בכל שנה, כשמגיעה עונת המעבר (בין קיץ לקיץ... אני נוהגת לכנות אותה "פסאודו-קיץ"), נמלא האוויר רחישות פולניות. אפילו אני, שחורה ונאווה שכמותי, למדתי לשמוע ולהבין אותן, ומכאן – פועל יוצא – לחשוש מהן.

משפחות שלמות ברחבי תבל מתרוצצות במרכזי-הקניות ההמוניים, מחרפות נפשן על מזבחם של ספרי-בישול, מגבות מטבח וקערות כעורות, עוברות התקפי חרדה בנסותן לשחזר את זירת הפשע משנה שעברה (גם היא באותה התקופה, באותו מרכז הקניות וסביב אותן רחישות פולניות, מניע שאף חבר מושבעים לא ירשיע בעטיו).

פילנתרופית שכמותי, החלטתי לגייס את מיטב כישוריי ושנות ניסיוני מה-רבות-הן על מנת להעניק בזאת לאומה את מדריך המתנות השלם – רעיונות, יתרונות וחסרונות. 

-         הזולים (עד 50 ₪, כולל) –

            במהלך שעותיי הרבות מול מסך המחשב, שכן אשת קידמה וטכנולוגיה אנוכי, נתקלתי בפתרון האולטימטיבי למתנות החג – מפצח אגוזים. מי היה מאמין שבימים בהם מקרר יכול לספר לך על תכולתו ולנזוף בך על שלא נערכת ליום ההולדת של בן זוגך ולביקור של חמותך, עדיין מישהו טורח לפצח אגוזים במכשיר שאבד עליו הכלח עוד בטרם הומצא. מאידך, משפטים מתוך שירים כ"מלאו כיסיי באגוזים" החלו לרוץ לי בראש לכשראיתי את היצירה דנן, כך שמשהו טוב ודאי קרה כאן. מדובר באגוז מתכת מצופה כסף, בגודל נאמן למקור, שבקצהו תחליף-ציפורן-ערסית קשיח במיוחד. התחליף דנן, באמצעות מעט כוח פיזי (אפילו מעודנת שכמותי הצליחה) נתחב לחלק המחבר בין שני חלקי האגוז, ובחרקירי מחושב היטב מפריד ביניהם לאלתר. למתקשים שבחבורה מצורפות לעניין גם הוראות הפעלה, וגם שני אגוזי-ניסוי אמיצים במיוחד. את אגוז הניסיון הראשון שלי, אפילו זק"א לא יצליחו לאתר, אבל זה השני נח לו כאן לידי בצורה אסטטית למדיי, מפוצח היטב לשני חלקים שווים. את מפצח האגוזים ניתן להשיג באתר של "הילולה" (שעושים, לשמחתי, משלוחים גם לאחוזות הרחוקות ביותר בארץ).            

 דג משאלות – כשראיתי את הדג הזה בחנות-החלומות האהובה עליי "קרוסלה", הוצפתי בזיכרונות ילדות. לא נעימים כלל וכלל, יש לציין. שב אליי מראם של דגיגיי-האהובים, שרועים על צידם באוויר הפתוח, עיניהם מזוגגות, משל היו מינימום אלעזר בן-יאיר וחבר מרעיו על המצדה (מה שמשאיר לי, למורת רוחי, את תפקיד הצבא הרומי). הרגשתי כי יש כאן פוטנציאל לחוויה מתקנת. מאוחר יותר התברר לי כי מדובר בדג-משאלות למהדרין. בכלל הרגשתי אגדה. הדג דנן הוא למעשה יונק (כלומר דג פרוותי, עם הבעת פנים שמעוררת רצון לחבק), שנדמה לי שיכול להפוך ליופי של מתנה לחג לאחיינים, לילדים, לצעירים ברוחם ולכאלו שכבר יש להם הכל (האם באמת אתם מכירים שכאלו?)

-         הזולים מעט פחות (עד 200 ₪) –      

במסגרת פרצי הנוסטלגיה שמלווים אותי תמיד בחגים, אני זוכרת את מכנסי הברמודה בצבע ג'ירפה מזן נדיר של סבא שלי. אותה ג'ירפה הייתה מתמלאת כתמי-סיד כחלק מתופעות ה"אביב הגיע, פסח בא" בכל שנה מחדש. מאז ועד ימינו אנו אני נתקפת לעיתים הלוצינציות אולפקטוריות, וריח סיד טרי עולה באפי. לאור העובדה שריח הסיד באפי הוא מקסימום הקרבה הגופנית שאני מוכנה לסבול ליוצר-הכתמים הלבנים הזה, חידוש קירות הבית תמיד היה נראה לי כמו משימה שצריכה להיעשות ע"י מישהו אחר או כלל וכלל לא. כמה שמחתי כשגיליתי שאת הכתמים המוזרים על הקירות (טירות נוטות לפתח כתמים שכאלו באופן מסתורי למדיי) ניתן להעלים בלי לשפוך ולו טיפה מהלבן הלבן הזה. ואני, כשאני מגלה תגלית שמשפרת את עולמי, מייד אני חולקת אותה עם העולם. באתר של studio luka ניתן למצוא מגוון רחב של מדבקות קיר מלבבות (או מלבלבות, ברוח העונה), ובסכומים שמתאימים גם לכיסים צרים יותר (טפו עליכם). הרשיתי לעצמי לקנות, לאלו ממשפחתי שנדמה כי לעיתים נגמרות להם המילים, משפט השראה אחד. אם לא ירענן את מלאי נושאי השיחה שלהם, לפחות ירענן להם את הסלון.          

עובדה ידועה היא כי פסח הוא חג של אוכל. הרבה אוכל. בחורה אחת, לא חשוב מאיזו עדה, אכלה פעם כל כך הרבה שבסוף הארוחה הייתה צריכה להחליף את כל המלתחה. לפחות תרמתי את הכל לצדקה, וחברתי נטולת הטעם זכתה לשדרוג ארון מפתיע ולים-המותגים-שמסביב שעלה על גדותיו עבורה. על כל פנים, אני אומרת – אם לא תוכל להילחם בהם, הצטרף אליהם. לדודתי שתחיה (אבל לא לאורך זמן אם תמשיך לבלוס) שלחתי אחר כבוד רמז דק כפיל-אחרי-חבילת-מצות בדמות זר פירות של אלונה גזית. הזרים כל כך יפים שצריך לשנן כל הזמן כמנטרה שצריך להגיע לאכול אותם, ושבניגוד לנרות חנוכה – הם לא לראותם בלבד (כלומר, אל תנסו לאכול נרות חנוכה. זה נורא נדבק לחיך העליון, והחוט מרגיש עם הזמן כמו איזה hair ball).

-         היקרים (כי ככה ראוי שיתייחסו אלינו) –

  במסגרת היקרים החלטתי כי האדם היחידי ששווה להשקיע בו את ההון הכלכלי הזה, הוא זה אשר ההון האנושי שלו מוערך על-ידי גבוה – כלומר, אני.

לחג האביב הנוכחי קניתי לעצמי פיג'מה אוורירית ורומנטית של jama, במראה וינטאג' שילך טוב עם פמוטים בעלי שלושה עד חמישה קנים ווילונות ענק מתנפנפים ברוח קלה. כדי למנוע את אופציית ההעתקה, אני לא מפרטת יותר מכך, ברשותכם.

אני מאמינה דגולה באיזון בין גוף לנפש. מכאן נובע, גופי הנשי העסיסי, דורש איזון דשן לא פחות. אי לכך, כמות הכתבות הרוחניות (כמעט ירקתי את המילה הזו, פיכסה) אותן אני צורכת יכולה בהחלט להביא את הנזיר למכור את הפרארי, למשכן את הבית ולברר אופציות מכירת איברים ולו רק כדי לשמוע את חוכמת חיי ממקור ראשון. על-כן, במסגרת משדרגי ההופעה שכל שולחן החג יידבר עליהם (ובעיקר אמא וסבתא שחולקות ביניהן הן את הביקורתיות והן את האמונה העמוקה בגורל ומזל), הוספתי לשמלת המעטפה השחורה שלי גם תכשיט-ספרות עשוי כסף של ORRANA. על התכשיטים הללו שמעתי באתר מאקו המשתדרג אט-אט, בכתבה על תכשיטי-משמעות למיניהם. בירור קצר העלה כי אמנם ישנם חוטים אדומים שנמכרים ב-730,153 ₪, אבל ישנן גם אופציות מעט שפויות יותר.

שיהיה חג שמח לכולנו.