דינג דונג התפעמם הפעמון, ופיזר את צליליו בין גרמי השמיים. וציפורים עדינות נפנפו את שירן האחרון, אל עבר עננים הולכים ומתקדרים. כי קפוא קפא העולם. והכל נעצר. הרי היא הדממה. קור.  א פ י ל ה. ונדמו להם הימים, כחודשים. כשנים. והכל חושך. ואין חיים.

"אין חיים ללא תנועה." צרצר לו צרצר ששכח לפחד. והמתקדרים, הבטוחים, החלו מגחכים. מפחידים, איטיים ומאטים. "כן! זה הוא יום הגדול" התלחששו הציפורים "זה הוא יום השינוי". "זוהי טעות! השינוי טומן בחובו סכנה איומה..." פיהק הגדול שבקודרים, וחזר לכלוא את קרני השמש.

"נוע תנוע הרוח ותביא עימה תנועה." לא נכנע הצרצר. "ותביא עימה כוח." דינדנג הפעמון. "ותביא עימה שינוי" צייצו הציפורים.

והרוח שוב נעה ונשבה. וצלילי הפעמון פיזרו בכוח את הקודרים. והקרן שוב פרצה לה ושינתה, כי חזרו להם הימים הנאים, כשעות. כדקות. כשניות. והכל אור. ויש חיים.