שורשייך מתעמקים בי..

ממשיכה וממשיכה לברוח..אסור להפסיק
זה כבר ניהיה דבר לא נישלט..
כל הזמן בורחת, אבל ממה ? אני כבר לא זוכרת ממה .
ומתי כבר לא יהיה לי כוח ? מתי כבר הצוואר יפסיק להחזיק את הראש ששכח מיזמן..
מתי כבר גם לצוואר ימאס..
ולאן נעלמה המשמעות..במקום שאין כבר משמעות ביכלל
אז הייתי רוצה לישקוע..עמוק ועמוק
לא לדעת כלום
ללכת אלייך , אלייך אבוא
ואתה תדבר אליי ואני לא אגיב
אי אפשר ליפנות ישירות אלייך..רק אתה זה שמחליט
וביחד נישקע
ואתה תביא איתך חול
ומה שאני אביא זה לא משנה
וככה ביחד נישקע
או אולי ניקרא לזה ניצלול, ככה זה יכול להראות מבחירה
וככה נמשיך ימים ארוכים, מתחשק לי לא לדעת הכל
ומתי שאשמע אותך קורא לי לבוא.אבוא

זה בסדר זה בסדר..את מיוחדת..