טוב נו....

רציתי לשים לכם פוסט מלומד, אז שמתי משהו שקיבלתי במייל.

אבל אף אחד לא השתין לכיוון שלי.... אז החלטתי להחליף !

בשביל להחליף צריך להתאמץ,

אז לכן החלטתי לכתוב בעצמי על הדה מרקר הזה...

נכנסתי לפה, והצצתי בכרטיסים

כולם נראו לי יפים ומאופרים,

מחייכים ושמחים

כאילו שכל יום פורים.

כל אחת בחרה לה תמונה עטורת פוטושופ עם חמוקיים מחוטבים ויפים,

הגברים עם חיוך צדדי מקסים כזה (ואם הם כונפים אז חצי פרצוף)

ורק אני, דבה שמנה, טורפת את משלוח המנות עם הסלסלה,

שופעת צלוליטיס (הגוף חטוב - זה רק הצלוליטיס מסביב),

לא מצליחה לעצב את כרטיס כי הפרג מהאוזני - המן מתפורר לי בין האותיות של המקלדת,

ואני מנסה עם האצבע השמנה שלי להוציא אותו בין ה-ל' וה-ח',

ובמקום זה לוחצת על "לחתצמ" (זו עובי האצבע פחות או יותר)

ומקללת את ויזתא (אח של זרש והבן של ההוא מהרעשנים)

כוסאמו אחשוורוש, למה לא יכול לתת לשף הוראה לעשות לה-מן אוזן מ-ממרח תמרים, כי הפרג תקוע עמוק בפנים בתוך האותיות.

כן, זהו,

ירדתי מהפסים.

שומעים בסוף הפוסט את הצלילים,

אז אני לא יעייף אתכם יותר,

גם ככה נראה לי שכל החברים עומדים לברוח לי...

אה... על הדרך.. אם לא קשה, בכיוון היציאה...

תנו איזה כוכבון קטן.

תודה

וביי בפסח.