כשאני מסתכלת אליה ונוברת בתוכה, חושבת לעצמי, כשאלך מהעולם ומי מאחורי שיצטרך לארוז את הבית, להכניס הכל לארגזים, בודאי יישב על השטיח בחדר השינה שלי, יוציא את מגירת המכתבים הגדולה ויקרא את כל חיי האישיים.

זה מה שעשיתי הערב, אחרי שהילדים יצאו ואני סיימתי לחסל את ארוחת הערב ולהדיח את הכלים.

התיישבתי על השטיח , פתחתי את המגירה ושלפתי משם ערימה.

אשתף אתכם במכתב שעלה בחכה:

"כשתיקנת את האוטו, הסתכלתי עליך ועל הידיים השחורות ואני יודעת שרק איתך אני רוצה לחיות וגם אם היית מניח עלי את ידיך השחורות, הייתי מרגיש בדיוק כאילו היו נקיות.

לפעמים אתה מסתכל עלי במוזרות כאילו לא מאמין שזו אני, הרי אתה זה שיצרת אותי בהמון עבודה ומליון שעות אימון. זה אתה שלימדת אותי להסתכל בכל מיני מקומות ולראות מה מהעבר שלי קופץ משם ולהחזירו למקומו.

ועכשיו אתה לא מאמין למה שיוצא מפי כשאני מדברת אליך.

תבטח באהבה שלי, אני אוהבת אותך עם ידיים שחורות ומזיע, אני אוהבת אותך עני או עשיר, שמח או עצוב, כמו שאתה, מי שאתה.

איך אני יכולה לתת לך לגעת, לחוש בהתרגשות בבטן אצלי כשאני חושבת עליך וכשאני מתרגשת ורוצה להגיע הביתה לפגוש אותך.הרי כל מילה שאומר תהיה קטנה מול הדגדוג בבטן שמזכיר לי כמה אני אוהבת אותך.

אני מרגישה בשיא הבשלות שלי לחיות איתך, להשתתף איתך, לחלוק איתך את כל מה שיש כאן.

זו אהבה של אנשים מבוגרים ואני מרגישה כל כך בוגרת בתוכה, כל כך גדולה בתוכה, שפויה ושקולה בה.

אני לא לומדת אותך, אני מנסה איתך המון דברים שלא העזתי לגעת בהם מעולם.

זכיתי שוב באושר והפעם אני שותפה מלאה לו. הפעם אני יצרתי את האושר הזה, אני לא מוותרת עליו. במקום שאתה יצרת אותי, אני נוצרתי בהרבה כאב, בוויתורים, בחיוך ובדמעות לא מעטות.

והיום כשיצירה שלך כמעט מושלמת, ין איש בעולם שמגיע לו יותר ממך ליהנות ממנה.

תמיד אמרת לי שאתה תעשה את העבודה הקשה ואחר ייהנה ממנה. ואני אומרת לך אין איש בעולם שמגיע לו אותי יותר ממך.

מר רובינזון יקירי, תביט על מי שאני, אין כאן זיופים, אין כאן אישה מרצה ולא התייפייפות. יש כאן אישה אוהבת שרוצה אותך, שמתגעגת אליך, שרוצה אותך בלילה לצידה ובבוקר מתעורר אליה.

יש כאן אותך ויש כאן אותי, ללא תארים ותוויות, זה כל מה שיש כאן.

מבטיחה לך את האהבה הזו לכל החיים, יש לי חלום שתעמוד יום אחד בפתח הדלת ותגיד שבחרת את הבית שלך כאן.

יש לי המון סבלנות ואהבה לחכות ליום הזה.

אני אוהבת אותך ואיתך זה רק בגלל זה.

וואלה,עכשיו כשאני קוראת את זה (נכתב ביוני 2004) זה יכול היה להיות אוטנטי כל כך היום.

כמה אהבה הייתה שם

אין דברים כאלה בעולם

אתה שומע ? אתה קורא? אתה מבין? היתה לנו אהבת עולם שהלכה לעולמה ...