כותרות TheMarker >
    ';

    עולם כמנהגו נוהג

    זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
    [...]
    אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
    [...]
    כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
    [...]
    כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    (מתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)

    ארכיון

    0

    המסע לא תם

    34 תגובות   יום שני, 9/3/09, 20:47

    חשבתי שאחרי הוצאת הספר לאור תבוא מנוחה. 

    הכתבה ב"הארץ" הכתה גלים. הם הגיעו עד פרופ' וולפגנג תריטלר מאוסטריה, מרצה לתיאולוגיה קתולית באוניברסיטת וינה. מגזין סוף השבוע של "הארץ" מופיע גם באנגלית, מצורף להרלד טריביון ומופץ בארצות רבות. תריטלר כתב למערכת "הארץ", והעיתונאית דליה קרפל קישרה בינינו. 

    לתריטלר הוצאת ספרים קטנה - Achinoam. הוא מעוניין להוציא לאור את הספר באנגלית ללא תמורה כספית ולתת גם שירותי עריכה. עליי לדאוג לתרגום בלבד. מציאת מתרגם טוב לאנגלית אינה משימה קשה במיוחד, אבל עליי להשיג מימון לשכר התרגום, או למצוא מישהו שמוכן לתרגם בהתנדבות. 

    אני מביאה ציטוט מהכתבה ב"הארץ" שמייצג גם את עמדתי בעניין המימון: 

    "התעקשתי לא לממן את הספר בעצמי, כי הבנתי מקוראים ומחוקרים שהוא בעל ערך וגם משום שכבר שילמתי מחיר נפשי יקר", היא מסבירה. "כשאבי ריסק את עולמו, הוא ריסק גם את עולמי, ולקח לי עשרות שנים לקום על הרגליים. רגשותי כלפיו היו מעורבים: כעסתי עליו והאשמתי אותו בפגיעה הקשה שפגע בחיי ובחיי כל בני המשפחה, אבל גם ריחמתי עליו ולבי יצא אליו - תערובת של רגשות מסוכסכים. הסלט הרגשי הזה די שיתק אותי, ולכן כל פעם שקיבלתי דחייה מהוצאת ספרים כלשהי, או מאדם בעל שם שאליו פניתי, הצטנפתי חזרה במאורתי ולקח לי זמן רב עד שהמשכתי לנסות". 

    למה זה היה כל כך חשוב לך? 

    "הייתי חדורה בתחושת שליחות, כאילו אבי הפקיד בידי את צוואתו והשביע אותי למלא אותה. זה קשור לדרך שבה הוא בחר להסתלק. הרי השאלה היחידה שנותרה בלתי פתורה היא מדוע בחר לבצע את הפתרון הסופי שלו דווקא בנוכחותנו. השאלה הזאת תישאר מן הסתם בלתי פתורה. אבל אולי דווקא בגלל הדרך המסוימת שבה בחר, הזעקה שלו המשיכה להדהד בי, המשיכה לא לתת לי מנוחה, וגרמה לי לשאוף לפייס את רוחו ולהשלים את מה שהוא ניסה לעשות ללא הצלחה". 

    הערב כתבה לי מישהי יקרה: 

    אני נמצאת בעיצומה של הקריאה בספר המצמרר. כמה ששמעתי על השואה (ובגילי המופלג כבר נדמה היה לי ששמעתי וקראתי כבר הכל), הרי שבעדות כל-כך נוראית ומזעזעת, ובעברית כל-כך חיה ובתיאורים כל-כך מדויקים – עדיין לא נתקלתי.

    אני בדיוק בשלב של כניסת בנות הברית והשחרור, איזו הקלה. כמה כאב לי המשפט שאביך כתב שם – כשהוא מתאר את עצמו נושם את האוויר הנקי והרענן של אחרי התופת ושואל עצמו – מה עכשיו – לשם מה עברתי את כל זה – האם היה כדאי? כשברור שמה שהניע אותו הוא יצר החיים שאפילו לא עצר כדי לתהות לגביו, והיה ברור למה הוא שואף להגיע – לזה, לשחרור, ופתאום הריק (rik) הזה...

    כל-כך בכיתי בכל-כך הרבה קטעים קשים. לא פעם אני מרפה מן הקריאה כדי להתאוורר – זה מאוד מאוד קשה לי (ואני לא גדלתי בבית של ניצולי שואה, אני לא יכולה לתאר מה עובר על אלו שכן). אני מקווה שהחלק השני של הספר נותן קצת מנוחה לנפש.

    אני חושבת שצריך לעשות הכל כדי להביא את הספר לידי תרגום לשפות זרות. אני גם חושבת שהוא צריך להיות מסמך לקריאת חובה בכל בתי הספר ולכל יהודי באשר הוא. בכך שהבאת להוצאה מחודשת של הספר שמורות לך זכויות רבות בחיים בגלגול הזה ובטח גם בבאים... אביך בוודאי גאה בך שם למעלה.    


    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      לדני, תודה!
        28/9/09 12:50:


      דליה יקרה,

      מדהים ומרגש.

      דני

      כל ניסיונות גיוס המימון נכשלו.

      החלטתי לממן זאת בעצמי.

      אכן שליחות.

      תודה, נעמי.

        28/3/09 21:01:


      שליחות מופלאה לקחת על עצמך

      מקווה שתצליחי לממש זאת

      לתרגם זאת ולהביא זאת ברחבי העולם

      וגם להביא מנוחה לנפשך

      נעמי

      תודה לך, חברה מיוחדת ויקרה!

      פניתי ליד ושם. ממתינה לתשובתם.

        19/3/09 23:39:


      דליה יקרה!

      אם הגעת עד הלום - וודאי תצליחי גם לתרגם את הספר לאנגלית.

      ניסית לפנות ל יד-ושם? אולי יש להם מתנדבים שמוכנים לתרגם?

      חיבוק בנשמתך והצלחה במסע!

      תודה, דנה.

      מקווה שזה יקרה במהרה, כי עתה זו שעת כושר שכדאי לנצלה.

        14/3/09 00:23:

      הרבה בהצלחה דליה,

      בטוחה שבסוף תמצאי מימון.

      איתן, תודה על הקישור. בשלב זה הכוונה היא לתרגם לאנגלית, לא לגרמנית.
        11/3/09 05:44:


      http://www.goethe.de/ins/il/prj/uak/heindex.htm

       

       

      דליה,  נסי  לבדוק  אפשרות  לשיתוף  פעולה  עם  מכון  גתה.

      צטט: naimsh 2009-03-10 19:13:02


      ההד הזה מרגש ואני מקווה שימצא התקציב לתרגם את הספר בקרוב. כל הכבוד לך על ההתמדה בשימור הזכרון החשוב הזה לדורות הבאים.

      תודה לך, שמעון ידידי.

       

      צטט: גרבו 2009-03-10 17:24:02


      דליה יקירתי!

      אני, כל כך גאה בך ובכל שעשית

      עד כה למען זכרו של אביך היקר ז"ל

      ולמען כולם שידעו וילמדו את שעברו יהודים

      רבים ויקרים במלחמה הנוראית מכל....

      לעניות דעתי, ישנה חשיבות גדולה לתרגום הספר והפצתו

      לכמה שיותר קוראים-אני בטוחה שאם אימי הייתה בחיים

      הייתה מתרגמת אותו בהתנדבות ל 8 השפות שהיא ידעה

      על בוריין,לצערי אני לא ברמה גבוהה מספקת לתרגם לאנגלית..

      אך לתרום ולהתרים חברים 'אשמח' ....אהיה בקשר בפרטי....

      זיכרי תמיד כי אביך ורבים שהוא הציל שומרים עלייך וגאים בך!

      את זכית- להנציח בכבוד ויקר את שרבים לא יכלו לו.

      תודה,

      שלך תמיד גרטה.

      גרטה, תודה רבה על תמיכתך החמה והטובה לאורך כל הדרך.

       

        10/3/09 19:19:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-03-10 17:14:12

      צטט: חץ עין נץ 2009-03-10 16:15:38


      אולי תתני לספר לנוח? את צודקת שאסור לך לממן את הספר הזה, עשית די.

      האבא שלך לא ישכח ואם מי שירצה ירצה יתרגם אותו או אם  בוא יבוא מתרגם או ממן אני בטוח שאת תעשי את אשר את צריכה לעשות.

       

      אבל אולי הגיע העת לנוח? לחבק את עצמך, את משפחתך,  את העוול הנורא הזה,  את הזכרון הנורא הזה,  את רגשי האשמה  המיותרים הללו ולחבק את התובנה וההכרה הוידיעה שבעצם  היה לך אבא ענק שהצליח גם להקים משפחה  וגם לחיות עוד יותר מ20 שנים אחרי זה? ולחגוג את הנצחון הענק הזה שנקרא חיים? תני לספר לנוח, ותני לסיפור הזה לנוח. הוא רוצה קצת מנוח וקצת שקט ומגיע לו, ומגיע לך.

       

       

       

      אתה צודק.

      אבל גם דני צודק.

      זו הזדמנות שאין להחמיצה:

      יש הוצאה מכובדת שמוכנה להוציא לאור את הספר (לאחר עריכתו) חינם אין כסף.

      רבים אומרים שאסור לי לפספס הזדמנות פז שכזאת.

       

       כל מה שרציתי להגיד זה שתקחי את מה שכתבתי כרוחו ולא כלשונו... ברור שאם אפשר זה נהדר.

        10/3/09 19:13:

      ההד הזה מרגש ואני מקווה שימצא התקציב לתרגם את הספר בקרוב. כל הכבוד לך על ההתמדה בשימור הזכרון החשוב הזה לדורות הבאים.
        10/3/09 17:24:


      דליה יקירתי!

      אני, כל כך גאה בך ובכל שעשית

      עד כה למען זכרו של אביך היקר ז"ל

      ולמען כולם שידעו וילמדו את שעברו יהודים

      רבים ויקרים במלחמה הנוראית מכל....

      לעניות דעתי, ישנה חשיבות גדולה לתרגום הספר והפצתו

      לכמה שיותר קוראים-אני בטוחה שאם אימי הייתה בחיים

      הייתה מתרגמת אותו בהתנדבות ל 8 השפות שהיא ידעה

      על בוריין,לצערי אני לא ברמה גבוהה מספקת לתרגם לאנגלית..

      אך לתרום ולהתרים חברים 'אשמח' ....אהיה בקשר בפרטי....

      זיכרי תמיד כי אביך ורבים שהוא הציל שומרים עלייך וגאים בך!

      את זכית- להנציח בכבוד ויקר את שרבים לא יכלו לו.

      תודה,

      שלך תמיד גרטה.

      צטט: א י ל ה 2009-03-10 16:52:07


      בטוח יהיה מי שיממן את זה... שכר מתרגמים זה לא כזאת הוצאה...

      ובהצלחה בכל מקרה.

                  

      אם תמצאי לי את הצדיק הזה, אודה לך מקרב לב אילה יקירתי! חיוך

       

      צטט: חץ עין נץ 2009-03-10 16:15:38


      אולי תתני לספר לנוח? את צודקת שאסור לך לממן את הספר הזה, עשית די.

      האבא שלך לא ישכח ואם מי שירצה ירצה יתרגם אותו או אם  בוא יבוא מתרגם או ממן אני בטוח שאת תעשי את אשר את צריכה לעשות.

       

      אבל אולי הגיע העת לנוח? לחבק את עצמך, את משפחתך,  את העוול הנורא הזה,  את הזכרון הנורא הזה,  את רגשי האשמה  המיותרים הללו ולחבק את התובנה וההכרה הוידיעה שבעצם  היה לך אבא ענק שהצליח גם להקים משפחה  וגם לחיות עוד יותר מ20 שנים אחרי זה? ולחגוג את הנצחון הענק הזה שנקרא חיים? תני לספר לנוח, ותני לסיפור הזה לנוח. הוא רוצה קצת מנוח וקצת שקט ומגיע לו, ומגיע לך.

       

       

       

      אתה צודק.

      אבל גם דני צודק.

      זו הזדמנות שאין להחמיצה:

      יש הוצאה מכובדת שמוכנה להוציא לאור את הספר (לאחר עריכתו) חינם אין כסף.

      רבים אומרים שאסור לי לפספס הזדמנות פז שכזאת.

       

      צטט: בת יוסף 2009-03-10 15:51:35

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-03-10 15:18:51

      צטט: בת יוסף 2009-03-10 07:34:52


      מאד משמח לקרוא זאת.

      יש חשיבות רבה לתרגום הספר ולהפצתו בארצות דוברות אנגלית.

      אני מקווה שיש כאן מתרגמים שיתנדבו לעשות זאת.

      ובמידה ולא אולי ניתן לערוך אירוע התרמה לשם כך?

      אירוע התרמה? רעיון מעניין. אבל מי "ירים" דבר כזה? אני בעוונותיי בלתי מעשית בעליל.

      פרופ' חנה יבלונקה תערוך ערב השקה מתישהו באוניברסיטת ת"א. אולי כדי שאברר איתה אם אפשר שהערב הזה יכלול גם תרומות. 

      תודה על הרעיון.

       

       

      דליה, פרסמי את תאריך ערב ההשקה כאן והזמיני את חברייך ואנשי הקפה להגיע ולתרום.

      וגם מי שלא מגיע יוכל לשלוח תרומה.

      בת יוסף יקרה, הגבת לתגובה לפני שהספקתי למחוק אותה. טעיתי. הערב ייערך בבאר-שבע. לא נראה לי שחבריי לקפה יוכלו להגיע עד שם, אבל שוב: הרעיון מעניין, ונראה לי שבכל זאת אפעל כעצתך. תודה רבה, חברה!

       

        10/3/09 16:52:


      בטוח יהיה מי שיממן את זה... שכר מתרגמים זה לא כזאת הוצאה...

      ובהצלחה בכל מקרה.

                  

        10/3/09 16:15:


      אולי תתני לספר לנוח? את צודקת שאסור לך לממן את הספר הזה, עשית די.

      האבא שלך לא ישכח ואם מי שירצה ירצה יתרגם אותו או אם  בוא יבוא מתרגם או ממן אני בטוח שאת תעשי את אשר את צריכה לעשות.

       

      אבל אולי הגיע העת לנוח? לחבק את עצמך, את משפחתך,  את העוול הנורא הזה,  את הזכרון הנורא הזה,  את רגשי האשמה  המיותרים הללו ולחבק את התובנה וההכרה הוידיעה שבעצם  היה לך אבא ענק שהצליח גם להקים משפחה  וגם לחיות עוד יותר מ20 שנים אחרי זה? ולחגוג את הנצחון הענק הזה שנקרא חיים? תני לספר לנוח, ותני לסיפור הזה לנוח. הוא רוצה קצת מנוח וקצת שקט ומגיע לו, ומגיע לך.

       

       

       

        10/3/09 15:51:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-03-10 15:18:51

      צטט: בת יוסף 2009-03-10 07:34:52


      מאד משמח לקרוא זאת.

      יש חשיבות רבה לתרגום הספר ולהפצתו בארצות דוברות אנגלית.

      אני מקווה שיש כאן מתרגמים שיתנדבו לעשות זאת.

      ובמידה ולא אולי ניתן לערוך אירוע התרמה לשם כך?

      אירוע התרמה? רעיון מעניין. אבל מי "ירים" דבר כזה? אני בעוונותיי בלתי מעשית בעליל.

      פרופ' חנה יבלונקה תערוך ערב השקה מתישהו באוניברסיטת ת"א. אולי כדי שאברר איתה אם אפשר שהערב הזה יכלול גם תרומות. 

      תודה על הרעיון.

       

       

      דליה, פרסמי את תאריך ערב ההשקה כאן והזמיני את חברייך ואנשי הקפה להגיע ולתרום.

      וגם מי שלא מגיע יוכל לשלוח תרומה.

      צטט: בת יוסף 2009-03-10 07:34:52


      מאד משמח לקרוא זאת.

      יש חשיבות רבה לתרגום הספר ולהפצתו בארצות דוברות אנגלית.

      אני מקווה שיש כאן מתרגמים שיתנדבו לעשות זאת.

      ובמידה ולא אולי ניתן לערוך אירוע התרמה לשם כך?

       

      אירוע התרמה? רעיון מעניין. אבל מי "ירים" דבר כזה? אני בעוונותיי בלתי מעשית בעליל.

      פרופ' חנה יבלונקה תערוך ערב השקה מתישהו באוניברסיטת בן גוריון. אולי כדי שאברר איתה אם אפשר שהערב הזה יכלול גם תרומות. 

      תודה על הרעיון.

      ושכחתי להודות לרונתי ולרחל על תגובותיהן החשובות לי.

      צטט: דני.ל 2009-03-10 12:09:56

      קראתי את המאמר בהארץ. קראתי את מה שכתבת גם במקומות אחרים.

       לדעתי זה נפלא ששמעו של הספר פרץ את גבולות העברית והארץ

       שווה כל טרחה והשקעה

      דני, אני מסכימה איתך. תודה.

       

      צטט: הזוייה 2009-03-10 08:12:05

      אני חושבת שהמאמץ להשקיע בתִּרְגּוּם הוא משהו אישי שלך, זֹאת אוֹמֶרֶת קבלת החלטה לפרוס את משנתו ברבים. זה כמו ששאלו אותי מדוע אני משקיעה שוב בלימודים אם התעודה גם ככה כבר לא רלוונטית. אז אני עונה שזה הישג אישי בשביל עצמי.

      אם הבשורה של אביך תופץ ברבים או לא זה פחות רלוונטי כמו ההתמודדות שלך עם הידיעה שעשית משהו עבורו. מין סגירת מַעְגָּל- סוג של סליחה לעבר.

      נכון, כל מה שעשיתי ואעשה בנושא זה הוא גם חלק מהמסע לריפוי פצעי העבר. תודה. 

       

      צטט: רחל נפרסטק 2009-03-10 06:43:50


      אני מזדהה לגמרי עם כותבת המכתב .

       

      חייבים להפיץ את הספר הזה.

       

      בתקופה שמכחישי שואה מרימים ראש בכל מקום, חובה להפיץ את הספר.

       

      הלוואי שאיזה מתרגם ימצא בכך שליחות, ויתרגם את הספר ללא תמורה כספית.

      תרגום במיטבו הוא עבודה מקצועית לעילא ולעילא, ולכן אני חושבת שראוי לשלם עבורה, ולהשיג מימון ממקורות חיצוניים, המכירים בחשיבות הנושא.

       

      צטט: רונתי 2009-03-09 22:43:11

      קודם כל, זה נפלא שהספר מגיע כל כך רחוק. חבל שהם לא יכולים לספק גם מתרגם.

      נכון שחבל, אבל בכל זאת מדובר ב"סוס" שניתן במתנה - ולכן לא יהיה יאה מצדי לדרוש שגם שיניו יהיו מצוחצחות...

       

        10/3/09 12:09:

      קראתי את המאמר בהארץ. קראתי את מה שכתבת גם במקומות אחרים.

       לדעתי זה נפלא ששמעו של הספר פרץ את גבולות העברית והארץ

       שווה כל טרחה והשקעה

        10/3/09 08:12:

      אני חושבת שהמאמץ להשקיע בתִּרְגּוּם הוא משהו אישי שלך, זֹאת אוֹמֶרֶת קבלת החלטה לפרוס את משנתו ברבים. זה כמו ששאלו אותי מדוע אני משקיעה שוב בלימודים אם התעודה גם ככה כבר לא רלוונטית. אז אני עונה שזה הישג אישי בשביל עצמי.

      אם הבשורה של אביך תופץ ברבים או לא זה פחות רלוונטי כמו ההתמודדות שלך עם הידיעה שעשית משהו עבורו. מין סגירת מַעְגָּל- סוג של סליחה לעבר.
        10/3/09 07:34:


      מאד משמח לקרוא זאת.

      יש חשיבות רבה לתרגום הספר ולהפצתו בארצות דוברות אנגלית.

      אני מקווה שיש כאן מתרגמים שיתנדבו לעשות זאת.

      ובמידה ולא אולי ניתן לערוך אירוע התרמה לשם כך?

        10/3/09 06:43:


      אני מזדהה לגמרי עם כותבת המכתב .

       

      חייבים להפיץ את הספר הזה.

       

      בתקופה שמכחישי שואה מרימים ראש בכל מקום, חובה להפיץ את הספר.

       

      הלוואי שאיזה מתרגם ימצא בכך שליחות, ויתרגם את הספר ללא תמורה כספית.

        9/3/09 22:43:
      קודם כל, זה נפלא שהספר מגיע כל כך רחוק. חבל שהם לא יכולים לספק גם מתרגם.

      פרופיל

      פוסטים אחרונים