א.ק. פרש מעבודתו ב- 31/4/2004. 

עד מועד זה עבד בשלושה מקומות עבודה אשר שניים מהם הפרישו עבורו למבטחים והמקום השלישי והאחרון היה משרד הביטחון המקנה זכויות בפנסיה תקציבית.

לקראת פרישתו ערך בירור מהן זכויות הפנסיה העומדות לרשותו תוך קיום רצף זכויות בין הפנסיות השונות.

מכתב התשובה שקיבל ציין כי צבר 70% פנסיה אשר יחושבו לפי שכרו הקובע במשרד הביטחון, ואף צויין במכתב סכום הקצבה 17,430 ₪.

כעבור 6 חודשים הופחתה הקצבה ב- 6,000 ₪.

חודשיים אח"כ קיבל מכתב המסביר כי אופן חישוב הקצבה שונה, וכי יקבל ממבטחים את האחוזים שצבר בה לפי השכר הקובע אצלה, ואת האחוזים שצבר בפנסיה התקציבית לפי השכר הקובע במשרד הביטחון (המעסיק האחרון).

א.ק. שהופתע מהשינוי פנה לעזרת בית הדין לעבודה בכדי להבין הכיצד?

כאן מתגלה בולען ( כמו אלה בים המלח) אשר הרבה עלולים ליפול לתוכו (רופאים, מורים, אנשי שירות הביטחון ). 

במה דברים אמורים? 

כולם בטח מכירים את סיפור קרנות הפנסיה הותיקות, את סיפור הגירעונות, סגירת הקרנות וקביעת תקנון אחיד לכולן.

בין קרנות הפנסיה הותיקות והפנסיה התקציבית קיים הסכם חתום וכתוב (המופיע כהסכם קיבוצי ברשומות) המאפשר רציפות בצבירת הזכויות במעבר משירות המדינה לביטוח במסגרת פנסיה ותיקה. 

לאורך השנים נהוג היה כי הקרן האחרונה פונה לקרנות המשתתפות (אלה בהן היו צבירות בשנים קודמות) ומקבלת מהן את אחוזי הפנסיה שנצברו בהן. מבצעת את החישוב עפ"י השכר הקובע אצלה וגובה מהן את השתתפותן בתשלום.

כאשר הותקן התקנון האחיד לקרנות הפנסיה שבהסדר, נקבעה בו תקרה לגידול השכר האפשרי בקרן. תקרה זו נקבעה ל- 2% ריאלי לשנה.

בפנסיה התקציבית לא קיימת מגבלה על גידול השכר האפשרי. 

עובדה זו יוצרת בעיה קשה כאשר מדובר באדם אשר צבר זכויות בפנסיה ותיקה ועבר לעבוד בשירות המדינה שם הוא זכאי לפנסיה תקציבית.

 בהסכם הרציפות אף מצוין כי עובד הפורש משירות המדינה יהיה זכאי לגמלה אשר תחושב לפי המשכורת הקובעת של העובד בעת פרישתו משירות המדינה. 

אבל מה לגבי המגבלה על הקרנות שבהסדר ? החשבון לא מתאזן.

אם הקרן תשלם עפ"י המגבלה הקיימת לה בתקנון יהיה חלקה של הפנסיה התקציבית גבוה מהנדרש. במקרה ההפוך בו תשלם הקרן לפי השכר הקובע האחרון, היא תחרוג מהמותר לה עפ"י התקנון. 

בפס"ד שנתנה השופטת יהלום הדס בבית הדין לעבודה  ב- 10/11/2005 נקבע כי במלחמות מסוג זה לא יתלכלך האזרח מהבוץ.

ראשית קבעה השופטת  כי על המדינה לשלם למר א.ק. גמלה עפ"י שכרו הקובע האחרון כפי המופיע בהסכם הרציפות בין הקרנות הותיקות למדינה ובהתאם לאחוזים שצבר ברציפות.

בנוסף מביעה השופטת תמיהה כיצד לאחר שנקבע התקנון האחיד בשנת 2003 לא הותאם הסכם הרציפות של המדינה עם הקרנות שבהסדר אשר נחתם בשנת 1973. 

אציין כי סיפורנו לא בא אל סופו עד עצם היום הזה, 6 דיונים בערעורים על פסק הדין היו (האחרון ב 13/5/2007), דיון נוסף נקבע לתאריך 11/9/2007. 

עד רגע זה לא שונה הסכם הרציפות בין המדינה והקרנות שבהסדר אשר גם הן בבעלות המדינה. 

וביום שישונה הסכם הרציפות – האם יחול רטרואקטיבית על כל העמיתים שביצעו רציפות ?

 ומתי אגף אחד בממשלה ידבר עם האגף האחר?

 הפנסיה התקציבית שייכת לאגף תקציבים באוצר, הפנסיות הותיקות כפופות למשרד המפקח על הביטוח שבמשרד האוצר.

 ומה אתם אומרים ?