פרדריקה מריה בר

ציור: גוסטב קלימט

חברה שלי, סיגל, מתחפשת כל השנה. היא שחקנית שנכנסת לדמותה של פרדריקה, יורדת מהתמונה התלויה על הקיר במוזיאון תל אביב והופכת מוחשית. קסם כזה. היא מפעילה את הגרמופון הישן שעובד נפלא, ורוקדת לצליליו צ'רלסטון, או משהו קופצני אחר. (היתה שמחה באותן שנים, בין שתי המלחמות האיומות.) בציור, יש יפנים קטנים סביב פרדריקה. הם נראים כמו דמונים. בבקרי האמנות במוזיאון, יושבות כיתות של ילדים. גם הם נראים כמו דמונים. חמודים כאלה.