שימו לב לירוק הצוחק שעוטף את המישורים והגבעות בצידי הדרכים, רענן, קטיפתי, מפזר הבטחות. מששו את החוּם הדָשֶן של השדות, שהולך ונחרץ בתלמים כהים או בשורות של נבטים ירקרקים. בין החום לירוק, זנקו לתוך גלי הצהוב המתפרע, זה של עשב החרדל, שתוחם את השדות המעובדים ומכריז בשמחה על כל פיסת פראית: "זה שלי!" לטפו את פלומת הכלניות האדומות שמנמרת את הירוק. קודם פרחו הלבנות, אחר-כך הסגולות ועכשיו גם עלי הכותרת של האדומות כבר נושרים, ואו-טו-טו מפנים את מקומם לכתום המבהיק של הנוריות, שגם הן בתורן יעלמו לטובת האדום הכהה של הפרגים. כל פרח דוחק בקודמו: האביב קצר וכולם צריכים להספיק להתעבר. אז יאללה. עִצרו וסִגדו לסגול הזועק של התורמוסים המלכותיים. לסגול הלילכי של הבן-חצב, ולסגול הורדרד של עכנאי יהודה, שעוד מעט יכסה את השדות. בכל שנה מחדש מדהימה תעוזתם של הפרחים האלה שמזנקים לעולם בבזבוז מנקר עיניים ונחיריים של צבעים וריחות, כאילו אין מחר. איך הם נופלים, שנה אחר שנה, ברשת של הבצורת הערמומית שמפנה כמה דקות לממטרים רק כדי שתוכל לנוח קצת ולהתחזק, ולחזור, נמרצת כתמיד. שיפרחו להם, באמת שלא איכפת לה. לפעמים היא תוהה אם האופטימיות הצבעונית שלהם היא טיפשות או סתם תמימות, אבל לא מתעמקת בזה יותר מדי. לשם מה. היא הלא יודעת שמעמדה מובטח. אחרי הכל, היא הדבר הכי יציב כאן בסביבה בשנים האחרונות. אז שימו לב לכל אלה, וגם לאחרים: רקפות, סביונים, חרציות, קחוונים, עיריות, עיריונים, ציפרנים סוריות, כרמלית, לטם מרוותי, לטם שעיר וכל השאר. האביב עובר. והקיץ השודף לא יאחר. תרגיעו, זה לא פלגיאט. רק מקור השראה. והנה המקור של זך. שִׂימוּ לֵב לַסָּגוֹל הָרוֹעֵד, מַשְּׁשּׁוּ אֶת הָרוּח, הֵיטֵב גְּעוּ בָּעֵץ. הוּא יָרוֹק וְבַצַּמֶּרֶת מוֹרִיק עוֹד יוֹתֵר וְהַגֶּזַע מְאֻכָּל מְעַט אַךְ עוֹדוֹ אוֹכֵל בְּכָל פֶּה אֶת לְשַׁד הָאֲדָמָה שֶׁאֵינֶנָּה נִרְאֵית כָּאן לָעַיִן בָּעִיר. שִׂימוּ לֵב, מַשֶּׁשׁוּ, גְּעוּ הֵיטֵב. כִּפְלַיִם לִשְׁאוֹף אֶת הָאוֹר, לְהָאִיר כָּל עָנָן. הוּא עוֹבֵר. וְהַלַּיְלָה לא יְאַחֵר. גם השיטים יפרחו בקרוב. אבל לא בדרך לביתי. |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה גם לך!
תודה!*
*
יקירתי, הם תקועים בעידן הניו-אייג'י: הכל טבעי.
אביבי ומרנין ביותר. (:
לוטם שעיר, פשתה שעירה, קידה שעירה - לא סיפרו להם שאנחנו חיים כיום בעידן מטרוסקסואלי? מה נסגר איתם?
תודה!
יפה יפה.
אהבתי.
תודה, בבושקין יקירתי.
ואיזה כיף לך שיש לך טבע אמיתי בחצר ביתך. לא כולם זוכים.
היום נסעתי בכביש צדדי וראיתי כמויות אדירות של פריחה סגולה וכחולה, וגם המון נוריות. הלב מתרחב.
תודה! שיר חושני כל-כך, מעורר, מסחרר. נתקלתי בו בעבר, אבל בקונטקסט הנוכחי הוא פשוט פוגע.
ע. הלל, משורר חריג וקצת אנדר-רייטד. גם יומו יגיע והקאמבק שלו בוא יבוא.
תודה, משביתה. אצלי את דווקא מעוררת שמחה.
ועכשיו אלה החרציות, הצהוב הכי יפה שיש: עמוק, נקי, שמח.
סתם. מפיתום. שיזרקו עלי? ע ל י??
מה שכן, 12 שנה הם מתאמנים בצליפה לפח האשפה ובסוף י"ב עדיין מפספסים. מה שאומר שיש משהו באמת רקוב במערכת החינוך (ליבת התפוח שמאור הצליח לצלוף לפינה לפני חודשיים).
נגענו בנקודה רגישה אני מבינה.
זה הכל מאהבה המורה!
באמת.
אני אוהבת מורים לספרות! במיוחד כאלה שעוסקים במיומנויות לחימה.
אני עוזבת בשקט עד שיירגעו הרוחות כאן...
:)
ועוד משו: אני כבר מזמן לא מטרה נייחת.
למדתי לפתל מותניים ולהניף ירכיים סטייל קפואירה ביעילות רבה במהלך השנים. מיומנויות הכרחיות למי שרוצה לחמוק ממטוסים, מחקים, נפצים וסתם כדורי נייר שמושלכים לעברו במהלך שעור נורמטיבי.
עם השיר שלך ושל זך הלכתי לפסוע בשח...
החצר האחורית שלי היא כמו שמורת טבע,
היא שמורת טבע למען האמת, רק לא מוכרזת,
שדות על שדות של פרחים מכל המינים והסוגים.
במטר רבוע אחד אפשר למצוא לפחות חמישה מינים שונים.
תענוג של מילים חיברת פה
חמש יחידות ספרות?? ספרי חוויות! האם נבחנת בע"פ? ומה אהבת? ספרי חוויות, נו.
באשר להתמסכנות הת"אביבית: ראי תגובתי לעיל. ולמען הסר ספק: יאללה יאללה.
הנה השיר
בְּסִבּוּב כְּפָר-סָבָא / ע. הלל
וּבַחֲמִישִׁי לְחֹדֶשׁ אֲדָר פָּרַח עָלַי הָעוֹלָם בִּסְעָרָה,
וַאֲנִי זֹרַקְתִּי אֶל כֹּתַרְתּוֹ צָלוּף בַּבְּשָׂמִים הַשְּׂמֵחִים,
וְשָׁמַעְתִּי אֶת כָּל פִּרְחֵי-הָאוֹר וְאֶת צִלְצוּלֵי-הַמַּיִם קוֹרְאִים לִי בִּשְׁמִי:
הֵנָּה, הֵנָּה ! ...
אַךְ בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא תָּקְפָה עָלֵינוּ פְּרִיחַת הָעוֹלָם, ...
הִרְגַּשְׁתִּי מִבְּלִי-מֵשִׂים שֶׁמִּישֶׁהוּ מְחַיֵּך אֵלַי .
אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי אֲנִי זֶה, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה זֶה הָעוֹלָם,
וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַרְבַּבְנוּ שְׁנֵינוּ ...
בֶּטַח נִרְאֵיתִי מְגֻחָך בְּעֵינֵי הַסְּפָרִים שֶׁבְּיַלְקוּטִי,
אֲבָל מַה יּוֹדְעִים הַסְּפָרִים עַל הָעוֹלָם בַּחוּץ, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר,
בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא!
מַה יּוֹדְעִים הֵם עַל תַּחֲרֻיּוֹת הָרִיצָה בֵּין הַסַּבְיוֹנִים הַצְּהֻבִּים
וְהַכַּלָּנִיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת...
הוֹי, כַּמָּה מְגֻחָך לִהְיוֹת סְפָרִים בְּיוֹם כָּזֶה,
בְּיוֹם כָּזֶה נִפְלָא לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ !
וְנִפְלָא לִהְיוֹת טֶרֶף לַפְּרִיחָה הַמִּסְתָּעֶרֶת,
לִנְשֹׁם בְּמֵאוֹת הַחוּשִׁים הַנִּבְהָלִים אֶת פִּתְאֹם-עֲנוֹת-הָך!
- כָּל מְצִלְתֵּי עוֹלָם!
הוֹי, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר, בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא, נִפְלָא לִהְיוֹת!
וְכָכָה לִהְיוֹת,
לִהְיוֹת! וְלִהְיוֹת !
איזה עונג!
תודה על הכתיבה הנהדרת, ובעיקר על התזכורת שיש כל כך הרבה יופי סביבנו.
והזכרת לי שיר של ע' הלל על הפריחה המשגעת בסיבוב כפר סבא. מכירה?
עכשיו אני נחושה למצוא אותו. אביא אותו לכאן אם אמצא.
ומה עוד המורה?
איזה כיף שאת כאן....
סוף סוף מטרה נייחת על שניים עשר שנות,
ועוד כאלה שכללו חמש יחידות ספרות.
תענוג.
טוב, אחשוב על עונש הולם,
תוך ישיבה בבית קפה תל אביבי,אפור,
נטול תורמוסים ומוזה.
בוודאי שמוקדם מדי.
אנחנו מתמצאים גם בציפורים, מורכבים קוציים וחיות שהיו בארץ.
וגם עושים פנלים בצוק העיתים.
תודה לך!
אין כמו מחמאה ממשוררת...
יאללה יאללה. לפחות יש לך בתי קפה לצאת אליהם בכל שעה שהיא, שלא לדבר על טיילת וים. אני לא מרחמת.
אבל נכון, אני גרה בתוך שמורת טבע (לא בהשאלה. באמת.) ובכל יום אני מברכת על הזכות שנפלה בחלקי לעבור דרך יערות אלונים ושדות פרחים בדרך לעבודה וממנה.
תודה!
תקופה מקסימה. אין כמוה.
חג מקסים שיהיה גם לך!
לפני שבועיים ראיתי שדה עצום של תורמוסים.
איזה מחזה מרהיב!
(כמובן, שלא הייתי יודעת שזה תורמוסים לולא האישה החכמה שלצידי שאמרה לי...
גם היא, כמוך, מורה. אולי מוקדם מדי להספיד את איכות ההוראה בארץ)
המורה,אני בתל אביב.
אין פרחים,אין תורמוסים לסגוד להם.
כלום.אספלט ופיח.
הירוק היחיד נמצא בירקון מזוהם ומלא כימיקלים.
עשית לי חשק לטיול,מתי יום שבת כבר?...
כתוב יפה, אהבתי.
תודה, ליאורה
כתבת תיאור יפה של הטבע והפריחה.
גם אני אוהבת את התקופה הזו- שהכל פורח והשדות נצבעים בצבעים שונים.
שיהיה לך חג שמח!