יפן, כל כך הרבה דברים אפשר לכתוב על יפן ולא לסיים לעולם.... וכל זאת בלי לשעמם אפילו לרגע. מאיפה להתחיל אני שואלת את עצמי והחלטתי להתחיל בסיפורי האישי. איך הגעתי ליפן ולמה לעזאזל דווקא לשם ?
1992, כבר עברו 15 שנה, איך הזמן עובר כשנהנים. הייתי אז סטודנטית למנהל עסקים, והחלטתי לנסוע עם חבר לכיתה לטיול סמסטר קצר בחו"ל. בתקופה ההיא העדיפו כולם לנסוע לארה"ב, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות , ואיפה תמצא את כל הישראלים, מסיימי הצבא? קרוב לוודאי עם איזה ארון או מקרר על הגב - עושים כסף ב- MOVING...והמזרח לא היה בדיוק היעד שחשבו עליו. אני מודה, תמיד אהבתי את השונה והמיוחד ולכן הצעתי הייתה לגלות דווקא את המזרח הרחוק (וואו הוא באמת רחוק). אותו המקום בדיוק שהרבה הסתייגו ממנו ולא כל כך הכירו... תאילנד, הודו, נפאל ועוד מקומות מדהימים שהמזרח מציע לנו. במהלך הטיול , פגשנו קבוצת ישראלים אשר שהו תקופה ביפן, כמובן כמוכרי תכשיטים ותמונות, כל כך נלהבים ומלהיבים, סיפורים מצחיקים, הרבה כסף, יפנים האדיבים, אוכל טעים, מסיבות טובות ועוד דברים סיפורים רבים שהצליחו לשכנע אותנו שאין מקום אחר בעולם שחובה לבקר בו אלא "יפן". מבולבלים ומתלבטים מה לעשות, האם לבטל את המשך הטיול? מאיפה נביא כסף ? הרי שיפן מאוד יקרה ויום אחד ללא עבודה עשוי לעלות יותר מ- 100$!! לא תכננו לעבוד אלא רק לטייל ובשביל טיול שבועיים צריך הרבה מאוד כסף... לבסוף החלטנו לוותר על יעדים נוספים שמאוד רצינו לבקר בהם כדי לשמור את כספנו ולנסוע למדינה המסתורית והמעניינת שמושכת אליה כמגנט אנשים מכל הגלובוס. בזמן שהותנו בבנגקוק החלטנו שאנו נוסעים, ארזנו תיקים ורכשנו כרטיסי טיסה לטוקיו. עם המון פרפרים בבטן נחתנו בנריטה - שדה התעופה הבינלאומי של יפן. קיבלו את פנינו יפנים מעונבים עם כפפות לבנות ודיילות המשתחוות לכל אורח חדש המגיע ונכנס לארץ השמש העולה. השקט והסדר המופתי בלטו מאוד כבר מרגע הנחיתה בשדה התעופה, הניקיון ,הקריאות ביפנית שלא הבנו מילה ולא ידענו מה בדיוק רוצים מאיתנו.... (הרגשנו כמו בבית ). תחושת שייכות, היצר הסקרני שבי לא הניח לרגע לרצות להבין את משמעות ההשתחוויות ברחוב, לרצות להבין כל מילה ביפנית שנאמרת, לרצות לקרוא ולהבין את שלטי החוצות, ולנסות לפענח " אלוהים איפה אני ולאן הגעתי??" כך היה בדיוק לפני 15 שנה ומשם התחיל הרומן שלי עם יפן. החלטתי שלימודי תואר תמיד אוכל ללמוד או להשלים, אך הזדמנות שנייה לבקר או לחיות ביפן לא תהיה. קיבלתי החלטה מהירה ללא התלבטויות מיותרות, וויתרתי על המשך לימודי התואר בישראל ונשארתי ביפן. ככה הפך טיול של שבועיים ל 7 שנים. סיימתי לימודי תואר ראשון ומאסטר בשפה היפנית.מזה 10 שנים שחזרתי לישראל אני מנהלת חברה מובילה שנקראת Japan knowledge , חברה המובילה למתן שירותים עסקיים לחברות ישראליות העובדות עם יפן. אם כן, הייתי רוצה לנשק את היד שכיוונה כי אני מברכת על כל יום ורגע שנפל בי החלק להכיר את יפן, היפנים, התרבות, האומנות, המסורת, השפה, האוכל ועוד ועוד ועוד... |
אניעל
בתגובה על יפן שלי
story4u
בתגובה על קייטנה יפנית
esthybarzel
בתגובה על יפנים יהודים ביפן
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ורד היקרה..
הסיפור שלך התחיל כמעט כמו שלי..אבל המשיך אחרת..לפחות כמו שאני כ"כ מייחלת
ששלי ימשיך.
כמו שאת בטח תביני למה אני מתכוונת כשאני אומרת חיידק יפן> אז כן גם אני
ננגעתי בו, אבל בצורה הכבדה ביותר שיכולה להיות.
הסיפור הוא ארוך..אבל בכללי של הכללי אצלי הכל התחיל מיפני שהכרתי לאחר חודשיים
בשיטוטיי במזרח..הוא שגרם לי לעזוב את כל "חבורות הישראלים המטיילים הידועות"
ולהמשיך משלב זה ואילך את טייליי בחברתו (שלימים נהייה לחברי היפני הראשון) ועם
חבורת של יפנים..וככה זה המשיך שנתיים..אני= שון הקטנה בן חבורות יפנים בכל מקום
אליו הגעתי..
בהמשך כל זה גרם לי להגיע ליפן..וכמובן לבלוע בתאווה גדולה כל מה שקשור אליה..
אם זה השפה (שכיום אני דוברת שוטפת) התרבות (הכ"כ מיוחדת ומדהימה) אורבניות העיר (המטורפת) ואופנת הרחוב (המטורפת) ויותר מהכל ..העם הזה היפני שלי= הא נ ש י ם (שאני כ"כ אוהבת ובעירקר מתגעגעת).
משם ואילך..הסיפור הוא עוד ארוך..והחזיר אותי כבר 5 פעמים לארץ השמש העולה..
כשאומרים את המשפט "רוחי במזרח ואנוכי בסוף מערב" רק אני יודעת שהוא כאילו נאמר עליי...
כל פעם שאני חוזרת לארץ אני רק ניזונה מהקשר שלי עם יפן והיפנים שלי! וכבר מחכה
כ"כ לפעם הבאה שתתאפשר לי להגיע לשם שוב.
...אני מתגיעגעת ואוהבת וכ"כ רוצה להיות שם כבר..אך לקביעות. ולתמיד.
מקריאת מסרייך וביוגרפיית חייך..אני בטוחה שתביני אותי ואת הרגשותיי..הייתי מאוד שמחה
אם את תוכלי ולו במעט להיות היד המכוונת שלי..לעזור לי להגשים את הרצון הזה שכ"כ
חקוק בי לבנות ולפתח את חיי שם ביפן.
כרגע אני לומדת תקשורת ופרסום> בשנה השלישית תןדה לאל..
האים לדעתך אוכל למצוא עם תואר זה איזשהו הקשר לעבודה וחיים ביפן?
אשמח לשמוע את חוות דעתך על סיפורי ועצותייך המנוסות במידה ויהיו לך כאלו בעבורי
בתודה..
שון
הפוסט הזה מזכיר לי סרט טוב : זכרונותיה של גיישה - ליחצו לצפייה
האמת שהמשכתי והלכתי עם פרפרי הבטן רק כדי שיום אחד לא יהיה ולא אומר מה שאתה אומר היום.
לא יכולתי לחיות עם תחושת ההחמצה כל חיי...
תמיד אמרתי שתחושות בטן בדרך כלל לא מטעות וזה היה נכון גם לגבי ההחלטה
להישאר או לא.
אני באמת שמחה שזו הייתה ההחלטה ....
אני יכולה לומר שיש לי שני בתים.
מרגישה נוח בשני המקומות . אחד משלים את השני
כשטיילתי בעולם פגשתי המון יפנים. התאהבתי בהם, בשפה, במנהגים. בין שאר הארצות בביקרתי, הייתי שבוע קצר(מידיי) ביפן שלצערי לא נמשך יותר מזה. הלוואי והייתי ממשיך שם כמוך, זה היה יכול להיות מדהים.
מעניין לדעת.. היכן את מרגישה הכי בבית .
עזבתי כי סיימתי את לימודי המאסטר ביפנית
והחלטתי לתרום את הידע והנסיון שהצטבר לאנשי עסקים ישראלים
ולקדם את עולם העסקים הישראלי והיפני
מעניין.. מפתה גם.
למה עזבת את יפן ?