כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    ואם בקרוב תתחיל המהפכה?

    21 תגובות   יום שני, 9/3/09, 12:16

    האוטובוס מחליק ברכות בחשכה המתעבה. זמזום הדלת האוטומטית הנפתחת בתחנה, ורחש המנוע החשמלי מפרים את הדממה. לקח לי זמן עד שקיבלו אותי כנהג.  "מה פתאום רק בלילה?" שאלו ו-"רק עכשיו קיבלת רשיון לאוטובוס? "... והיחידי שידע את האמת היה מדריך העזרה הראשונה. כי אני רופא. ארבע שנים במכון העיניים בתל השומר. רגיל למשמרות, בשבילי זה ממש לא בעיה, ואני חייב להשלים הכנסה... שתיים, שלוש משמרות לילה בקו עירוני מסדרות לי את החשבון בבנק.  לא עברו שלושה ימים והם אישרו לי את הבקשה ולא דרשו כי אעבור טסט נוסף אלא רק אמרו, " ד"ר בסר, אתה יכול לבוא"  מיד הבנתי שהייתה זו טעות מצידי לספר למדריך עזרה ראשונה שאני רופא.  מאז עולים אלי לאוטובוס רק אנשים חולים.  

    השמועה נפוצה די מהר וכבר בתחנה הראשונה מחכים כמה, עטופים במעילים ואומרים "ערב טוב ד"ר" ומושיטים את הכרטיסיה. רבע שעה ושלוש תחנות אחר כך כבר אין יותר מקומות ישיבה. זהו האוטובוס היחיד בעיר שנוסע כל הלילה מלא ולרגע, אף לרגע, אין שם איש שפוצה את הפה. כולם מחכים לי. מחכים כי אקרא את שמות התחנות ואפתח את הדלת אחרי שאעצור ואף אחד לא ירד. לפעמים יהדפו מישהו המנסה בכוח להידחף מן הדלת האחורית והם כחומה נושמת מקמטים גבה ואומרים בלי מילים, אי אפשר, סליחה האוטובוס מפוצץ. ובמשרד הראשי לא כולם מרוצים וחוץ מהחשב שנהנה מהפדיון הבלתי רגיל שמעמיד את החברה על הרגליים כל שאר הנהגים כועסים. במיוחד אלו שעובדים בלילה. "איך זה יכול להיות ו "מה הוא בדיוק עושה"  ו "הוא בטח מביא כסף מהבית" 

    מדי פעם אני מזהה את אישתו של אחד מהם עולה מבויישת ומתיישבת קרוב ככל האפשר אלי. עוקבת בדריכות אחר האוטובוס המתמלא, מנסה להבין מהיכן הגיעו כל האנשים האלה ומדוע הם נוסעים דווקא על האוטובוס שלי. אין לי תשובה. גם ההסבר הפשוט שאולי בגלל שאני רופא לא מספיקה. אני לא מבטיח שום דבר לאף אחד ולא עונה על שאלות ובטח ובטח שאין לי זמן לבדוק או למדוד דופק למרות שיש כמה נוסעות קבועות שהייתי להן מוכן.  

    הם עולים, מתכנסים במעילים הארוכים, לא מסתכלים אחד על השני, לא מוציאים מילה ורק מדי פעם אני רואה במראה שמעלי מבט תחינה כבוי, פה שמתחיל לשאול שאלה או יד שמהססת להתרומם. אני ממעט להתבונן במראה. לא יכול להסתכל עליהם וגם להמשיך לנהוג. הייתי רוצה לעצור בצד ולעבור ביניהם עם הסטטוסקופ והכפפות, למשש את הרקות, להציץ אל הגרונות ולהכתיב לאחת מהן שנראית כמו אחות את כל מה שצריך. אבל אני לא מעז לקום. לא מעז לעצור. מחזיק בחוזקה בשתי ידי את ההגה הגדול ומתפלל שיתחיל כבר להאיר. שהדרך תיגמר ואט אט ירדו כולם. אחרי הכל, למרות הקשיים והמחלות, הם כולם אנשים עובדים.  אף אחד מהם לא יכול להרשות לעצמו לא להגיע בבוקר לעבודה.   

    אני מחנה את האוטובוס הריק ליד מכונת השטיפה ונועל את הדלתות אחרי שאני בודק כי אין כלום מתחת לכיסאות ובדרך הביתה אני מתחיל לבכות, ככה לאט ובלי דמעות. חושב שאם זה נכון ובקרוב תתחיל המהפכה, כמו שכולם אומרים, הייתי רוצה להיות שם ביניהם, עם הנוסעים המתמידים שלי. הם בודאי יתחילו לחייך ולא יפסיקו לדבר והקדרות תתחלף בצחוק והשתיקה בקולות שמחה. והאוטובוס שלי יעבור ברחובות ככה סתם כמו כל אוטובוס אחר, בלי שאף אחד ישים אליו לב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/09 21:15:

      הגיבור הוא גם המספר

      שיש לו כוחות כי הוא ד"ר שיכול לעזור לאנשים האלו

      אבל הוא לא משתמש בהם הוא מתבונן מהצד

      רק מספר את הסיפור

      מחכה שמשהו ישתנה מעצמו

      מבלי שהוא יצטרך לעשות משהו

      ...
      אותי מעניין אם היה לזה המשך

      אולי מישהו מהנוסעים

      אולי הנהג עצמו

      אולי משהו מבחוץ

      משהו שיקטע את השיגרה ויהפוך את המצב ממצוי לרצוי.

        13/3/09 19:03:

      צטט: m i n d the gap 2009-03-12 21:03:19

       

      לקחת מצב שגרתי והוצאת ממנו את כל השגור.

      מרתק והזוי כהלכה :)

      בפעם הבאה הזיית רכבת...

       

        12/3/09 21:03:

       

      לקחת מצב שגרתי והוצאת ממנו את כל השגור.

      מרתק והזוי כהלכה :)

        10/3/09 14:20:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-03-10 14:15:07

      צטט: יואל עיני 2009-03-10 12:20:13

      דקדוג, מתי תלמדי לשים לינק?

      זה ענק!

      תודה.

      הולך להעביר את זה לכמה אנשים.

       בלימודיי במכון אדלר לימדו אותנו שבמשוב יש לתת קודם את החיובי ואחר כך את הטעון שיפור. אנא קח לתשומת ליבך :-) 

       

       :-)))

      זה נכון.

      משוב לחלשים.

      לא לחזקה כמוך.

       

        10/3/09 14:15:

      צטט: יואל עיני 2009-03-10 12:20:13

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-03-10 11:48:26

      קראתי, הלכתי לחפש את הסרטון הזה

      וחזרתי איתו. לוקח רבע שעה לצפות אבל שווה :

      http://www.youtube.com/watch?v=Cbk980jV7Ao

      פוסט נפלא בעיני

      תודה 

      דקדוג, מתי תלמדי לשים לינק?

      זה ענק!

      תודה.

      הולך להעביר את זה לכמה אנשים.

       בלימודיי במכון אדלר לימדו אותנו שבמשוב יש לתת קודם את החיובי ואחר כך את הטעון שיפור. אנא קח לתשומת ליבך :-) 

       

        10/3/09 13:32:

      צטט: wonders 2009-03-10 13:25:52

      נורא עצוב הפוסט הזה,  המון בדידות של אנשים.

      מסתובבים בעולם ומחפשים אבא או ודאות מכל סוגשהו

      ואז הוידאו על החיוכים שאב אותי וגרם לי לחייך ולדמוע

      ומעיין שאלה למה אני בוכה אז הראתי לה, ושתינו זלגנו ביחד. :-)

      באמת מצחיק הוידאו הזה. כמו שקע חשמל. לטעינה.

        10/3/09 13:25:

      נורא עצוב הפוסט הזה,  המון בדידות של אנשים.

      מסתובבים בעולם ומחפשים אבא או ודאות מכל סוגשהו

      ואז הוידאו על החיוכים שאב אותי וגרם לי לחייך ולדמוע

      ומעיין שאלה למה אני בוכה אז הראתי לה, ושתינו זלגנו ביחד. :-)

        10/3/09 12:28:

      צטט: בת יוסף 2009-03-10 10:02:40

      צטט: יואל עיני 2009-03-10 09:13:38

      תודה בת יוסף. השיגרה שוברת.

      תגידי מאיזה ציור של קלימט לקחת את הרקע של הבלוג שלך?

       

       

      הציור נקרא "עץ החיים "

      http://www.arthistoryarchive.com/arthistory/symbolism/images/GustavKlimt-The-Tree-of-Life-1909.jpg

      נהדר. אני חייב לשתף אותך בשתי חוויות קטנות שקשורות לציורים של קלימט:

      לפני המון זמן, לפני שהתגייסתי הייתה לי חברה אוסטרית-שוודית שחיה בעיירה טולן ליד וינה. הייתי מאוהב בה.

      כתלמידת עיצוב ואומרנות היא לקחה אותי לארמון שמברון (?) בוינה לראות את הציורים של קלימט. הלם! כל ציור בגודל קיר. הבן אדם היה ענק פיסית , חמדן, חרמן וצייר ציורים גדולים.

      כמה שנים אחר כך יצא לאקרנים סרט עם הרווי קייטל ושחקנית שהזכירה לי את האוסטרית שלי.  מין אובססיה חולנית על רקע וינה והציורים של קלימט.

      נשארה בי רגישות לציורים המוזהבים שלו.

       

        10/3/09 12:20:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-03-10 11:48:26

      קראתי, הלכתי לחפש את הסרטון הזה

      וחזרתי איתו. לוקח רבע שעה לצפות אבל שווה :

      http://www.youtube.com/watch?v=Cbk980jV7Ao

      פוסט נפלא בעיני

      תודה 

      דקדוג, מתי תלמדי לשים לינק?

      זה ענק!

      תודה.

      הולך להעביר את זה לכמה אנשים.

        10/3/09 11:59:

      צטט: הזוייה 2009-03-10 09:43:12

      קשה להביט למְצִיאוּת בעיניים במיוחד כשאתה המוביל, זה שאולי יביא תקווה וכשבעצמך את זקוק למשהו שיושיע.

      לא יודעת למה נזכרתי בספר על העִיוּוָרוֹן של ז'וזה סאראמאגו. בני אדם שעד אתמול היו בני תרבות נאורים מאבדים צֶלֶם אֱנוֹשׁ באופן מצחיק, בגלל איבוד חוּשׁ הָרְאִיָּה. לפעמים יש עיניים שלא רואות.

       " אנחנו עיוורים שרואים, עיוורים שגם כשהם רואים הם לא רואים, כי שכחו לראות, להתבונן.." 

       איך זה שמהזוית שלך זה תמיד נשמע יותר מעניין?!

      פתאום חשבתי על מנהיגות ועל חזון וגם על הבדידות שחשתי כמנכ"ל, כל מנכ"ל,  ועל קוצר הראיה שמסגלים לעצמם אנשים

      ועל כל הפעלים הקשורים בראיה שיש במשפטים המודגשים שלך: עיוורון, נאורות, צלם וראיה  ועל הפחד הגדול להפסיק לראות, לקרוא, לכתוב  ועל זה שבחלומות יש בעיקר מראות

      העפת אותי.

      תודה.

       

      זה גם הזכיר לי את ברי סחרוף 

       

        10/3/09 11:50:

      צטט: די. 2009-03-10 09:24:27

      אהבתי. משהו בסיפור הזה - אחר.

      תודה. כמה קשה לי להוציא משהו אחר. לשנות.

      שימחת אותי.

        10/3/09 11:48:

      קראתי, הלכתי לחפש את הסרטון הזה

      וחזרתי איתו. לוקח רבע שעה לצפות אבל שווה :

      http://www.youtube.com/watch?v=Cbk980jV7Ao

      פוסט נפלא בעיני

      תודה 

        10/3/09 10:02:

      צטט: יואל עיני 2009-03-10 09:13:38

      צטט: בת יוסף 2009-03-09 12:51:04

      סיפור טוב מאד. השיגרה נשברת. הנסיעה לשום מקום. הסופיות. מעורר מחשבות.

      תודה בת יוסף. השיגרה שוברת.

      תגידי מאיזה ציור של קלימט לקחת את הרקע של הבלוג שלך?

       

       

      הציור נקרא "עץ החיים "

      http://www.arthistoryarchive.com/arthistory/symbolism/images/GustavKlimt-The-Tree-of-Life-1909.jpg

        10/3/09 09:43:
      קשה להביט למְצִיאוּת בעיניים במיוחד כשאתה המוביל, זה שאולי יביא תקווה וכשבעצמך את זקוק למשהו שיושיע.

      לא יודעת למה נזכרתי בספר על העִיוּוָרוֹן של ז'וזה סאראמאגו. בני אדם שעד אתמול היו בני תרבות נאורים מאבדים צֶלֶם אֱנוֹשׁ באופן מצחיק, בגלל איבוד חוּשׁ הָרְאִיָּה. לפעמים יש עיניים שלא רואות.

       " אנחנו עיוורים שרואים, עיוורים שגם כשהם רואים הם לא רואים, כי שכחו לראות, להתבונן.." 
        10/3/09 09:24:

       

      אהבתי. משהו בסיפור הזה - אחר.

       

       

        10/3/09 09:16:

      צטט: bonbonyetta 2009-03-09 23:14:05


      ואם בקרוב תתחיל המהפכה? משהו בסיפורים שלך כל כך דמיוני ויחד עם זאת כל כך יכול להיות מציאות. משום מה, הסיפור הזה, הפעם דיבר אלי יותר. אולי בגלל שהוא מרמז על כשל של השלטונות בטיפול ובשירותים שהם אמורים לתת לאזרח. פשוט מפחיד לאיזה תסריטים זה יכול להגיע. תודה על הפוסט, מעורר מחשבה.

      תודה בונבונייטה. על התפר בין מציאות להזיה אנחנו נבנים , לא? אמנות הכל אפשרי מתחילה ונגמרת בקבסה..."המערכת" חיה יותר בדמיון מאשר באפשרי. בגלל זה הכשלים כנראה, את צודקת.

       

        10/3/09 09:13:

      צטט: בת יוסף 2009-03-09 12:51:04

      סיפור טוב מאד. השיגרה נשברת. הנסיעה לשום מקום. הסופיות. מעורר מחשבות.

      תודה בת יוסף. השיגרה שוברת.

      תגידי מאיזה ציור של קלימט לקחת את הרקע של הבלוג שלך?

       

        10/3/09 09:09:

      צטט: flicker 2009-03-09 12:22:29

      לא בטוח ששים לב כבר עכשיו, במצב הזה. כולם טרודים בשלהם. ותגיד לנהג הזה,שהוא יכול לעצור ולהתחיל את המהפכה.

      את  יותר משכנעת..

       

        9/3/09 23:14:

      ואם בקרוב תתחיל המהפכה?

      משהו בסיפורים שלך כל כך דמיוני ויחד עם זאת כל כך יכול להיות מציאות.

      משום מה, הסיפור הזה, הפעם דיבר אלי יותר.

      אולי בגלל שהוא מרמז על כשל של השלטונות בטיפול ובשירותים שהם אמורים לתת לאזרח.

      פשוט מפחיד לאיזה תסריטים זה יכול להגיע.

      תודה על הפוסט, מעורר מחשבה.

        9/3/09 12:51:

      סיפור טוב מאד. השיגרה נשברת. הנסיעה לשום מקום. הסופיות.

      מעורר מחשבות.

        9/3/09 12:22:

      לא בטוח ששים לב כבר עכשיו, במצב הזה. כולם טרודים בשלהם.

       

      ותגיד לנהג הזה,שהוא יכול לעצור ולהתחיל את המהפכה.

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין