בפסק דין שהוגש לרבי בתשנ"ב על כך שהוא מלך המשיח נכתב שהרבי הוא בחזקת משיח.

גדר זה הוא לפי שהרבי נמצא מתאים לכל הסימנים שהרמב"ם מביא לזהותו של מלך המשיח (יעמוד מלך מבית דוד; הוגה בתורה; עוסק במצוות כדוד אביו; יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בידקה; ילחם מלחמות ה').

אמנם, לפי גדר זה נמצא שאין זה דבר ברור ומוחלט שדור זה יהיה זכאי ודוקא הרבי יגאל את עם ישראל, שהרי בר כוזיבא (למרות שהיה צדיק באמת וראוי להיות משיח, ורק הדור לא היה זכאי) היה בחזקת משיח אך לא גאל בפועל את עם ישראל. וכמו שמובן מהשם "חזקת משיח", שלפי ההלכה סומכים באופן מוחלט על החזקה (ועד ש"סוקלין על החזקות"), אך אין זה בלתי אפשרי שלאחר מעשה יתברר שאין המציאות היתה כפי החזקה.

בפסק דין שנכתב באלול תשנ"ח, נכתב שלרבי שליט"א יש דין נביא, מיוסד על רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה א' ועוד, והוא הודיע על עצמו בשיחת שבת פרשת שופטים ה'תנש"א שהוא נביא. ומאחר שמפורש בשיחותיו שהוא המלך המשיח, וכן עודד שירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד - הרי ברור שע"פ תורה חייבים להאמין לו גם לענין זה.

ולפי גדר זה נמצא שע"פ תורה מוכרח שדוקא הוא יהיה הגואל בפועל, שהרי התורה הבטיחה שלא יפול מדברי הנביא מאומה.

מצ"ב צילום הפסק דין לחץ כאן