מה עושים אנשי קולנוע ו/או טלויזיה כשעבודתם נעשית בידי אחרים? עושים עבודה חדשה.

אז יש עבודה, והכל בסדר. לא? לא.

בעיה קטנה נוצרה, אחרי הפגישה הבוקר, במשרד אפוף עשן, בה נשלחו סוכנינו לשאול זה את זה למה בעצם את/ה עושה קולנוע ו/או טלויזיה.

לכן התכנסנו כאן, סוכן ומחשבו, באישון לילה זה כדי לשאול את עצמנו קודם כל - למה את/ה עושה קולנוע ו/או טלויזיה?

אז למה אני עושה קולנוע וטלויזיה? רצוי לתת תשובה לעצמי לפני שאני רץ לשאול חבר/ים.

נעבור בחיפזון את התשובה "כי זה מה שאני יודע לעשות" ונרוץ אל "כי זה מה שאני לומד לעשות, כל פעם מחדש", ואל "כי זה מה שאני מלמד לעשות" .

עכשיו, כשחצינו יחד את הבנאלי, אפשר לחתור אל האמת שמתחת לפני הבנאליה.

אני עושה קולנוע וטלויזיה, כי אני טיפוס נוסטלגי. כל רגע שעובר בחיים שלי אני כבר מתגעגע אליו, גם אם הרגע הוא נגמר.

אני עושה קולנוע וטלויזיה כי אני מנסה להתנגד, ללא הצלחה כמובן, לחד סטריות של הזמן. לנסוע באין כניסה, ברוורס או קדימה, לא משנה, ברחוב החד סטרי של הזמן.

זה מה שאני לומד ומלמד לעשות. להקפיא רגעים, ליצור אותם שוב, לצלם אותם, לערוך אותם, לשים להם פסקול, ליצור להם משמעות. 

ואז לחזור ולהתבונן בהם. כלומר בנו. תראו איך היינו. אז מה אם זה היה אתמול. היינו יפים. היינו גדולים. היינו קטנים. היינו.