|
עקבות געגועי
רק אבקש עוד פעם לאהוב התרגשות שמתגרה בי מתיקות שנאגרה שוב מעלה באוב
השיגעון נשכח מנפש הוא מקנן בכלוב נסתר בעדינות שומר באפר את סוד ליבי מכל משמר.
אני רוצה להיות קריסטל שתלוי בשמש רוצה להיות שקופה, להיות מלכודת אור -
מבטך בתוך עיני שלי נכלא מתחוללת שם אלכימיה מופלאה נולדים צבעים.
ליבי המתמסר לרוח הלב הזה דרוך ועז הגוף שבספקות נגוע הרבה הרבה פחות נועז.
אני כמו שפירית דקה וכנף שקופה לי להרעיד את האוויר סביבך -
אם חיינו יסתכמו ביום אחד הן יופיים ימשיך לחיות, יחיה לעד יהדהד אינסוף.
יצאו מהקשרם בלי דעת אבדו עקבות געגועי אבל הם מתרפקים ברעד על כריות אצבעותַי.
גם אם צוֹעֲנִיָה אני, אבודה בלי דרך, אני על הכינור שלי לא אוותר -
על המיתרים שלך אצבעותי יפרטו לך את מנגינת חיי בין העולמות.
© כל הזכויות לשיר שמורות לשושי שמיר
|