אתם מגיעים הביתה, בראשכם עוד מהדהדת שיחת הטלפון הקולנית מלפני שעה, כאשר ניסיתם לסייע מרחוק, ולהפריד בין השניים שרבו ביניהם על שלט הטלוויזיה. נשימה עמוקה, ואתם פותחים את דלת הכניסה. את פניכם מקבל ילקוט בי"ס זרוק ולצידו שלושה זוגות נעליים. אף אחד לא מגיב לבואכם, גם לאחר שאתם מברכים לשלום בפעם השלישית. סריקה קצרה מבהירה לכם שהבן הצעיר בוהה בטלוויזיה, הבת הגדולה סגורה בחדרה ומנהלת שיחות במסנג'ר עם חברותיה, ואילו הבן האמצעי כלל לא בבית וכמובן שלא השאיר הודעה לאן הלך. הכיור מלא כלים ועל השיש שיירת נמלים צועדת לכיוון גרגרי הסוכר ופרורי העוגה.  אתם מרגישים את הדם זורם בעורקיכם ואת קצות העצבים באצבעות ידיכם. תחושה של כעס מעורבת בחוסר אונים ממלאת אתכם. מה עושים?  

להמשך לחצו כאן > הצבת גבולות