משה ברש (עורך), פרקים בתיאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק: מבחר טקסטים, מכתבי ליאון בטיסטה אלברטי, ליאונרדו דה וינצ'י, אלברכט דירר ופיטרו בלורי, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, 1989. עמ' 191
|
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
noontet
בתגובה על אישה מוכה
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לטעמי ולהבנתי תוכן הציטוט סותר את עצמו קודם כל ויותר מזה (ובהמשך לזה) - הוא פחדני.
אני נאלץ להסכים.
אתה יודע
"כיוון שהאידאה של חוכמת הדיבור נופלת מהאידאה של הציור באותה המידה שהראייה יעילה יותר מהדיבורים. נשאר אני ללא מילים ומשתתק" /בלורי
הי,
ממש לא נכון! האידאות הם מעשה ידי אדם כמו האלים ואין בהן ממש...
יש אנשים שבשעה שמבקרת אותם המוזה הנכונה יתעלו על גדולי הציירים בדברי גם בדברי גדף וכלס...
תמיד חשבתי שהשותקים שייכים לאחת משתי קבוצות , אחת מנימוס , כי הם לא רוצים שידעו את דעתם האמיתית ...
והשניה היא השתיקה של אילו שחוששים להראות בורים .
אני חושב שאני בעיקר שייך לקבוצה הראשונה.
ואני אף מחזקת ואומרת שלפני כל דיבור האדם "מצייר" לעצמו בראש את האותיות והמחשבה. *