אסתר עמדה מאחורי הדלת של המנכ"ל, וברכיה רעדו. בזה אחר זה יצאו מחדרו עובדי חברה חיוורים, חלקם דומעים, ובידם אוחזים באותו דף בדיוק, הנושא את הלוגו "אינסטנט", חברת ההיי טק הגדולה במדינה. כל דף התחיל ב"אנו מצטערים להודיע לך שעקב הפסדים ברבעון האחרון, ניאלץ לוותר על שירותיך בחברה". בשולי כל דף התנוססה ברוב פאר החתימה "א. חשוורוש", מנכ"ל. עוד רגע וגם תורה יגיע...   

כבר שבוע שהיא מתכוננת לבשורה המרה. בתחילה דובר על קיצוצים ב-30 עובדים בלבד, אחר כך צמח המספר ל-80, וכעת מדברים על 150 מתוך 300 עובדי החברה שכבר שלוש שנים שומרת על כתרה כחברה המצליחה ביותר בתחום נולי אריגה ממוחשבים של שטיחים פרסיים. כל הארץ געשה כשהמנכ"ל בעל השם המוזר ממוצא פרסי, הצליח להגשים את רעיונו מילדות – אריגת שטיח פרסי בפחות מ-שעתיים. יש אומרים שהרעיון צץ במוחו בלילה שלם של נדודי שינה. כשהבוקר הפציע הונח היסוד לחברה שייצרה את אותו שבב מיוחד לנולי אריגה ממוחשבים, שמאפשר לייצר שטיחים פרסיים בקצב בל יתואר, בהיקפי מכירות שלא נשמע דוגמתן. מלחשים שהשבב הגיע אף לאירן עצמה דרך מתווכים מתורכיה...   

שלוש שנים של חגיגות בלתי פוסקות ב"אינסטנט" הגיעו לסיומן ביום בהיר אחד עם נפילת וול סטריט. אסתר זכרה היטב את היום השחור הזה. מניות החברה התחילו לצלול. כולם חשבו שזה יהיה זמני. אך המניות המשיכו וצללו, המשיכו וצללו. אסתר זכרה איך הופסקו המסיבות באיים היווניים, לשם נסעו כולם במאורגן במטוסו הפרטי של א. חשוורוש. היא זכרה את  יציאותיו הפחות פומביות של המטוס הזה בלילות חשאיים, כשמדי פעם מאחרת עובדת יפהפיה אחרת לעבודה ביום ראשון, עיניה נוצצות ופיה מספר בסודי סודות רק לחברותיה הטובות על נפלאות ביצועיו המיניים של המנכ"ל. גם אסתר קיבלה פניות חשאיות מעוזרו של א. שערה השחור, הגולש וגזרתה החטובה עוררו את תשומת לבו של הבוס הגדול, שלא הסתיר את התעניינותו בעובדת המבריקה. אך אסתר סירבה. "אני לא אהיה אחת הפילגשים בהרמון של א.", חזרה והדגישה, ומעמדתה זו לא משה במשך שלוש שנים.   

וכעת , בערב פורים, היא עומדת לפני דלתו מועמדת לפיטורין. צליל הזמזם נשמע, הדלת נפתחת, ובקושי רב היא גוררת את עצמה. נדמה לה שהיא עומדת להתעלף.  "אז סוף סוף אני מארח אותך בחדרי...", אומר א. שתולה בה מבט תאוותני. אסתר מקפידה לשבת במרחק ממנו ומשפילה את עיניה, מתפללת שהרגע הזה ייגמר כבר ותוכל לצאת מהחדר. "למה את לא מסתכלת לי בעיניים?", שואל א. אסתר חושבת על רולדת הפרג שעמדה לאפות למשלוחי מנות, כמנהג צפת עיר מכורתה, וגל של עצב אופף אותה. חג פורים הראשון שבו לא תכין משלוחי מנות. היא פשוט לא מסוגלת. שלא לדבר על כך שעם פיטוריה יהיה עליה להתחיל לקצץ בהוצאותיה ובוודאי שהכנת משלוחי מנות מהחומרים הכי יקרים ומשובחים בשוק לא תבוא בחשבון השנה.

אבל הבוס לא מניח לה להרהר זמן רב מדי. "אני מוכן להוציא אותך מרשימת המפוטרים", הוא אומר בקול סמכותי של איש שכל הכוח בידיו. "את פשוט מוצאת חן בעיניי, את יודעת. גם יפה וגם מבריקה. זה צירוף שלא פוגשים כל יום אצל אישה...". אסתר בלעה בשאט נפש את המילים השוביניסטיות וחיכתה. כעת יבוא התשלום. "כל מה שאני מבקש זה רק שתהיי פעם אחת נחמדה אלי, את יודעת...פעם אחת! מגיע לי, לא? אני מציל את המשרה שלך."

אסתר שתקה. וכי מה תגיד? תוותר על משרה מעולה שרכשה במיטב כישוריה וחריצותה? משרה שאפשרה לה לשלוח מדי חודש סכום נאה להוריה קשי היום בצפת? הורים שהשקיעו בה את מיטב החינוך והערכים, מיטב העצות הנבונות לחיים, מיטב העזרה המוראלית שלה נזקקה כשבנתה את עצמה? האם תוכל לבגוד בכל החינוך היקר מפז שקיבלה מהם, לוותר על כבודה כאישה עצמאית וגאה שהגיעה להישגים בזכות עצמה, ולהצטרף לקהל הנשים שכבר הכירו מקרוב את גופו של הבוס?   

"נו, מה את אומרת?", שאל א. כשבקול הבריטון הערב שלו הדהדו צלילי צייד האוחז בטרפו אחרי שהטביע אותו  במלכודת דבש. אסתר הישירה את עיניה התכולות אליו , וחייכה. "כן, אקבל את הצעתך", אמרה. "אם לא איכפת לך לעשות בה כמה שינויים מזעריים". פניו של א. הוארו. "בבקשה, עד חצי המלכות!", אמר בנימת ניצחון. "אני מבקשת שתבטל גם את פיטורי שאר העובדים בחברה ותמיר אותם בקיצוצי שכר. מתמטית אני יודעת שזה אפשרי . בכך יינצלו המשרות של כולם".

א. ניסה לשווא להסתיר את תדהמתו. "אני לא מבין...", גמגם בקול בלתי סמכותי בעליל. "מה איכפת לך מאחרים?". אסתר רכנה אליו וקולה מלטף. " כולנו באותה סירה. ותחשוב איך יוקרתך תעלה כשתעשה את זה. אחרי הכול, אתה לא סתם בוס. אתה אישיות משכמך ומעלה, אתה איש חזון מופלא ,וזה בדיוק הרגע להוכיח את זה!".    

אסתר המשיכה ודיברה. היא הסבירה בלהט, ניתחה, העריכה והציעה. היא דיברה דקות ארוכות וא. הקשיב מוקסם. הם דנו והתווכחו, פסלו ואישרו, רבו והשלימו. הייתה זו השעה הארוכה ביותר בחייה של אסתר. דברים רבים התגלו לה בשעה זו על אופיו של הבוס הגדול, דברים שמצאו חן בעיניה. פתיחות, הקשבה, מוח מבריק בעל יכולת לקחת טיעון ולפרק אותו ויכולת הפוכה לקחת פירור ולגבש אותו לרעיון שלם. במשך השעה הזו לא חשב א. לרגע על גופה של אסתר, למרות שרכנה אליו יותר מפעם אחת, עיניה נוצצות ברעיונות הייעול שהציגה. כל כולו היה מרותק לאישיותה. כשהדלת נפתחה עמדה אסתר בפתח אל מול כל עובדי החברה שציפו מאחוריה. "אין פיטורים!", היא הכריזה בקול צלול. א. עמד לצדה  כשהוא חש שהוא עומד לצדה של מלכה.   

מסיבת הפורים שערכה אסתר למחרת הייתה בלתי נשכחת. 300 העובדים נכנסו בקלות לגינת הווילה המפוארת של א., שתרם אותה לתוכנית הקיצוצים בהוצאות. אסתר עמלה יום שלם במטבחו הנוצץ ואפתה את כל מאפי צפת הידועים לפורים :רולדות פרג שחומות, רולדות אגוזים עם צימוקים ורולדות חלבה נימוחות. ריחם של מי הוורדים שתיבלו את המאפים אפף את כל הבית. א. חשב שמאז גירושיו לא חש כל כך נוח בחברת אישה, כפי שחש כשהתבונן בה אופה, פניה לוהטים וסינר כרוך למותניה הדקים. 

"ואני מרים כוס לחייה של המצילה שלנו, אסתר!", קרא החשב של החברה, מרדכי, בהתרגשות, לקול רעם תשואות העובדים. קריאות לאסתר לומר דברים הלכו והתחזקו, עד שלא הייתה לה ברירה והיא נשאה נאום קטן ומאולתר. "יותר מכול אני רוצה להודות למנכ"ל שלנו", סיימה. "להיות מסוגל לפתיחות כזאת, להליכה כזאת לקראת העובדים, לזה מסוגל רק מי שבאישיותו הוא פשוט מלך!".   

א. חש שפניו האדימו. זה לא קרה לו מאז גיל 6...המילים לעו בגרונו והוא לא יכול היה לדבר. אסתר הגישה לו צלחת ובה מיטב המאפים החמים . "אני יודעת שאני צריכה למלא את חלקי", אמרה בנוקשות. "תגיד לי מתי". אך א. קטף ורד אדום מגינתו והגיש לה, נהנה לראות את מבט הפליאה בעיניה. "את לא חייבת לי כלום.". אמר, והחיוך הקורן שקיבל כמענה, היה שווה הכול.