| אז זהו, או טו טו זה מגיע- מסיבת פורים בעבודה ! כן, מסתבר שהמשבר של המשק עוד לא דפק על הדלת של העבודה שלי (או שהוא כבר שם מלא זמן ואף אחד לא קם לפתוח לו).אני כולי ציפייה להגיע לרגע בו אשב (בטח בסביבות עשר בערב) לי ואנוח עם חבריי אחרי ימים טרופים ומעייפים של ארגון והכנה. מעניין שמספר העובדים שנרשמו ביומיים האחרונים גבוה ביותר.בין ריצה אחת לשניה, אני מוצאת את עצמי היום באחת הפסקות הסיגריה שלי שואלת את עצמי: "האם זה חלק מהאופי של בני האדם? או שרק העם הישראלי התברך בו?! ייתכן שכאשר כולם היו בהתחלה למעלה וחילקו תכונות לכל לאום – זו חלק מהחבילה שאנחנו קיבלנו?!". האמת היא שכולם ידעו שההרשמה עד תאריך מסויים (והוא היה לפני שבועיים!!!) וכולם קראו שמספר המקומות מוגבל, אז כמה מתוכם בעצמם לא יכלו להירשם עד אתמול / היום כי הם היו צריכים לקבל תשובה ולפי התשובה ידעו אם הם נרשמים או לא.אני מבינה את הרצון להיות בשליטה, לא לתת לאף אחד שיחליט בשבילנו ובעיקר להיות אלו שמכתיבים את התנאים ולא אחרים לנו.חברות וחברים, הגיע הזמן להודות – "אנחנו לא רוצים לקבל החלטות", "אנחנו מתחמקים מקבלת החלטות" ו"אנחנו דוחים את ביצוע ההחלטות" שלנו ! של עצמנו !!! הגיע הזמן לקום ולהגיד- "אנחנו דוחים למחר את מה שאפשר לעשות מחר" (אימי היקרה- מצטערת...)אז אני הבנתי שיש לי אוסף רב של דוגמאות כאלה... כמה פעמים היה לי קשה להחליט? כמה זמן דחיתי משהו שרציתי ותיכננתי לעשות? כמה פעמים דחיתי מפגשים עם חברים? כמה פעמים דחיתי את מועד תחילת העבודה על פרויקט מסויים בעבודה (ולמרות הלחץ המצטבר אני פשוט לא לומדת !!!)? כמה פעמים ידעתי שהקשר הזה לא יתקדם לשום מקום ולמרות זה המשכתי אותו? ועוד ועוד.ומכיוון שההבנה הזו הגיעה לה דווקא פורים וגם בזמן פנימי אישי מתאים ותואם, אולי בעצם נארגן לנו את תחפושת "אני מחליט/ה עכשיו" או "אני עושה עכשיו" ובכל החג הזה גם נתנהג ככה ולא יהיו מבצעים של דחיות ותירוצים. לי יש תחושה שזה רק יביא לי תאבון ואני אשאיר את התחפושת גם אחרי פורים....מעולה ! עכשיו יש לי תחפושת למסיבה. חג שמייייייח ! |
mirnir
בתגובה על החתול שלי מת וכל מה שלמדתי מאז
hope36
בתגובה על משהו מתבשל לו בתנור
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה