מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
אני כותבת משמע אני רצה - פוסט מתעדכן ומצולם
במקום כל יומיים פוסט, יהיה כאן תיאור מתעדכן שבועי של הפיכתי מבטטת כורסה נמוכה וזקנה לאצנית ספרינטרית גבוהה וצעירה.
____________________________________________________________________________________________
(יום חמישי, 16:54)
יש אנשים שצריכים מסגרת. אני, למשל. אם הייתי יכולה לבד, מרתון כלשהו היה מאחורי.
בימים בלי דלית אני זקוקה לעידוד כדי לצאת לרוץ. לקבוע עם מישהו נוסף, למשל. אז קבעתי עם אלעד, שכבר ספג הברזה אחת ממני ביום שני. יום חמישי בשש. בבוקר.
ברביעי בערב, בבית, כבר התחלתי לחרוק: "שש זה מוקדם, צריך לקום בחמש כדי לשתות קפה ולאכול משהו. אולי נצא אחה"צ אתה ואני?" אני אומרת לבן הזוג שלי. הוא מסכים ואז נזכר שבשישי יש לי אימון מוקדם "אי אפשר חמישי ערב ושישי בוקר" "שיט, החריב לי את שנת הבוקר" אני חושבת ומכוונת את הטלפון המעורר לשעה חמש.
ושוב הבגדים מוכנים על הכיסא וכבר אני מתפעלת שגרת ריצה מנומנמת ומוכרת.
עשרה לשש אני בפארק. הנה אלעד. הנה גם ישי מגיע. מתחילים לרוץ. הם מהירים ממני ויוצא שאני רצה לבד. ("לא התכוונתי להעליב, אוֹלִי, ברור שאיתך זה לא לבד")
היום בא לי לרוץ לאורך החוף. הנמל רטוב מרסיסי הגלים, אפרוריות שולטת, האויר פריך, והיום נולד לאיטו בין קרני שמש ורדרדות.
יורדת מהאספלט אל החול. כפות הרגליים מודות לי על הרכות הפתאומית. אולי חוטפת "אטרף חול", מתרוצצת לכל עבר בזנב מורם ומבט מזמין למשחק. ואני חושבת שרק אתמול ניקינו את הבית ו"מה נעשה עם כל החול הזה"
הנה, כבר נגמר, אנחנו נפגשים ועושים את הדרך בחזרה בהליכה משותפת. משאבות האנדורפינים הקטנות בגוף מציירות לשלושתינו חיוך גדול.
היום היה יותר קל.
___________________________________________________________________________________________
( יום
לפני 7 שעות הסתיים אימון שני עם דלית. אימון עליות. אתמול היא הבטיחה לי שבאימון ישתחררו לי השרירים, אבל נראה לי שזה לא הולך להתקיים... מה שכן, שמתי לב, שהשריר שמגביל אותי מלדלג על גבעות כאיילה קלת רגליים, הוא דווקא זה שפועם בחזה ולא הלטינים שלי. כנראה שסתם הוצאתי דיבתם רעה.
ותוך כדי ריצה והתנשפות כבדה במעלה הגבעה, נוצרות 2 קבוצות. המהירים והפחות מהירות. המהירים כוללים את לילך, אלעד וישי והפחות מהירות כוללות את יעל, אפרת ו...אותי
ויש אחוות יחידה ועידוד הדדי. וגם דלית זורקת מילה טובה כשמגיע.
מחר קיבלנו פטור. "יום התאוששות"
נעים לי שאנחנו קבוצה
__________________________________________________________________________________________
(יום שלישי, 09:01 בבוקר) האימון הראשון השאיר אותי תפוסה. מה זה תפוסה... לא מדברת על כמה שרירים חורקים בסגנון "עשיתי אתמול שיעור מתיחות ומה זה נתפסתי" אלא על משהו שיותר קרוב ל"כוססססאוחתו מי המנייאק שהפיל עלי 10 טון". החלקים הבעייתיים הם שרירי העכוז, גלוטאוס מקסימוס וחבריו, ושרירי הירך, ביחוד הארבע ראשי, קווארדיספט פמוריס. תודו שבלטינית הם נשמעים סקסיים... כל כך תפוסים החלקים האלה, שאפילו הנסיון להשתין כואב. הייתי נותנת עכשיו הרבה עבור היכולת להשתין בעמידה (אפרופו יום האישה ופמינזם). כל כך תפוסים, שהברזתי לאלעד מריצת הבוקר. כל כך תפוסים שרק המחשבה לשנות תנוחת שינה במיטה, הפיקה אנחות כאב שהעירו את זה שישן לצידי.
אבל דלית נתנה שיעורים. ולי יש דרך ארוכה לעשות אם אני רוצה לרוץ, עוד חודש וקצת, 10 ק"מ.
"בשבע", אמרתי לו. "בשבע נלך לפארק". והוא, בהיותו תומך ואוהב ומפרגן, שתה איתי בשש כוס קפה, צעד איתי לפארק והניח לי לרוץ בקצב צב.
10 דקות ריצה, 5 דקות הליכה. 3 חזרות. סימנתי "וי". שני הלטינים הסקסיים שלי הוכיחו לי שאפשר להשתפר:
מה שקראתי "תפוסים" אתמול, הוא משחק ילדים לעומת השיתוק החלקי שאחז בהם הבוקר.
וזו שמאחורי היא אוֹלִי, היא גם מתאמנת למרתון תל אביב, בחוסר ברירה וכשכוש זנב. go oly go |
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (54)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי, מה איתך?
הכל חוזר עלייך
לילה טוב
בבוקר???
אין מצב!
זו אני עם הסלולרי הקטן והממזר...
אפילו הוא התפעל מהאיכות ((:
נשיקות
תודה ניצה יקרה
להביא לך מים?
:))
סבתא אחת רומנייה ושניה עירקית הופכות אותי לגנבת מבגדד!?
:))
אכן מסע נהדר!
תודה רועי
יפה לכם ריצת בוקר לאורך הים ... שולחת עידוד ונשיקות מהמושב.
בהצלחה בהצלחה בהצלחה
איזה אתגר לקחת על עצמך.
ביני לביני חושבת עם את מצלמת או שהצלם קם מוקדם גם.
}{
וגם היום באתי. כל יום.
היום הרווחת כוכב על החיוך בדרך חזרה
בכלל הייתי בטוח שאת לא בחיים
ולפתע כל פרץ אנרגיה הזה,
הותשתי.
או קיי אז את זאת שגנבת את ההזדמנות להמנות עם נבחרת דהמרקר. יאללה בסדר... אמת, שבחריתם הייתה נכונה לקחת חברה שהעניין חדש להם. תענוג לשמוע את החריקות והקיטורים שלך- סימן שאת על הדרך הנכונה!!! את לקראת מסע נהדר עםהרבה סיפוק.
עלי והצליחי - תראי שבסיום המירוץ ירדו הדמעות מעצמן....
זו אולי שנבחרה.
אני רק מסיעה אותה לאימונים.
בלי אבק בבקשה,
אני אלרגית.
תודה
מה? מה פתאום בדיוק ההפך
רק שאנחנו נשאיר לה אבק
אתה יודע אריק, אני ביולוגית מה שאומר שהקדשתי כמה שנים ללמוד את גוף האדם וגופות אחרים גם
ולמה אני מספרת לך, משום שמה שכתבת הוא כל כך נכון וכל כך ונהדר ואני זוכרת את זה בכל פעימה מהירה של הלב.
ואני מעריצה את הגוף הזה ומכבדת אותו מאד.
לגמרי מופלא.
ברוך הבא ויום יפה
אני מצליחה כל יום מחדש.
ואולי אני לא יודעת, אבל אני מרגישה, מאד מרגישה.
תמשיכי, זה עוזר (:
תודה ניצה יקרה
אתה מסדר לי את המשכורת של טום הנקס?!
((:
זה בסדר
השריר שלך נבנה
אם את חושבת על זה יש משהו מופלא בגוף האדם
כל מכשיר מכני מתבלה עם השימוש
ודווקא גוף האדם מתחזק כאשר מאמנים אותו
אז תמשיכי לחזק ולחטב
יהיו תוצאות
אני שומרת לך ימבה כוכבים לקראת השלב האחרון באימונים. אני מעודדת אותך בכל בוקר בלי שאת יודעת. אני מוחאת לך כפיים בכל פעם שאת מסיימת את המסלול. מרוב אני שכחתי שאת זו שעובדת קשה להביא לעם בציון את הניצחון והגאולה.
בהצלחה מתוקה
Run Forrest Run
ואצלי הפתעה
היום ממש יותר טוב. אפשר להשתין בלי להאנח!
אני לא מתאמנת היום רק כדי לא להסתכסך עם המאמנת...
יום מעולה
יום פטור הא ... מה אני אתן לעדי לרוץ בלעדי? ...
זה הולך להיות קשה (הפטור הזה) אבל הנחיות המאמנת הן הנחיות המאמנת.
יום נפלא, הדסי.
תודה ((:
ברוך הבא.
תודה שרי.
"כאב חיובי"...
אני אשנן את זה ((:
תראה...
אופניים אני מאד אוהבת
ובאשר לריצה - מתה להיות מסוגלת להגיד "אין כמו ריצה". מקווה שזה יבוא.
תודה רבה גידי, על הביקור והעידוד
"באם"?!
אם הייתי לבד הייתי מפקפקת, אבל רק היום דלית אמרה שאין פטורים ((:
תודה פיני
בהצלחה...
כאב בריא וחיובי
כל הכבוד
חיזקי ואימצי *שלך שרי
אני מודה
הכאבים הכי שווים שכאבתי
תודה
כל הכבוד על המאמץ שאת משקיעה, ובאם תגשימי את המטרה מה טוב.
איזה כייף לך!
תודי שאלו כאבים כייפים, מן תחושת ויטאליות שאתה חי ועשית עם עצמך משהו!!
בטוח שלא יכאב בכלל בסוף?
יפה לך ירוק (-:
}{
עד הכוכב הבא יכאב לך פחות
וכל כוכב עוד פחות
בסוף לא יכאב בכלל
בהצלחה!
כולי קנאה!
(קנאה טובה. כזאת מהלב, מותק.)
*
חצי שרפרף בזבל.
החצי השני ממתין לטיפול אנטיאייג'ינג בדמות פילינג נייר זכוכית ומתיחת בד (-:
תודה
זה בדיוק מה שקורה.
יש לך כדור בדולח?!
נראה לי שקלואי ואולי ישמחו לפתוח קבוצת תמיכה ל"נפגעות הורים שמחליטים לרוץ לשום מקום בלי סיבה במקום לתת לנו ללעוס איצטרובלים".
כל הכבוד!!!
נשמעים שווים, הא?!
תודה. הרוח הגבית הוירטואלית מרגישה נהדר!
אצלי השרירים הכי פעילים הם שרירי הלסת...
נשיקות
כל הכבוד על הרוח ... רק ככה הופכים חלומות למציאות.
נתראה בערב ומקווה שיצליח לך עם השרפרף ...
כן כן *
מעריצה אותך
מכאן
רוצי, רוצי !
ושהוא יצלם.
אתמול רצתי בבית יהושע עם הכלבלבה קלואי, אחרי שני סבבי ריצה של עשר דקות ולקראת הסיבוב השלישי במושב היא עצרה, בהתה בי בתדהמה שאי אפשר היה לטעות בה ("משוגעת, מה את עושה לי? אני רק רוצה ללעוס אצטרובלים בנחת בפארק- בשכיבה!") וסרבה לזוז. אחרי שהפצרתי בה היא הסכימה להמשיך במסע ואחר כך שתתה דלי מים ונרדמה לשארית הלילה.
נפגש בערב!
יעל
גלוטאוס מקסימוס וחבריו- אחלה שם לסרט .
בהצלחה דרלינג, אני מאחורייך באופן וירטואלי לחלוטין (-:
איזה מזל שאני מקפידה על אימונים. ככה אין סיכוי שיתפסו לי השרירים אחרי שאסיים לאחל לך כאן - בוקר טוב !!! וכואב פחות...
(מה זאת אומרת איזה שרירים ?! שרירי כף היד כמובן...)
גאה בך }{
אפשר לנשוף בתורות.
ככה לשתינו תהיה רוח גבית.
בהצלחה (:
שיהיה בהצלחה.
מסתמן שפיזית אני אהיה מאחורייך גם במרוץ ואנשוף ממש חזק.