כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    השיתוף ברשת מתוך הצורך להבנה אנושית

    27 תגובות   יום חמישי, 26/7/07, 16:27

    אני כותב את הפוסט הזה בהמשך לפוסטים המצוינים של שמוליק ליאור  ושל סיגל רווה. שניהם עוררו שיח מאוד מעניין על הרשת, כאשר שמוליק מעלה לדיון את השאלה של "הווירטואלי כגשר לממשי" וסיגל טוענת שהשלב הבא בהתפתחות הרשת תהיה ליצור פלטפורמה, שתחולל חוויה מעצימה הן במישור האישי והן במישורים של הקבוצה, קהילה וחברה.

    הייתי רוצה לנסות להמשיך את הדיון על ידי העברתו למרחב חדש, הגם שהוא קשור לדעתי בצורה עמוקה למרחבים שבהם עסקו הפוסטים של שמוליק וסיגל.

    להלן התיאור של מרחב זה.

    האינטרנט חשף את הכמיהה האנושית לשיתוף בתכנים חווייתיים אישיים – בכתב, בתמונות ובקטעי וידאו. מה שמועבר ב- Web 2.0 אינו רק, ואף לא בעיקר, מידע בעל תוקף כללי. החידוש הוא דווקא בכך שמה שמועבר בו הוא החוויה האישית, מתוך ההתנסות האישית והתחושה (sense) הסובייקטיבית. 

    למה אנשים רוצים לחשוף ולשתף בחוויות האישיות שלהם אנשים זרים להם? למה כה רבים אחרים מגלים עניין לקרוא או לצפות במה שאנשים חושפים? לכך הסוציולוגים של הרשת עדיין לא נתנו תשובה מספקת. 

    טענה אחת לגבי יוצרי התוכן, היא שמה שמניע אותם הוא הרצון לקבל הכרה, להיות מפורסמים. זה הוא מניע שיכול להסביר את המוטיבציה של השולחים, אך פחות את המניע של הקוראים, אלא אם כל המניע בנכונות לקבל, היא ההזדמנות להגיב, ובכך לזכות גם הם באבק של כוכבים. 

    יש הטוענים שאת ההצלחה של אתרים דוגמת יו-טיוב ניתן לזקוף לכך שהם ממלאים את הצורך האנושי במציצנות. להציץ לאזור הסמוי הפרטי של האחר. מעין הצצה לפרטי, אך ברשותן. 

    יש הטוענים שיש משהו מאוד ממכר בחוויה הזו. משהו שגורם לנו להרגיש בנוח בתהליך של  חשיפה הדדית. הוא מאפשר לנו לחזק את האגו ובו זמנית גם את חווית החברותא - לקבל חיבוקים וירטואליים. 

    אך קיימת גם סיבה נוספת ודווקא אליה אני רוצה להתייחס. היא קשורה בכך שהחשיבה וההבנה האנושית, מעצם מהותה, נזקקת לשיתוף. החשיבה האנושית היא מעולם לא אישית בלבד. היא מתרחשת בין הקוגניציה האישית שלי ובין זו של האחר, או האחרים. אני זקוק לחוויה של האחר על מנת לפרש את עצמי. 

    אדם כותב פוסט כי הוא רוצה להבין משהו, או לבטא משהו, שהוא לא מבין עד הסוף. הוא מצפה שהתגובה לפוסט תאפשר לו לחשוב מחדש את חשיבתו ולהבין יותר טוב את מה שהוא מרגיש שהוא עדיין לא מבין. 

    זו היא כתיבה שנועדה ללכוד מתוך הרשת את 'האחר הרלוונטי' שהוא שותף לי בהתעניינות באזור שבו נמצאת אי ההבנה שלי, או התסכול שלי, או התובנה החדשה שלי, שבה אני רוצה לשתף, לחדש ולהשפיע על העולם. הרשת היא שמאפשרת  לנו למצוא ולהתקשר אל אותם אחרים רלוונטיים בכל מרחב הרשת.  

    הפוסט מאפשר לי את המפגש עם האחר, שעשוי למצוא עניין במה שכתבתי, מאחר וגם הוא חש בצורך לברר את אותו הנושא או המושג, ולבטא את מה שהוא מרגיש לגביו מתוך התנסותו ונקודת המבט הסובייקטיבית שלו, וזאת עשויה להיות חשובה לי להבנת ההתנסות שלי. 

    במילים אחרות, ברשת טמון הפוטנציאל לא רק של שיתוף במה שכבר ידוע (הידע), אלא גם של שיתוף בהבניה (construction) של מה שאנו חווים אך עדיין לא יודעים. 

    ככל שעולמנו נעשה סבוך יותר ומתרחשים בו מעברים מהירים יותר, כך הצורך שלנו לפרש שוב את עולמנו בכל תחומי חיינו, האישיים, המקצועיים והציבוריים, גובר. 

    לכן, למרות האכזבות החוזרות ונשנות שלנו מאיכות החוויה המועברת לנו ברשת, אנו מנסים שוב ושוב. זה הוא צורך אנושי בסיסי שאיננו יכולים לוותר עליו. הרשת חשפה אותו, ואף הגבירה אותו, אך עד כה, מספקת אותו רק באיכות נמוכה מדי. 

    ברשת טמון פוטנציאל אדיר לקיים צורך אנושי זה. פוטנציאל זה לא נוצל עד כה מאחר ולא הייתה המודעות לתהליכים הסוציו-קוגניטיביים של החשיבה והיצירתיות האנושית. הפוטנציאל לא מוצה כיוון שלא עוצבו התהליכים וכלי העזר הקוגניטיביים, על מנת לסייע בתהליכים אלה. 

    רוב כלי ה- collaboration שפותחו עד כה ברשת, פותחו מתוך הנחה שהבעיה היא של שיתוף בידע או שיתוף בתכנים, לא שיתוף של תהליכים חשיבתיים בהתהוותם. בתחום זה אנו מצויים עדיין בראשית הדרך. 

    ואסיים במשפט של הסבר על הרקע שלי בנושא. אני מגיע לרשת לאחר שנים ארוכות של מחקר ופיתוח כלי enablers לדיון פנים אל פנים לפיתוח ידע משותף. מזה כשנתיים אני מוליך תהליך של מחקר ופיתוח שמטרתו יישום ידע זה לתחום הרשת. זהו תחום העניין שלי וה-passion שלי. 

    אשמח לקבל את התגובות שלכם ועוד יותר מכך אם יתפתח דיון על השיתוף ברשת מתוך הצורך להבנה אנושית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/6/08 16:46:

      שלום ביתיה

      איך הגעת לכאן לא ברור לך?. קוראים לתופעה זו סרנדיפיטי ואם נושא זה מעניין אותך תוכלי לקרוא על כך באחד הפוסטים שלי.

      ועתה לענין עצמו - העניין אותו כינית "הלמידה ברשת". אני לא כל כך אוהב מושג זה מאחר ואנחנו מדברים על דבר הרבה יותר מקיף - הרשת כ'איזור התפתחות משותף'. (זה הוא מושג שקשור בעבודתו של הפסיכולוג הרוסי לב ויגוצקי וגם עליו תוכלי לקרוא באחד הפוסטים שלי).

      - המאפיין את 'איזור ההתפתחות המשותף' הוירטואלי הוא שאין בו את האנונימיות ואין בו את הנטיה לממוצע. הכלים שפיתחנו אין בהם כוכבים ואין בהם כל צורה אחרת של שיפוט על פי טעמו של ההמון.

      ההתיחסות בו היא אל 'האחרים הרלוונטים' שמקיימים ביניהם יחסים של 'שלמות ניגודית' - הם משלימים זה את זה בעניין המשותף שלהם במיזם המשותף, אך מתוך גישות שונות, תחומי ידע והתנסות שונים ולעיתים גם דיציפלינות מחשבתיות שונות. דווקא שונות סוביקטיביות זו היא שמזינה את התהליכים ב'איזור ההתפתחות המשותף'.

      המתודות והכלים לכך כבר קיימים. בפוסט האחרון שהוצאתי השבוע וכן בפוסטים קודמים אחרים, תוכלי למצוא הסברים לא מעטים כיצד הם פועלים.

      ולבסוף, אני משוכנע שבסופו של דבר זה יחלחל גם למערכת החינוך, אך מתי?...האם לא בסוף המאוחר?. וצדקת בכך שתארת את התפתחות זו כנצחונו של החינוך הא-פורמאלי. בינתיים משרד החינוך מקצה לו לא יותר מ1-2% מתקציבו וזה מעיד יותר מכל על הגוף הגדול אך המוח הקטן המאפיין כל ממותה.

      צביקה לניר 

      צטט: ביתיה שלו 2008-06-11 20:15:51

      צבי שלום,

      אין לי מושג ברור איך הגעתי לפוסט שלך, אבל הנה, הגעתי! (אפילו בלי להתאמץ, נפלאות הרשת... :-)

       

      נושא הלמידה ברשת הוא נושא מרתק והדיון כאן היה עבורי מעיין נובע.

      יחד עם זאת, יש לי הרושם שאי אפשר להתעלם מעוד שתי נקודות חשובות באופי של דיון אינטרנטי- הממוצעים והאנונימיות.

      ממוצעים- אחד הכלים הפשוטים ביותר לבחון את שאלת הפניה לקהל הממוצע היא שיטת הכוכבים כאן באתר. אנשים בסופו של דבר נותנים את הכוכבים למה שמדבר אליהם, ומכיוון שמדובר בציבור בלתי מסונן, ללא כלי ניתוח, הרי שענף כבד של כוכבים אינו מצביע בהכרח על יצירה טובה. הוא רק מצביע על פניה לממוצע באוכלוסיה. קשה להתעלם מהאסוציאציה למשל המערה של אפלטון. החזון העתיק היה שאנשי הרוח וגדולי הדור ינהיגו אותו. ובכן, אינני יודעת אם זה רע או טוב, אבל זה פאסה. הפילוסוף מת, יחי הרינגטון.

      אנונימיות- עוד תכונה חשובה של האינטרנט. היכולת להתחבא מאחורי פסאודונים או "ניקים". מה שמקשה מאוד על דיון רציני ממשי. לא שזה בלתי אפשרי, אבל זה תמיד עשוי "להיטרפד" בידי מאן דהוא.

       

      אתה מדבר על הפיכת הנט לכלי לשיתוף ידע ועבודה מחקרית. אין לי ספק שזה יבוא, אך לא לפני שמצד אחד יופיעו פיתוחים נוספים שיאפשרו עבודה סדירה ומתוחכמת יותר, ומצד שני יופיעו אמצעי שמירה נוספים. נכון שבמשך הזמן אמצעי השמירה ייפרצו וייבנו אחרים חדשים, אבל למירוץ הזה כבר התרגלנו. לא?

       

      אני מתארת לעצמי שבתוך פורומים ציבוריים ענקיים יוגדרו "חדרים" שבהם תוכל להתבצע עבודה ממודרת, סודית אפילו, יוכלו להחליף רעיונות ויוכלו לקדם יוזמות.

      היכולת של האינטרנט לגשר על מרחקים גיאוגרפיים היא בלתי רגילה והחיבור הבין יבשתי בין חוקרים ומפתחים רק ילך ויגבר.

      כמו כן קשה להעלות על הדעת כלי תיעוד ואיסוף משמעותי יותר מהרשת. קודמינו לא חלמו על קורפוס ידע בקנה מידה כזה, ומבחינה זו - אשרנו.

       

      לגבי פורמאליות החינוך- ממבט קצר בילדים של היום כבר ברור שהכיוון לחינוך בלתי פורמלי הוא קבוע ואין ממנו חזרה. זו רק שאלה של זמן. ובאשר לביצוע- מה לעשות. היה טוב אילו גופמן טעה, אבל לצערנו הוא צדק. ככה זה עם מוסדות טוטאליים. הם ממותות.

      וכידוע לכולנו- גם ממותות זה פאסה  קורץ

       

      ביתיה. 

       

       

        11/6/08 20:15:

      צבי שלום,

      אין לי מושג ברור איך הגעתי לפוסט שלך, אבל הנה, הגעתי! (אפילו בלי להתאמץ, נפלאות הרשת... :-)

       

      נושא הלמידה ברשת הוא נושא מרתק והדיון כאן היה עבורי מעיין נובע.

      יחד עם זאת, יש לי הרושם שאי אפשר להתעלם מעוד שתי נקודות חשובות באופי של דיון אינטרנטי- הממוצעים והאנונימיות.

      ממוצעים- אחד הכלים הפשוטים ביותר לבחון את שאלת הפניה לקהל הממוצע היא שיטת הכוכבים כאן באתר. אנשים בסופו של דבר נותנים את הכוכבים למה שמדבר אליהם, ומכיוון שמדובר בציבור בלתי מסונן, ללא כלי ניתוח, הרי שענף כבד של כוכבים אינו מצביע בהכרח על יצירה טובה. הוא רק מצביע על פניה לממוצע באוכלוסיה. קשה להתעלם מהאסוציאציה למשל המערה של אפלטון. החזון העתיק היה שאנשי הרוח וגדולי הדור ינהיגו אותו. ובכן, אינני יודעת אם זה רע או טוב, אבל זה פאסה. הפילוסוף מת, יחי הרינגטון.

      אנונימיות- עוד תכונה חשובה של האינטרנט. היכולת להתחבא מאחורי פסאודונים או "ניקים". מה שמקשה מאוד על דיון רציני ממשי. לא שזה בלתי אפשרי, אבל זה תמיד עשוי "להיטרפד" בידי מאן דהוא.

       

      אתה מדבר על הפיכת הנט לכלי לשיתוף ידע ועבודה מחקרית. אין לי ספק שזה יבוא, אך לא לפני שמצד אחד יופיעו פיתוחים נוספים שיאפשרו עבודה סדירה ומתוחכמת יותר, ומצד שני יופיעו אמצעי שמירה נוספים. נכון שבמשך הזמן אמצעי השמירה ייפרצו וייבנו אחרים חדשים, אבל למירוץ הזה כבר התרגלנו. לא?

       

      אני מתארת לעצמי שבתוך פורומים ציבוריים ענקיים יוגדרו "חדרים" שבהם תוכל להתבצע עבודה ממודרת, סודית אפילו, יוכלו להחליף רעיונות ויוכלו לקדם יוזמות.

      היכולת של האינטרנט לגשר על מרחקים גיאוגרפיים היא בלתי רגילה והחיבור הבין יבשתי בין חוקרים ומפתחים רק ילך ויגבר.

      כמו כן קשה להעלות על הדעת כלי תיעוד ואיסוף משמעותי יותר מהרשת. קודמינו לא חלמו על קורפוס ידע בקנה מידה כזה, ומבחינה זו - אשרנו.

       

      לגבי פורמאליות החינוך- ממבט קצר בילדים של היום כבר ברור שהכיוון לחינוך בלתי פורמלי הוא קבוע ואין ממנו חזרה. זו רק שאלה של זמן. ובאשר לביצוע- מה לעשות. היה טוב אילו גופמן טעה, אבל לצערנו הוא צדק. ככה זה עם מוסדות טוטאליים. הם ממותות.

      וכידוע לכולנו- גם ממותות זה פאסה  קורץ

       

      ביתיה. 

       

        22/11/07 15:47:

       

      צטט: לאה אולשר 2007-11-21 13:15:26

      זה פשוט מדהים איך החשיבה של אנשים שונים בתחומים שונים מובלת בערוצים שונים, בכיוון אחד , עד שהם נהפכים לנהר איתן

      כך אני מרגישה עכשיו שהתחברתי לנהר אדיר  המאפשר לי להרגיש בעלת עצמה בלתי רגילה

      כבר שנים אני עוסקת יחד עם שותפתי רונית יעקבי בפיתוח תכנית לימודים בתחום החינוך המוסיקלי, ובאופן אינטואיטיבי התחלנו

      להעביר את עיקר ההתרחשות וההויה המוסיקלית לידי הילדים הקטנים שבגן, תוך שאנו מעודדות אותם לעסוק באופן עצמאי בכל המיומנויות המוסיקליות. בכך התחלנו תהליך של הפקעת ההגמוניה והשתלטנות של המחנכים והמחנכות, והבנו שזאת למידה אמיתית. הילדיםהקטנים יוצרים ו"מדסקסים" ומתעדים את התהליכים ותוצאותיהם והתובנות שלהם עוברות הלאה

      המורה יכול להציג אלמנט חדש אבל מי שמעבד, משכלל וחווה הם התלמידים

      לדעתי כאן גם יש הכנה של למידה לעתיד. לא עוד ידע יבש ותיאורטי, אלא כל אחד הוא בבחינת בעל בית על הידע החוותי שלו  והחשוב מכל היכולת להעביר את זה הלאה ולתקשר בעצמה

      יופי של פוסט נתן לי הרבה חיזוקים

      ללאה שלום

       

      מרגש אותי לשמוע על הפרוייקט שלכן המכוון להעביר את ההוויה המוסיקלית לילדים ולאפשר להם לבצע את ההתמרה בעצמם מהאחד לשני.

       

      אני רוצה להפנות אותך לפוסט 'אופק השועל הולך לים'.  נדמה לי שזו עשויה להיות מתנה קטנה לך. מעין זר של פרחים.

       

       http://lanir.cafe.themarker.com/view.php?t=133675

       

      בנוסף לכך אם את מעוניינת בחומר מקצועי רלוונטי, אני מפנה אותך לפוסטים שלי שדנים ב'אזור ההתפתחות המשותפת'. הוא בעיקרו מכוון למבוגרים, אולם מקורו בעולם הילדים

       

      בהצלחה

       

      צביקה לניר 

        21/11/07 13:15:

      זה פשוט מדהים איך החשיבה של אנשים שונים בתחומים שונים מובלת בערוצים שונים, בכיוון אחד , עד שהם נהפכים לנהר איתן

      כך אני מרגישה עכשיו שהתחברתי לנהר אדיר  המאפשר לי להרגיש בעלת עצמה בלתי רגילה

      כבר שנים אני עוסקת יחד עם שותפתי רונית יעקבי בפיתוח תכנית לימודים בתחום החינוך המוסיקלי, ובאופן אינטואיטיבי התחלנו

      להעביר את עיקר ההתרחשות וההויה המוסיקלית לידי הילדים הקטנים שבגן, תוך שאנו מעודדות אותם לעסוק באופן עצמאי בכל המיומנויות המוסיקליות. בכך התחלנו תהליך של הפקעת ההגמוניה והשתלטנות של המחנכים והמחנכות, והבנו שזאת למידה אמיתית. הילדיםהקטנים יוצרים ו"מדסקסים" ומתעדים את התהליכים ותוצאותיהם והתובנות שלהם עוברות הלאה

      המורה יכול להציג אלמנט חדש אבל מי שמעבד, משכלל וחווה הם התלמידים

      לדעתי כאן גם יש הכנה של למידה לעתיד. לא עוד ידע יבש ותיאורטי, אלא כל אחד הוא בבחינת בעל בית על הידע החוותי שלו  והחשוב מכל היכולת להעביר את זה הלאה ולתקשר בעצמה

      יופי של פוסט נתן לי הרבה חיזוקים

        16/8/07 11:07:

      להילה שלום,

      תודה על ההפניה לחומרים של כנס צ'ייס.

      אינני מסכים איתך כי שיתוף לצורך למידה הוא שונה עקרונית משיתוף לצורך פיתוח ידע משותף מאחר וכל חוקר ירצה לשמור לעצמו את הידע שלו.

      'הקוד הפתוח' ו'הויקיפדיה' שניהם הם הדגמה חייה לשיתוף פעולה ביצירה משותפת כזו.

      היצירה של 'אזורי התפתחות משותפים' היא לדעתי חשובה מאוד גם להתמודדות עם בעיות דוגמת בעיית הקשב של בנך. אך לא ידוע לי על מחקרים שבחנו זאת.

      צבי לניר

        16/8/07 01:45:

      היום נתקלתי במקרה בכתבה על אותו הנושא. (עיתון עדכן של האו"פ, גיליון יולי07)

      פורסמה כתבה על כנס מרכז צ'ייס השני שהתקיים בפב' 2007 ועסק בחקר טכנולוגיות למידה.

       

      שיתוף הידע לצורך למידה הוא עניין שונה משיתוף ידע והבניית ידע לצרכים אחרים כמו מחקר ופיתוח טכנולוגיה יחודית. במקרה השני ספק אם יהיה שיתוף והבניה על גבי הרשת, מחשש לתחרות כמובן.

       

      באתר של מרכז צ'ייס שעוסק בחקר טכנולוגיות למידה, יש קישורים למאמרים, מצגות והקלטות מהכנס על כל הנושאים שנידונו.

      למשל, מתקיים מחקר בנושא פיתוח אנימציות אינטראקטיביות ללמידה של נושאי מדע מתקדמים (בביולוגיה או ביוטכנולוגיה )

      מאד מעניין.

      http://telem.openu.ac.il/hp_files/chais/07/site.html#10







      כאם לילד עם הפרעת קשב (ADD) אני יודעת שלמידה אינטראקטיבית וחוויתית היא הרבה יותר איכותית עבורו. 

      מחכה בקוצר רוח ליישום.

        4/8/07 11:48:

      לזיוה שלום

       

      היה חמוד לקבל ממך את ה"צבי יקרתודה".

      זו היא התגובה השניה שאני כותב אליך היום. בכל פוסט זה שיח על נושא לכעורה שונה, אך יש המשכיות ושלמות ביניהם.

      הפעם נגעת בנושא שאני רוצה לכתוב עליו באריכות בפוסט מיוחד וכאן אקצר.

      מה שמעניין אותי אישית ואת פרקסיס כחברה, הוא המושג של ויגוצקי ה- Zone of Proximal Development.  ה ZPD נוצר בצורה טבעית בבתי הספר הכפריים שויגוצקי לימד בהם כשהמשטר הסובייטי הכריח אותו לצאת לגלות. והוא לא נוצר בבתי הספר החורשתיים שויגוצקי הכיר בברית המועצות ועדיין מתקיימים גם אצלנו.

      אנחנו ב'פרקסיס פיתחנו כלים המאפשרים לבצע תהליכים של ZPD אצל קבוצות מבוגרים (בדרך כלל מנהלים וקצינים בכירים) על מנת לאפשר להם לבצע reframing תפיסתי של התפיסות הארגוניות שלהם שחדלו להיות רלוונטיות לסביבה.

      מנקודת המבט של עולם המבוגרים שאליו אמורה להכשיר מערכת החינוך את הילדים שלנו, הסתכלנו שוב על מערכת החינוך ומצאנו אותה כבלתי רלוונטית.

       ניסינו לעזור. אך זה התברר כמסע ארוך, ובמידה רבה מייאש. הסיבה העיקרית לכך היא  הצנטאליזים הבירוקרטי של משרד החינוך והמונופול שיש לו על תחום זה.

      במקביל, ובהקשר של צרכים דחופים של עולם המבוגרים, אנחנו פועלים לפיתוח כלים לPZD וירטואליים. הדחף לכך, הוא גם שמספק חלק מההסבר להשקעה שלי בכל מה שמתהווה סביב הבלוג והוא שנותן לי גם את התענוג לפגוש אנשים כמוך.

       צביקה לניר

        3/8/07 12:20:

      סליחה על הטעות ושליחת התגובה פעמיים.

       

       

      הקפה לא ידידותי להדבקת טקסטים ממסמך word

      ולכן הכל נכתב בערבוביה.

        3/8/07 12:17:
      צבי יקרתודה.גם אני שמחתי לפגוש בך וברי לי שאקרא את שאר מילותיך בקפה.אכן כן, יש הרבה מן המשותף בין השיח הסוקראטי לבין גישת ה – reframing.הרעיון של הבניית ידע באמצעות אינטראקציה עם הזולת והסביבה, מעוגן בתיאוריות של ויגוצקי וממשיכיו.בעיתו, החידוש בתיאוריה שלו היה בהדגשת החלק של הבניית הידע האישית של כל אדם תוך אינטראקציות שהוא יוצר עם הסביבה,  ובהדגשת ההקשר החברתי בלמידה, כשהטענה היא שלמידה מתרחשת תוך אינטראקציה בין שווים ובין מומחה לבין טירון (וכל אחד בתהליך הלמידה יכול להיות הן מומחה והן טירון) ולפיכך יש חשיבות רבה לדיאלוג בתהליך הלמידה.  במהלך האינטראקציה המשתתפים מפתחים פרשנויות המבוססות על דבריהם שלהם ועל דברי חבריהם, שואלים זה את זה שאלות, משתמשים בדוגמאות ולבסוף אף מעריכים את הביצוע שלהם. מבחינת ההיבט הדיגיטלי, הבלוגים במתכונת שאתה כותב הם בעלי מאפיינים של פורום מקוון. הרסים (1989)  הגדיר את הפורום המקוון : "הפורום הוא סביבה ממוחשבת, מבוססת טקסט, שפותחה במטרה לתמוך בלמידה שיתופית אינטראקטיבית סביב נושא משותף, וניתנת לתיעוד".חוקרת פורומים מקוונים בשם הנרי פיתחה מודל לניתוח הדיונים בפורמים המקוונים, וקבעה חמישה ממדים: א.    ממד ההשתתפות.ב.     ממד האינטראקציה.ג.       הממד החברתי.ד.     הממד הקוגניטיבי.ה.    ממד המטה קוגניציה.  על מנת לקצר, הן בשיח פנים אל פנים והן בשיח מקוון נמצאו עדויות לחשיבה מסדר גבוה ולמידה אישית וציבורית.כמובן שלכל מדיום יש מאפיינים ייחודיים ונקודות חזקות יותר וחזקות פחות.    
        3/8/07 12:17:
      צבי יקרתודה.גם אני שמחתי לפגוש בך וברי לי שאקרא את שאר מילותיך בקפה.אכן כן, יש הרבה מן המשותף בין השיח הסוקראטי לבין גישת ה – reframing.הרעיון של הבניית ידע באמצעות אינטראקציה עם הזולת והסביבה, מעוגן בתיאוריות של ויגוצקי וממשיכיו.בעיתו, החידוש בתיאוריה שלו היה בהדגשת החלק של הבניית הידע האישית של כל אדם תוך אינטראקציות שהוא יוצר עם הסביבה,  ובהדגשת ההקשר החברתי בלמידה, כשהטענה היא שלמידה מתרחשת תוך אינטראקציה בין שווים ובין מומחה לבין טירון (וכל אחד בתהליך הלמידה יכול להיות הן מומחה והן טירון) ולפיכך יש חשיבות רבה לדיאלוג בתהליך הלמידה.  במהלך האינטראקציה המשתתפים מפתחים פרשנויות המבוססות על דבריהם שלהם ועל דברי חבריהם, שואלים זה את זה שאלות, משתמשים בדוגמאות ולבסוף אף מעריכים את הביצוע שלהם. מבחינת ההיבט הדיגיטלי, הבלוגים במתכונת שאתה כותב הם בעלי מאפיינים של פורום מקוון. הרסים (1989)  הגדיר את הפורום המקוון : "הפורום הוא סביבה ממוחשבת, מבוססת טקסט, שפותחה במטרה לתמוך בלמידה שיתופית אינטראקטיבית סביב נושא משותף, וניתנת לתיעוד".חוקרת פורומים מקוונים בשם הנרי פיתחה מודל לניתוח הדיונים בפורמים המקוונים, וקבעה חמישה ממדים: א.    ממד ההשתתפות.ב.     ממד האינטראקציה.ג.       הממד החברתי.ד.     הממד הקוגניטיבי.ה.    ממד המטה קוגניציה.  על מנת לקצר, הן בשיח פנים אל פנים והן בשיח מקוון נמצאו עדויות לחשיבה מסדר גבוה ולמידה אישית וציבורית.כמובן שלכל מדיום יש מאפיינים ייחודיים ונקודות חזקות יותר וחזקות פחות.    
        1/8/07 19:27:

      לזיוה שלום

      אינני מצוי דיי בסמינר הסוקרטי וכיצד את ממשת אותו בעבודה עם ילדים.

       אנחנו בפרקסיס הקדשנו שנות עבודה לא מעטות בנסיון ליישם את המתודות שלנו הן לצעירים, הן לילדים בגיל שכבת הביניים, והן בהקשר אחר, לילדים בגיל הרך.

      עשינו גם פרוייקט ניסויי שהיה מכוון ליצירת רשת קהילתית באינטרנט לפיתוח ידע משותף בין ילדים בישראל, ארה"ב, ירדן וסעודיה להתמודדות עם בעיה משותפת - בעיית המים.

       

      אך בשלב זה לא מצאנו ממנים להמשך הדרך ואנו נאלציםו להפסיק את פעילותנו בתחום חשוב זה. כמה חבל...

       

      נדמה לי שיש קשר מפרה ומשלים בין הסמינר הסוקרטי שאת תארת אותו ובין הגישה שלנו - גישת ה- reframing שמיחסת את מקורה לאריסטו. 

       

      אני רוצה לשתף אותך ואת הקוראים האחרים של הבלוג שלי בדיון על השלכות הרשת על חשיבת ילדים וכיצד ניתן להפוך אותה למקור להתפתחות ולפיתוח ידע משותף של ילדים בעלי יכולות (וגם מוגבלויות) שונות. אך בשלב זה אני מחוייב לנושאים אחרים. אם מצד קוראי הבלוג תהיה דרישה רחבה לכך, אקדם את הנושא בסדר הדברים.

       

      שמחתי להכירך ואני מקווה שזו היא רק התחלה

      צבי לניר

        1/8/07 01:05:
      צבי שלוםבקוראי את דבריך שני רעיונות התרוצצו בראשי במקביל, ובעצם שניהם משלימים זה את זה.

      הראשון היה שאולי המדיום האינטרנטי מהווה את מדורת השבט הפוסט מודרניסטית. האין זה נכון שתפקידה של מדורת השבט, מעבר להעברת המסורת והתרבות המקומית, היוותה את המקום שבו יצרו והיבנו ידע אישי וציבורי (כל משתתף הבנה את הידע האישי שלו והקבוצה יצרה באמצעות השיח ידע ציבורי קולקטיבי)? ההשוואה הוא רק רעיונית ואינני רוצה להיכנס להבדלים שבין שתי צורות הדיון (מדורה ואינטרנט).

       נקודה שנייה קשורה בשיח/הסמינר הסוקרטי בבית הספר.

      הסמינר הסוקרטי הוא צורה של שיח מובנה על רעיונות ודילמות מוסריות. התלמידים באמצעות השיח הסוקרטי, נוטלים תפקיד פעיל בלמידתם.

       

      הנחה הראשונה היא שמעורבות פעילה של תלמידים בתהליך הלמידה, משמעותה התייחסות להתנסויותיהם האישיות ומכאן שהמשמעות היא שהם מעורבים ברמה הרגשית.

       

      התלמידים נחשפים לטקסט מסויים: הצגה, סרט, סיפור, שיר, מאמר, דו"ח, אירוע חברתי בכיתה, יצירת אומנות וכד'. לאחר החשיפה הם מגיבים לשאלת פתיחה של המורה או של מנחה אחר, שיכול להיות גם תלמיד מהכיתה, המתייחסת לחוויה והמכוונת בדרך כלל לרעיונות ראשוניים.

       

      בהמשך הם מביעים עמדות ערכיות ברמות חשיבה גבוהות ומופשטות, וכדי לתמוך בהן עליהם לצטט עדויות מתוך הטקסט, לבטא הסכמות ואי הסכמות אחד עם השני, לשאול זה את זה שאלות, להביא דוגמאות לאירועים דומים מניסיונם עם חברים.

      בשעה שהתלמידים מתייחסים לרעיונות שונים (ולעיתים גם לקונפליקטים) הם "יוצרים משמעות"  כלומר, חושבים לעומק ובאופן ביקורתי על מושגים; מתבוננים על נקודות מבט אתיות; ומפתחים עקרונות מוסריים. לפיכך הם משפרים את מיומנויות החשיבה הביקורתית שלהם ומעמיקים את ההבנה הקולקטיבית שלהם על הנושא שעליו הם דנים.

       

      במילים אחרות הם מעורבים בדרך של למידה פעילה. ההנחה היא שכאשר תלמידים מעורבים באופן פעיל ומשתפים פעולה בעת הבניית ידע, הבנה, בהנהגות ובהצגת עמדות אתיות מוסריות, הידע הופך לנחלתם הרבה יותר מאשר במצב שבו הם מקבלים אותו באופן פסיבי.

       

      בתהליך הנוצר דרך הסמינר הסוקרטי, תלמידים לומדים לתמצת, להבחין, לחזור לשנות נתיבים, כן הם לומדים להתמודד עם תסכול כאשר הם נאלצים להמתין. הם אינם מרימים את ידיהם, אלא משתמשים בשפת גוף, קשר עין, וכבוד הדדי. מורים מדווחים שתלמידים בסמינרים, מציגים את ההתנהגויות האלו, קרי סובלנות וערכים חברתיים אחרים,  הרבה יותר מאשר תלמידים שאינם משתתפים בסמינרים.

       באמצעות התהליך של למידה פעילה ושיתוף פעולה עם עמיתים, הסמינר הסוקרטי יכול לעזור לתלמיד לבנות ערך עצמי. תחושות של שוווי עצמי קשורות לתחושות של יכולת  - היכולת להבנות משמעות באופן עצמאי ולהגיע לרעיונות עם מחשבה, ולקבל לכך תוקף מאחרים. באמצעות הסמינר התלמידים רוכשים חוש למשמעות על ידי עשיית דברים משמעותיים, כאשר הם  נפגשים, מקבלים החלטות, פותרים בעיות, קוראים טקסטים לעומק, הם נחשפים לערכים חשובים הם משיגים את הרעיון שה"קול" שלהם נחשב.  

      נדמה לי שהחברה הפוסט מודרניסטית נעדרת את סביבת השיח המאפשרת ליחיד להבנות משמעות ובעיקר לחוש בעל ערך, לקבל הכרה בכך ש"הקול" שלו שווה ונחשב. הבמה האינטרנטית מחזירה לנו את האפשרות לקבל הכרה והערכה, ובהחלט סביבה המאפשרת הבניית ידע באמצעות גלגול רעיונות, עיבודם, התבוננות מזוויות שונות ומנקודת מבט אחדות כפי שהוצגו אצל שמוליק, סיגל ואצלך.

      אכן דיון משולב מרתק
        31/7/07 13:07:

       

      נתי

       

      בסוף שנות השישים סוציולוג בשם סטנלי מילגרם בחן כמה היכרויות בני אדם מקיימים ומצא שלא יותר משש הכרויות.

       

      לדעתי החידוש המהותי בבלוגוספרה אינו כמותי. הוא אינו בכך שמספר ההכרויות האפשריות גדל מאוד, אלא דווקא באיכות ההיכרויות. בעוד שששת ההכרויות שמילגרם התייחס אליהם היו של אנשים דומים לך שסביר שתפגש איתם במשפחה, בעבודה או בשכונה, הרשת - כמו שאתה ציינת -  מאפשרת מפגש ואינטראקציה עם אנשים שלא היינו פוגשים אותם ב"חיים האמיתיים. אלו מפגשים מפתיעים ועצמתם בהפתעתם. בכך שאנו פוגשים לפתע אחרים מאוד ומגלים שהם רלוונטים לנו מאוד. ובמפגש המשלב הזה מתרחשים תהליכים  מאוד מעניינים של פיתוח תפיסות וידע חדשים ומפתיעים בתחומי ה'בין', שלפני המפגש היו בחזקת 'אין'.

       

      נתי, אני מציע לך גם לקרוא את התובנות המענינות הקשורות בנושא זה שכתבה היום דבי בפוסט שלי על 'למה אני כותב בלוג'. (גם התגובות האחרות בפוסט זה קשורים לעניננו ומוסיפים לו נדבחים והיבטים מפרים).

       

      צבי לניר

       

       

       

        31/7/07 00:12:

      "אשמח לקבל את התגובות שלכם ועוד יותר מכך אם יתפתח דיון על השיתוף ברשת מתוך הצורך להבנה אנושית."

      לגוף הנושא: אני שייך לבלוגיספרה כ5 חודשים. הדבר החזק ביותר שאני חווה הוא האינטראקציה עם אנשים שבשום אופן לא הייתי פוגש ב"חיים האמיתיים". אתה למשל !.

      הרי כולנו חיים בקבוצות מאוד מצומצמות. כל אחד בתחום העיסוק שלו. המדע וההתמקצעות הפכו כל אחד מאיתנו למומחה בתחום מאוד מאוד צר.

      כבמאי סרטי תעודה יצא לי לפגוש לא מעט אנשים ממגוון רחב של עיסוקים. אך במסגרת תפקידי זהו מפגש בעל משמעות מאוד מסויימת. "אני בא לצלם ולתעד מישהו אחר".

      בעולם הבלוגים והרשתות החברתיות "אני פוגש באמת" אנשים מסויימים.

      הכוח האדיר ופריצת הדרך שלדעתי הרשתות החברתיות יביאו יקרה כשאנשים יחזרו לשתף וללמוד זה מזה, גם אם אינם בעלי תארים אקדמים או מומחים. הרשת מאפשרת לאמת לצאת החוצה. אם מישהו מבריק בתחום מסויים, ומעולם לא קיבל הזדמנות לבטא זאת. בלוג הוא מקום בו הוא יכול לבטא זאת. מישהו אולי יקרא את הטקסט ויתחבר, משהו יקרה. מפגש יתרחש. ארוע שמעולם לא יכל לקרות בעולם שלפני הווב 2.0 יקרה. אני באמת מרגיש שאנחנו לפני מהפיכה אדירה !

        29/7/07 19:19:

      לורוניקה ורועי שלום

       

      לצערי אני מסכים עם נימת האכזבה שלכם מהרשת במתקונתה הנוכחית. גם אני סולד מהשימוש שאנשים נוהגים לעשות בה על מנת לעקוף את החיים האמיתיים, ולא פחות מכך את המרוץ אחר הדירוגים.

       לדעתי לרשת יש את הפוטנציאל להיות משהו שהוא מעבר לכך. מעבר למקום לדייטים ולהשגת ההכרה וההסכמה.

       

      כפי שכבר כתבתי ברשת טמון הפוטנציאל שיתוף בפיתוח תפיסות ודיע חדשים (construction) של מה שאנו חווים אך עדיין לא יודעים וככל שעולמנו נעשה סבוך יותר ומתרחשים בו מעברים מהירים יותר, כך הצורך שלנו לפרש שוב ושוב מחדש, את עולמנו בכל תחומי חיינו, האישיים, המקצועיים והציבוריים, גובר. 

      וביישומים לניצול פוטנציאל זה של הרשת אנו מצויים עדיין בראשית הדרך. 

       

      תודה על התייחסותכם

       

      צבי לניר

        29/7/07 01:30:

      רועי -

       

      כ"כ צודק.  טוב שהזכרת לי.  הכרה והסכמה. בול.   

        29/7/07 00:51:

      אומנם אני ממש "עולל" ביחס אליך ולמרבית הכותבים פה אבל מהיכרותי הקצרה (יחסית) של עולם התוכן והרשת, מצאתי משהו אחד שמשותך להמון אתרים דוגמת הקפה ויוטיוב - ציונים.

       

      בקפה זה מתבטא בכוכבים ובצפיות, ביוטויוב זה מתבטא בכמות צפיות או הורדות וכך ברוב אתרי התוכן הדומים בהם תמיד יש מדד מסויים לכל דבר (ציון, דירוג, צפיות, הורדות, חברים, הוספה למועדפים וכו').

       

      זה מראה יותר מכל שמה שאנחנו מחפשים זו הכרה והסכמה.

       

      הכרה שאנשים אוהבים את מה שכתבנו, נהנים מסרטון שהעלנו, מסכימים עם הדעות שלנו.

       

      ועוד משהו -

      אני לא בטוח שאנשים יודעים מה זה web 2.0 (אני אפילו בטוח שהרוב לא) אבל אנשים מחפשים תמיד קירבה אנושית ובגלל ש- web 2.0 זה מה שחם עכשיו, אז אנשים באים ורואים את מה שאנשים אחרים כתבו ורוצים גם להיות חלק מזה. פה זה אפשרי. פה לא צריך להיות חכם מאוד או לכתוב רהוט או להיות מצחיק.

       

      יש מבחר גדול וכמעט כל מה שתכתוב יקרא על ידי מישהו וימצא חן בעיני מישהו ולכן, יש סיכוי מצויין שתמצא את מה שכתבתי עליו בחלק הקודם: הסכמה והכרה.

       

      נהניתי לקרוא את הפוסטים שלך.

       

        29/7/07 00:12:

      קוראת אותך ומחייכת לעצמי. 

       

      קודם כל, בגלל שיש משהו תמים אבל חמוד במה שכתבת.  אולי יישמע לך מוזר - מי זאת הילדה הזו שבאה ואומרת שיש משהו תמים בכתיבתי?!  

       

      והרי לא בכתיבה עצמה, שכן היא איכותית וראויה להערכה...אלא בכותרת, בהתלבטויות, בכל המסקנות לגבי הבלוג.   מחייכת לעצמי מפני שהייתי בלוגרית ידועה לפני כמה שנים.  הכל החל בכך שהבנתי שדרך הכתיבה אני מצליחה להביע את עצמי ולהגיע לאנשים בצורה שלא הצלחתי לפני כן.   לאחר מכן הגיעו התובנות שעשו לי סדר בראש,  והיכולת לתקשר למעשה דרך הבלוג, שכן כמעט כל מי שהכיר אותי קרא אותי.   וכך הגעתי למצב שמלבד סיפורים שכתבתי ,  גם העברתי מסרים דרך הבלוג.  דברים שהיה קשה לי לומר במציאות, פשוט כתבתי.  

       

      ויום אחד הפסקתי.  זה כבר היה לי יותר מדי.  נמאס לי מחשיפת חיי ומחשבותיי, נמאס לי מ'לעקוף' את ההתמודדות וההתעמתות בחיים האמיתיים  דרך הבלוג .   שנה וחצי לא כתבתי מילה.   חזרתי לפני שבוע מטעמי....שעמום גרידא.  מקווה שיעבור לי מהר.......    

        28/7/07 17:43:

      לסיגל ושמוליק

       

      תודה על תגובתכם ותרומתכם, כל אחד מכם, מנקודת המבט האישית שלו.

       כל אחד מכם בהחלט ראוי לתגובה נפרדת. אולם, כפי שהערתי כבר בהקשר אחר, גם הקפה שלנו, למרות כוונותיו הטובות, עדיין יש בפניו דרך ארוכה עד שיגלה את הרגישות המספקת ויספק את הכלים - ולו הבסיסים ביותר, לתהליכים שעליהם אנו כותבים כאן.

      בינתיים הקפה לא מאפשר לענות לכל אחד לחוד, אם שתי ההתייסויות, או יותר, של המגיבים הגיעו לפני שכותב הפוסט הצליח לענות לראשון.

        סיגל. אינני מכיר את המתודולוגיה של 'הייעוץ ההדדי', אך אני מכיר מתודות רבות אחרות, הדומות לה. כולן מתבססות על אותו עיקרון - ההכרה שהחשיבה האנושית אינה חשיבה אינדיווידואלית אלא חשיבה אישית-חברתית ושהמתח שבמפגש בין האני הסובייקטיבי ובין האחר הסובייקטיבי שהוא רלוונטי לי, הוא שעומד ביסודה של כל יצירתיות אנושית, אישית וקולקטיבית כאחת. בבלוג קודם שלי שענינו 'התבונה של הקהילה' הזכרתי את לב ויגוצקי, מי שעשה את פריצת הדרך התיאורתית והמחקרית הראשונה, ועד היום, גם החשובה ביותר, בתחום. אני מתכוון באחד הבלוגים הבאים להרחיב בעניין ולספר בקצרה גם על מחקריו.

       אולם, המשותף לכל התחום הזה, עד כה, הוא שהוא עסק במפגשים פנים אל פנים. האתגר שלנו הוא כיצד להעביר יכולות אנושיות אלה לרשת, מבלי לאבד אותם. זו היא מהות האתגר שאנו עובדים עליו ב'פרקסיס'.

       

       סיגל, קראתי את מה שכתבת וסיפרת עליו. ועיינתי גם במה ששמוליק כותב, ולהבנתי שניכם באים ממקומות אחרים, מהתנסויות אחרות, ומרוחב יריעה מקצועי אחר, ובכל זאת יש מפגש מפרה ביניכם ואני מקווה, גם ביניכם וביני. זה יכול להיות מפגש פורה דווקא משום שזה הוא מפגש של אנשים שיש להם מודעות לסובייקטיביות שלהם והם יודעים לבטא את  נקודת המבט הסובייקטיבית,  מתוך ההכרה שזו היא תמיד נקודת מבט לא שלמה - היא תמיד חלקית, זמנית, ועל כן, גם אין סופית.

       

       למפגש זה יש סיכוי לייצר תובנות משותפות ואישיות חדשות דווקא מאחר וזה הוא מפגש של סוביקטיבים מודעים לסוביקטיביות הבלתי מסופקת שלהם. זה לא מפגש של המונים, שהם מאוד דומים, הגם  שכל אחד מהם רוצה להראות שהוא מיוחד בהמון. 

       

      על המוטיבציה של האחרונים מתבססים רב הכלים שפותחו בתחום ה-collaboration. וככאלה למרות שהם מתיימרים לעסוק ב'תבונת הקהילה', הם עושים זאת מתוך הנחה שאין הבדל מהותי בין 'תבונת הקהילה, ובין 'חוכמת ההמונים'.

       שמוליק, זאת היא גם הסיבה לכך שהם מוצאים שרק אחוז אחד מבין הגולשים המשתמשים בכלים שהם מציעים, תורם תכנים חדשים, מספר אחוזים בודד מגיב, והרוב סתם גולשים. 'קהילה מפתחת ידע' היא תמיד מיעוט בררני המוכן להתחייב להשקעה מתמשכת יותר. ברגע שאדם מצטרף לקהילה כזו, הוא משנה את המוטיבציה שלו, מגלישה לשם חיפוש, להעמקה ולהתמקדות.

      הרשת במהותה צריכה לספק הן את הצורך בשוטטות והן את הצורך בהתמקדות, וכן את המעברים שביניהם. גוגל ולמעשה רב הכלים שפותחו עד כה ברשת, נותנת פתרונות טובים לחיפוש ולקישור. לא להתמקדות ולצרכיה.  כפי שמיכל תיארה זאת , גוגול הוא הקילר אפ האינטרנטי בתחום האינטיליגנציה הקרה  .אנחנו מחפשים את הקילר הבא של האינטלגנציה החמה.  

        27/7/07 10:50:

      תודה על הפוסט המרתק צבי, (כיכבתי.. כי גם לתהילה יש ערך משלה, ואני מככב רק מה שבאמת בעל ערך בעיניי ושהייתי רוצה שעוד ועוד אנשים יקראו.)

       

      עבורי הרשת היא בדיוק מה שתארת - זירה מופלאה להציג בה את מה שאני רואה וחווה ולהתעשר מהדיאלוג שנוצר בין עולמי הפנימי לעולמם ותפיסותיהם של אחרים. בגלל זה כל כך התלהבתי מהקפה בתחילתו. חשבתי שזהו האינטרנט במיטבו.

       

      הצטננתי קצת מאז, אולי זה המיטב כעת, אבל יש המון המון מקום לשיפור. הסטטיסטיקה עליה למדתי לאחרונה בקהילת ניהול וקריירה אומרת שרק אחוז אחד מחברי רשתות חברתיות מייצר תכנים, עשרה אחוז מגיבים ו-89% צופים פסיביים.

       

      האמת היא שברשת גדולה מספיק - דיאלוג עם אחוזאחד יכול להיות מעשיר ביותר. אבל אני מייחל לאינטראקציה עם הרבה יותר אנשים.

       

      מאז שדברים שכתבתי התחילו לעלות לרשת (כמאמרים בדה מרקר וכפוסטים ודיונים בקפה) למדתי המון על עצמי ועל הנושאים שעליהם כתבתי מתוך התגובות של אחרים ומתוך האינטראקציות שנפתחו.

       

      אני מסוג האנשים שמסוגל להגות רעיונות לבד, אבל לא מסוגל לפתח ולשכלל אותם לבד, רק באינטראקציה. ה- 2.0 הזה והפוטנציאל הטמון בו הוא מה שייחלתי לו (או לפחות הטיוטה של זה..).

       

      אשמח לשמוע יותר על הדבר שאתה מפתח, זה נשמע כמו השכלול שנחוץ כאן.

       

      שבת שלום, ותודה לסיגל שהזמינה אותי לקרוא את הפוסט הזה.

       

       

       

       

       

        27/7/07 09:29:

      צבי

      פוסט מרתק! - ככבתי.

       

      מדהים איך שדברים מתקשרים.

      היום קראתי מחדש את הפוסט שלי שאליו התייחסת "ואולי זה הקילר אפ הבא" ואת הפוסט הבא: "הזכות להיות צינור"

       

      ואז מתוך התגובות שעלו חל בי בדיוק התהליך שאתה מתאר כאן של יכולת להגיע לתובנות עמוקות יותר והצורך לשתף בדברים עמוקים ופרטיים מאוד - מתוך תחושה שעצם השיתוף יביא אל השלב הבא של התובנה.

       

      הדברים שעליהם שיתפתי קשורים לתהליך שעברתי בתקופה שלמדתי ולימדתי בטכניקה של

      "ייעוץ הדדי" Re-evaluation Counseling , טכניקה שבה המשתתפים לומדים יכולות של הקשבה לעצמם וזולתם, ומפתחים מחדש יכולת הקשבה שהיא "הקשבה מחלימה" המאפשרת להחלים מפגיעות פיזיות ונפשיות ולהתחבר לעוצמות, תובנות והגעה לשלב של "הערכה מחדש".

      כשסיימתי לכתוב, קיבלתי הודעה פרטית משמוליק ליאור שהפוסט שלו יחד אם זה שלי הביאו אותך לכתוב את דבריך. ההודעה משמוליק - היתה הפנייה הנה.

      אבל המעגל עדיין לא נסגר.

      אני מזמניה אותך ואת כל מי שהתחבר לדבריך לקרוא את הפוסטים של שמוליק ושלי ולחזור ולהגיב. (אפשר אפילו את אותה תגובה בכל אחד משלושת הפוסטים). יש לי תחושה עמוקה שדברים מתחברים ויכול להיות שיש אדם או כמה אנשים שצריכים לחבור אלינו כדי להמשיך את הספירלה הזו מעלה והלאה.

      סיגל רוה

        26/7/07 18:44:

       

      מולי

       

       אהבתי את המטאפורה שלך על כך שכיום אנו חיים בעולם שבו הגמדים, דווקא בגלל האמצעים שסיפקה להם הרשת,  המאפשרים לכל אחד להתבטא בקלות כה גדולה, מצליחים להפוך לצבא עצום  של גמדים המצליחים לכפות את הענק.

       

      אני גם מסכים עימך כי בעוד שרוב הרשתות בישראל, משרתות חתך גיל צעיר יותר, הקפה נועד ליצור רשת שבה אנשים יפעלו גם להשפיע על חיי היום יום שלהם. בשאלות של עבודה, עסקים וחברה.

       

      אך קשה לי לקבל את הטיעון שלך שהתחום המחשבתי נועד לרשתות של אנשי מחקר ומדע.

       

      גישתי העקרונית לחשיבה הוא שהיא צריכה לבוא לא מתוך התיאוריה אלא מתוך המעשה ולחזור למעשה על מנת להשפיע עליו. במילים אחרות, דווקא מתוך בעיות הנגלות בחיי היומיום של האנשים וההתלבטויות שלהם בשאלות של עבודה, עסקים וחברה.

       

      החלום שלי הוא קהילות כאלה ברשת  שמטרתן לאפשר התמודדות והבנה טובה יותר של בעיות החיים, ולא לייצר תיאוריות מדעיות או לעסוק בהגיגים פילוסופיים (ואני האדם האחרון שיזלזל בפילוסופיה ותאוריה). 

       

      צבי לניר

       

       

        26/7/07 18:38:

      כתבתי פוסט באותו נושא היום. אני מזמינה אותך לקרוא.

        26/7/07 17:08:

       

       עוד לא הספקתי להודות לך על תשובתך בפוסט הקודם.

      להבנתי כל ידיעה אנושית נוצרת מתוך שיח. זה יכול להיות שיח עם אנשים חיים או מתים. באמצעות אלו שקדמו לנו ואלו שחיים עמנו. בפרפרזה על המשפט שואמר שאנו מרחקים ראות יותר מן הדורות הקודמים למרות שאנו דור של גמדים לעומת גאונותם של הדורות הקודמים, ולו מעצם העובדה שאנחנו יושבים על כתפיהם. אפשר לומר כי  כיום אנו חיים בעולם שבו רבים עד מאוד הגמדים, אך צבא שלם של גמדים יכול גם הוא לכפות את הענק. היכולת של הרשת החברתית להוות כלי לפיתוח המחשבה הוא מאוד מוגבל, לפחות כיום, וכפי שציינת, הרשת עוד רחוקה מלהתרומם ברמת תכניה. אך היא בהחלט משמשת ככר מופלא להכרות ולהרחבת מעגלים ברשת ובעולם האמיתי זהו יתרונה של הרשת זו גם חלק מן הסיבה לכוח המשיכה של הרשת כיום. אם רשתות חברתיות בישראל, שרתו עד היום חתך גיל צעיר יותר. הקפה הצליח ליצור רשת שבה אנשים רואים אל מול עיניהם לא רק את הפוטנציאל לחשוף את הפופיק אלא להשפיע על חיי היום יום שלהם. בשאלות של עבודה, עסקים וחברה.

      התחום המחשבתי איננו מפותח כאן כי לא לכך נועדה הרשת הזו והיא לא בהכרח מושכת את  הקהל הרלוונטי ליצרתו של מהלך כזה. אך דמיין לעצמך, את בן דמותו של הקפה דה-מרקר, אם קו פעולה ומשיכה קצת שונה. שיהיה מיועד לאנשים שהמחשבה והמחקר בראש דאגתם. ייתכן שרשת כזו תהיה יותר מצומצמת ופחות נוצצת. אך היא יכולה להיות כלי עבודה מעניין. הרשת הישראלית בכללה, עדין נמצאת בשלבים מעוד ראשונים, מבחינה של השפעת הרשתות החברתיות על האופן שבו אנו הוגים, חושבים ומבינים את הפוליטי והתרבותי ולצערי יש מעט מאוד דוגמאות כאלו ברשת הישראלית, בעוד שברשת האמריקאית וגם קצת באירופית מתחילים לראות את התהליך של השינוי. לדוגמא בארצות הברית יש רשתות שהפכו לבעלות משקל בתהליך קבלת ההחלטות בוושינגטון. או לחלופין בצרפת מועמדת הסוציאליסטים לנשיאות, גיבשה את מצעה ואת סעיפיו מתוך מאות פורומים שתומכיה בנו ומתוך מאות קבוצות עבודה רשתיות. חלק יאמרו שהמהלך היה רק בעל ערך תדמיתי, חלק יאמרו שהמהלך עיקב אותה וגרם למסע הבחירות שלה להיראות לא מגובש. אך החשיבות היא לא בתוצאה במקרה אחד או אחר, אלא במגמה.

      הנסיון שלי מראה שגם שהידע היה קיים וגם שהתקיים סביבו שיח הוא נותר רק בחוגים מצומצמים ושהיתרון המרכזי של הרשת הוא ההפצה הרחבה שלו. יש כיום בלוגים פוליטים בארצות הברית שנקראים יותר מאשר הניו יורק טיימס. אך אני מאמין כמוך שיגיע שלב שהכלים הללו יגיעו לבגרות ולהבשלה. השאלה המעניינת היא כיצד הם ישפיעו על האופן בו אנו חושבים למשל על פוליטיקה בחברה דמוקרטית, או לחלופין בחברות סגורות יותר (מושג שיהיה קשה יותר לשמר אותו במובנים הקלאסים שלו)

      השאלה השנייה כיצד למנוע את השתלטותם של הכוחות ההגמונים בחברה על הרשת. נכון שכוחם של הגמדים הוא רב, אך גם המספרים לא תמיד יכולים לנצח את התחכום והולכת השולל. זאת אומרת יועצי התקשורת ומחוללי הספינים לא כה מהר יאבדו את מכנסיהם.  

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים