לפני שלמדתי אז עבדתי.
כל יום,

אחד הארועים החשובים היה

ארוחת הצהרים.
מאיפה נזמין היום, מה נאכל היום.

בעצם,

אף פעם לא משנה מאיפה היינו מזמינים,

כי השאריות היו זהות - 

שתי שקיות קטנות,
אחת של פילפל ואחת של מלח.

ותמיד היינו שומרים אותן עד הארוחה הבאה

ורק אז, כשיש שקיות חדשות,