ציטוט תגובה שהשקעתי בה ורציתי להוסיפה לפוסטי... אשמח לתגובות
אם תוגדר השאלה - האם הקבלה היא חלק מן היהדות ומתורת ישראל - אשמח להשיב את דעתי. בדיון הזה יש משהו מביך, כי הקבלה ביהדות, תמיד מתוארת כנקודה הכי אינטימית שבתורה . ולכן כמו כל דבר אינטימי, הסוד הוא צנוע בהתגלותו. ובלשון הפסוק 'את צנועים חכמה' (משלי יא). בעידן האחרון ישנה נטיה לקחת את הנקודות האינטימיות ביותר ולנתקם מהקשרם הכולל. לדוגמה אקח את הניתוק הגובר בין מיניות לאהבה הפושט יותר ויותר. מאז ומעולם נקודת השיא של האהבה בין איש לאשה היתה המיניות, אצל המקובלים ובעם ישראל בכלל, הקשר המיני יש בו עוצמות הפורצות אל מעבר לשאר חלקי הקשר הזוגי. בחיים הפריצה הזו מתגלמת בילדים בשר ודם, בעלי חיים, בחירה ואישיות משל עצמם. הנטיה של לקחת את הנקודה הסודית/פנימית/אינטימית, ולהעמידה כבפני עצמה, לדעתי, מותירה אותנו בלעדיה. כי מה שצריך להתכסות, לא נוכל לגלותו - תמיד הוא יעלם במעמקים שוב, וניוותר רק עם הקליפה הדקה שעטפה אותו - אך בלעדיו. לגופו של עניין הקבלה והיהדות. הגישה ללימוד קבלה מסורתי, טוענת כי הלימוד צריך שיהיה מתוך ''קדושה''. כך מופיע בתחילת העץ חיים לרח''ו וכך מובא מהזהר, וכך ברור בעם ישראל לדורותיו – וכולל מקובליו. הקדושה היא מושג הכולל בחובו משמעויות מיסטיות רבות, אך ביסודוו הוא הלכתי – כמו סדר קדשים שבמשנה המורכב כמעט כולו מהלכות מקדש וקודשיו. כך רש''י בביאורו לפסוק 'קדושים תהיו'' אומר ''הוו פרושים מן העריות ומן העבירה'' וזו אמירה הקשורה לכללים ההלכתים. אכן הקדושה מסמלת גם את מה שמעבר להלכה כמו שאומר הרמב''ן (המכונה ע''י רח''ו ''הרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים קרוב לדורינו'') על אותו פסוק: ''והענין (של הפסוק) כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה (הזיווג) איש באשתו ואכילת הבשר והיין, אם כן ימְצָא בעל התאווה. מקום להיות שטוף בזמת אשתו, ולהיות בסובאי יין, בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה: לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וציוה בדבר כללי, שנהיה פרושים מן המותרות....בכיוצא בהן באה המצווה הזאת הכללית (של קדושים תהיו), אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי.'' כלומר הקדושה נולדת ממה שהאדם מקיים מעבר לקיום ההלכה הברורה מאליה. ע''פ היהדות אחרי שהאדם התקדש, הוא רשאי ללמוד קבלה. כתוב במשנה:''אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו'' (חגיגה פרק ב( ההבנה הזו של החכם מדעתו, מתוארת בדברי המקובלים כפועל יוצא של הקדושה היהודית הפנימית. היא ורק היא מאפשרת את נביעת הסודות המוחלטים מתוכו. אמנם כיום הרבה מן המקובלים התירו ללמוד קבלה הרבה יותר מבעבר (ביניהם גדולי החסידות למיניהם, הרב קוק, ועוד), אך אין זאת מפני שישנה חוסר הסכמה על העקרון המתואר לעיל, אלא שטוענים המקובלים כי כיום הנפשות של הלומדים זורחות ומאירות מאליהן הרבה יותר מבעבר– וזאת למרות שבבחירתם הם רחוקים מן הקדושה, לעיתים. בדברי המקובלים – לימוד קבלה ע''י אנשים שמחוץ לקדושה באופן מהותי גורם כאב גדול לשכינה. (בשפה הקבלית – יש בכך משום יניקה לחיצונים) או כדברי הרב קוק המתאר את דברי השכינה ''אוי נא לי, כי עיפה נפשי. רזי תורה לחיצונים נמסרו. התורה נשרפת, גויליה נשרפים ואותיות פורחות, ולבני ציון היקרים אפר תחת פאר הושם'' אמנם הדבר מתרחש רק ע''י מי שהוא מחוץ לקדושה באופן מובהק – אינו מזרע ישראל, או מתכוון להזיק לאומה ולקדשיה. שמחתי להגיב. אביחי קישורים מומלצים: קדושה - נחמה ליבוביץ http://www.nechama.org.il/pages/1386.html רזי תורה לחיצונים הרב קוק: (בקישור בפסקה י' http://upload.kipa.co.il/media-upload/mercaz/344224.DOC רבי נחמן (שם פרק מז) http://www.breslov.com/international/likutei_mohoron/lt09.html
|