע איך לעשות זאת ? -פשוט מאוד הוא ייזכר בשיעורי "הורות וחברה" שלמד בבית הספר...

      יום טוב ותשארו שמחים.

        7/3/09 23:39:


      את יודעת מה אני חושב?

       

      מסכים איתך שמדובר בחינוך.

      אולי אם במערכת הלימודים היה גם מקצוע שנקרא "אחריות ונתינה חברתית", או שהיו מסבירים קצת לנוער כמה חשוב הנושא של תרומה לזולת, היופי שבהתנדבות ובעשייה למען האחר (הדומה ובעיקר השונה), ועד כמה פעילות כזו היא לפעמים התרופה האמיתית (והתרופה בכלל) ל"שיעמום" הזה שהצעירים מדברים עליו (ואני אישית שמעתי לא מעט בני נוער שאומרים לי "משעמם... מחפשים קצת אקשן...") ופונים למקומות רחוקים ולפעילויות המגיעות בד"כ מלחץ חברתי (ומן הסתם, לא מוצאים את מה שהם באמת מבקשים).

      אולי נגיעות במוסר ובמידות (מה שקיים בחינוך הדתי, ואצלנו בחילוני - מי שמע עליו בכלל?) כבר בגילאים הצעירים יכולות גם לעזור.

       

      אבל את יודעת מה? אני אופטימי.

      אני חושב שיש לא מעט מהדור הצעיר שמצליח אפילו "לחנך" את הוריו ולתקן, לשנות דרכי מחשבה לטובה.

       

      אני חושב שהכל תלוי בנו. בכל אחד מאיתנו.

      לפעמים קל להאשים אחרים, אבל כל אחד מאיתנו יכול לעשות שינוי קטן בזה שהוא ישנה את עצמו לטובה (ולכל אחד יש על מה לעבוד. לכל אחד. כעס, גאווה, אינטרס, ציפיות מוגזמות מאחרים במקום לקיחת אחריות, חוסר הקשבה והבנה, נטירת טינה וכיו"ב. גם אני לומד כל יום משהו חדש, ופעם בשבוע, בשבת, עשיתי לעצמי הרגל לבדוק את עצמי ולחשוב מה יכלתי לעשות טוב יותר. היום, למשל, זה גרם לי להתקשר לידידה ולבקש סליחה.) ואולי עוד 2-3 אנשים הקרובים לו ביותר.

       

      יהיה טוב!

       

      שיהיה חג שמייח ומלא בחיוכים! :)

        7/3/09 22:39:

      עצוב לי לשמוע סיפור כמו שלך.

      לפעמים כאשר אני מביעה את דעתי אנשים מרימים גבה...

      איך זה שאני מתרגשת כל כך מחיות....

      אני מודה..אני מרחמת על כל החיות...

      לכולם יש מערכת עצבים וגם להם כואב...

      ואכן טוב יהיה אם משרד החינוך יקנה יותר ערכים לבעלי חיים

      וכנ"ל החינוך מתחיל בבית..

      ואם להורים לא איכפת..אז ההורים מקרינים לילדים וזה חוזר חלילה..

      לפחות שבכיתה ידברו על צער בעלי חיים ואז לא נשמע על ילדים בני עשר ושתיים עשרה שמתעללים בחתולים (לאחרונה היה מקרה מזעזע)

      תודה לפוסט החשוב שלך.

      א.*

        7/3/09 19:39:

      מצחיקונת אחלה כל הכבוד ושבוע טוב

      אם תמשיכי ועוד ועוד הצטרפו יש תקווה

      אני מקווה שאני ימצא זאת גם בדואר הפרטי בכדי להעביר

      אלי

        7/3/09 19:27:


      תודה יקרים - יקרות על התגובות מחממות הלב.

      אינני יכולה לפעמים שלא לראות ולא לשמוע, ולרוב הדברים "הקטנים" הם אלה שהכי מפוצצים אותי כי הם, הכי משמעותיים.

      לא תמיד אנשים מבינים עד כמה.

      למשל דוגמא אחרת לחשיבותם של דברים קטנים:

      לפני שנים שמעתי איזו הערה שנאמרה בלי כוונה בקול רם בין אשה צעירה לבעלה. כאב לי לשמוע זאת כי הבנתי מהערה קטנה זו שכבר אין אהבה שם, לגמרי. היא אולי בעצמה עדיין לא הבינה זאת, אני מהצד הבנתי.

      לא עברו שנים רבות והם התגרשו. אני היחידה שלא הייתי מופתעת. אף אחד לא הבין למה....

      תגובותיכם כל אחד בדרכו המיוחדת מאד נגעו לי ללב. מאד משלימות. אני חושבת שהן חלק בלתי נפרד מהפוסט.

      פעם ראשונה אני חושבת כך למען האמת, הפעם הזו הן כולן ממש חלק מהפוסט.

      אני מקווה שאני בכל מקרה לא אפסיק לראות לעולם את הדברים הקטנים, ביחס לכל דבר, לא רק בעלי חיים. כי אם רואים זאת אז רואים.

      ברגע ואם אפסיק לראותם, זו לא תהיה אני יותר.

      שבוע טוב לכולם.....פורים עדיין לא כאן....חכו....קריצה

        7/3/09 17:51:

      בונבונית יקרה,

      אם אוסיף מילה רק אגרע!

      חיבוק גדול,גרטה

        7/3/09 17:43:
      עצוב .
      אומרים שהבטחות צריך לקיים..

      אז באתי לסגור חובות... לשון בחוץ

      "היום האוגרת שלה מתה"

      "למה מה קרה?" (בצורה אוטומטית כזו, טון הדיבור לא השתנה כלל) שואלת האם

      "דרכו עליה"

      ואחרי שניה:

      "כבר הביאו לי אחרת".... 

      האם, לא הגיבה במיוחד, לא ניסתה ולו במילה להעביר המסרים הדרושים, לתקן ולו משהו בהתייחסות, אולי כאמור מסיבה פשוטה שהיא עצמה גדלה יחד אתם בדיוק כמו בתה....... 

      משום מה בתרבות שלנו כשהכל מתווה בדרך חיים מהירה אנשים פשוט לא עוצרים וחושבים על החיה, על היצור שאינו בן אדם.. אגב עצוב ככל שזה ישמע גם על בני אדם הפסקנו לחשוב.. אפשר לראות אדם זקן נופל ברחוב ובטבעיות גמורה להמשיך וללכת ולהתעלם מהמקרה כאילו לא היה ולא נברא!! אנשים פשוט חיים על טייס אוטומטי!!

      מבחינתי החיות הם מקור לאושר ולשמחה, וקשה לי לזכור מתי במהלך חיי הייתי ללא חיה המלווה אותי, אני יכולה להבין משפחות שלא מגדלות חיות כי אולי זה מפחית מרמת האחריות, הנקיון או הכלכלה.. אבל אני לא יכולה להבין את אותן משפחות שמגדלות חיה ממרחק ומתייחסות אליה כאל כלום.. הרי בדור הפלסטיק אנחנו יכולים להחליף כל דבר, אז החיה מתה סבבה נקנה לילד/ה חיה אחרת אולי אפילו דומה כדי שלא ירגישו בחסרונה של החיה אותה הם מנסים להחליף..

      שיקול שכזה לדעתי מוטעה ביסודו, לא מלמדים את הילדים של היום להתחנך על הערכים של פעם.. מלמדים אותנו שהכל ניתן להחלפה/לתיקון מלמדים את הילדים של היום שכל מה שהם מבקשים הוא בבחינת אמן והגרוע מכל לא מלמדים אותם להפגין כל רגש!

      כולי תקווה שאנשים יתעוררו ויבינו שהערכים עליהם מתחנכים ילדינו הינם שגויים מיסודם!

       

       

        7/3/09 09:34:


      לפני כמעט שלושים שנה קראתי ספר בשם"הלם העתיד" מאת אלווין טופלר (וקוסאמשל מי שגנב לי את הכרך השני).

      הספר נפתח בספור על ילדה שהייתה צריכה להגיע לכתובת מסויימת ליד הסופרמרקט, התבלבלה קצת ותעתה בדרכה.

      כשנמצאה הילדה לבסוף, הצהירה שממש לא נכנסה לפאניקה, כיוון שחשבה שבינתיים הרסו את הסופרמרקט.

      דברים משתנים בקצב היסטרי. עיתון האתמול משעמם אפילו את הדגים שעטף. חנות פרחים שנפתחה לפני חודש הפכה למינימרקט. בנינים לשימור נמחקים בן לילה, נשים מוחלפות לבקרים וללילות על ידי מודלים חדישים יותר,ילד שנשכח במכונית והתבשל למוות יוחלף בעזרת רחמי שמיים למהדורה חדשה...

      אבדנו את היציבות הנוצרת על ידי מסורת דורות, אנו פוחדים להתקשר לדברים כשחיינו מעורערים כל כך. קיומנו הפך למשהו ארעי הנתון לגחמותיהם של נהגים שכורים ויורי קסאמים.

      אז מהם חיי אוגרת ונשמת חתול בתוך הסחרחרה הזו?

      ועכשיו אני הולכת להאכיל את החתולים ברחוב חובבי ציון.

        7/3/09 09:13:


      חברה צריך לחנך מגיל 0, הורים ומערכת החינוך,

      אחרת ההתייחסות לכל האחרים בקירבנו, כולל חיות, לא רק שלא תשתנה, אלא תחמיר.

      בונבוניתי- כוכבתי- ומצדיקה כל מילה !!

       

        7/3/09 07:43:

      זה שובר את ליבי ומשאיר תמיד משקע

      מבינה אותך יקירה

      כך את בנויה

      אך את חייבת לשמור על שלמות נפשך

      את לוקחת יותר מידי ללבך

      זה שוחק מאד ופוגע בך!

        7/3/09 04:12:


      hy

      ani katavti a nesia ba zman

      eifo she iesh tshuvot olmot le matzavim ele

      aval dor a ove ve a atid en a vadaut shel a

      situatziot a nochechiot

      she tihie eizo she tihihe

      toda

        7/3/09 01:07:

      הלוואי והייתי מופתעת. אני לא. רוב האנשים מתייחסים כך לבעלי חיים. מבחינתם בעלי החיים הם עוד סוג של משחק לילדים וכשהוא מתקלקל, נדרס, חולה, זקן או סתם לא מתאים לריהוט החדש - אז אין בכלל בעיה. פשוט מחליפים בדגם חדש ומשופר. כמו טלויזיה או מכונית. או בעצם לא. כי טלויזיה ומכונית הרבה יותר יקרים ולפיכך הרבה יותר שווים.
        7/3/09 00:41:


      לאנשים כבר לא איכפת משום דבר.  הקיום הקשה של רבים מהם מותיר אותם ללא אנרגיות לדברים אחרים כמו גילוי אמפטיה כלפי הילדה בגלל שהאוגר שלה מת,  גם הילדה שלא מקבלת כנראה מספיק תשומת לב מההורים הפכה למין אישיות אוטומטית שאפילו לא מתאבלת על בעל החיים שמת כי מייד נתנו לה אחד אחר.

      הכל נשמע מאוד מכני,  בלי הרבה רגשות,  האמא עייפה מהעבודה,  צריכה להספיק להגיע הביתה ולהמשיך שם עם מטלות הבית, הראש שלה נתון במליון ואחד מחשבות השרדותיות.

      מות האוגר הוא לא אחד מהם.

      ___________________________________________________________________________________________

      פעם, כשהכל היה קל יותר ופשוט,  כשהבילוי המשפחתי בשבת היה טיול רגלי על גדות הירקון שמימיו עוד היו נקיים, ולא מול המחשב או מקרע הטלויזיה,  כשהאנשים היו רגועים יותר ולא רדופים ע"י מכוניות ובתים זוללי כסף,  גם החינוך היה אחר.

      היום אין להם זמן,  בישי המזל מנסים לשרוד וברי המזל מנסים להשיג יותר- כולם עבדים.


      קודם קחי כוכב..

      יותר מאוחר אכתוב תגובה הולמת..

      ארכיון