תתחסדו, הנכם שווי ערך לכל אחד אחר, אינכם יותר טובים או יותר גרועים, הנכם שונים בתפיסה שלכם אך הנכם שווי ערך. "טלו קורה מבין עיניכם" והביטו נוכחה, הפסיקו להעביר ביקורת או לכעוס, כל הסביבה הנה אלא אתם! כולל הקבצן והמטורף המתהלכים ברחובות. זו צריכה להיות הבנתכם והכרתכם, וכל תגובה שונה שלכם באה כהתכחשות למי שאתם. אלה אינם דברם בעלמא, כאשר תלמדו לחוות את היקום כשלם תבינו את כל אשר אני אומר עתה. עד אז תשתדלו לפחות לקלוט ולהבין את הדברים באינטלקט שלכם, לדבוק בכך ולא לשכוח. ככל שתזכרו זאת יותר תשתחררו, ככל שתתנגדו לכך יותר תחוו גיהינום. גן עדן וגיהינום הנם שאלה של נקודת מבט, (פרספקטיבה), ונקודת מבט נבנית מכל אטום של מחשבה שלכם. גם על זה קחו אחריות להיותכם יוצרים את עולמכם ומחליטים אם לנשום או לנשוף, אם להתרחב או להצטמצם, אם לחיות או למות. אין שום הבדל בין איש לרעהו, גם אם אחד מטופף ומהלך בעליזות ברומא והשני מבכה את מר גורלו, להרף של שנייה התפקידים מתחלפים, אך תנו לעצמכם רשות לשחרר, והשחרור אינו נמצא בהתנגדות, אינו נמצא בצמצום, אינו נמצא בהתחשבנות, בכעס או בהיאחזות. לעולם לא תוכלו לשנות חייכם מבלי שתעיזו לשחרר "היאחזות" בכל הדברים שמניתי. למה בעצם הנכם משועבדים? התבוננו בזאת, האם לדפוסי המחשבה הישנים והבלתי נלאים שלכם? או לפרספקטיבה של הצלחה שחרור ודבקות ואמונה? כאשר הנכם מתהלכים ברחוב כל כולכם שקועים בתוך התבוננות סביבכם, בוחנים את האני שלכם אל מול פני התופעות מסביב. הנכם מורידים את עצמכם לחמור שבחומר, ל"חמור" הנושא על גבו את כובד המשקל אשר מועמס עליו על ידי עצמו. כאשר הנכם מחפשים היכן צדקתם והיכן שגיתם הפכתם עבד לאותו "חמור", התחברתם אליו והנכם מובילים אותו בידיכם ואחריכם לכל מקום. כאשר תשנו תפיסתכם ובמקום להוביל את החמור על גבכם תשבו על גבו תוכלו להיות "משיח" בתודעה ובתפיסה כי אלה ימות המשיח. "הנה אני כאן", אומר המשיח,"נמצא וממתין כי תראו אותי, מזמן אני כאן אך אינכם רואים", ברגע שתראו אותי לא תפסיקו לראות אלא אותי, ומאותו מקום תהיו "משיחים" בעצמכם, כי "כל הדבק בי הוא אחד איתי". מוזרים הם הצעצועים שבחרתם לעצמכם, כמו "אבני רחוב" לעומת "אבנים טובות". הנכם משחקים ב"אבק דרכים" במקום לעלות על "כס המלוכה". והכול זו התודעה שלכם, אז אני מזמין אתכם לראות אותי ולהשתחרר מהמוגבלות של "בין המיצרים" שלכם, מהמוגבלות ההופכת אתכם לנכים, נסמכים ולא נותנת לכם שמחה טוב לב ואהבה. אני מדבר אליכם באוזן הפנימית ולא החיצונית, ברמת החוויה ולא ברמת השמיעה האינטלקט והתודעה המצומצמת. הנכם חסרי אונים אל מול עצמכם, ובמקום להיעזר בי הנכם נופלים שוב ושוב אל תוך הביצה התובענית של ה"חומר". הרי כל הכלים בידיכם, הרי האלוהות מתדפקת על דלתות הלב, מדוע אינכם פותחים דלת לאור? מדוע אינכם שמחים? מדוע הנכם מתבוננים על החיים כפרק זמן בו עליכם לסבול? תפסיקו להתייחס באופן אישי לכל דבר ולחפש מומים בכל אומר. אין מומים, אין מאום, אין מום, אין שניות, יש אחדות, הכול אלוהי, הכול אחד. קבלו הכול מבפנים החוצה וללא מאמץ, זוהי תפילתכם, "ללא מאמץ מבפנים החוצה", ולא מתוך דיכוי או כוונה מעוררת רחמים בכישלונה הרועם. לכן התפללו ובקשו שוב ושוב ושוב, התפללו ובקשו כי אין דרך להגיע לשם אלא בקשתכם והיענותו של האל לתפילתכם. ככל שלא תבקשו כך גם לא תקבלו, ואם אהבתם את ה"חמור" תמשיכו להוביל אותו ולא לשבת עליו. |