כשחזרנו בראשון בערב עם האוטו לברלין, מילאה אותי תחושה נעימה ומוכרת שלא הרגשתי כבר זמן רב. זו אותה התחושה שתמיד היתה לי כשאבא היה לוקח את העיקול האחרון ברחוב שלנו, אי שם בקצה הגבעה האחרונה של כרמיאל. "כמה טוב שבאת הביתה", רשמו הזרקורים של אלכסנדר פלאץ בשמיים, "כמה טוב לראות אותך שוב", לחשו החשמליות במזרח העיר.

שנה אחרי שהיגרתי לברלין, אפשר להגיד שאני מרגיש בה די בבית. אולי זה בגלל החברים והשפה שרכשתי, ואולי כי ברלין של היום היא יותר מכל עיר של מהגרים מכל עולם, כך שהזר בה הוא לא לגמרי זר, והייאוש עבור כולם נעשה יותר נוח.

למחרת פגשתי את רייצ'ל, במאית קולנוע מסן פרנסיסקו שהכרתי בדירה של חברים לפני כשבוע. היא סיפרה לי אז שהיא מחפשת קטעי ארכיונים של תעמולה נאצית לפרויקט מסוים, ושאלה אותי אם ארצה לקפוץ מתישהו לראות מה אספה עד כה. לא בדיוק הצעה קוסמת לפגישה ראשונה, אבל חסר תכניות אחרות החלטתי בכל זאת להיעתר להזמנה. אחד הקטעים שהיא בחרה להראות לי היו מתוך הסרט הקצר  Der Fuhrer schenkt Den Juden Eine Stadt  ("הפיהרר העניק ליהודים עיר במתנה"). 

 http://www.youtube.com/watch?v=4WBhMOtsLS0&feature=related

הרעיון לסרט הגיע לאחר ביקור מוצלח במחנה טרזינשטאטט של משלחת הצלב האדום מדנמרק ב-1944. מפקדי המחנה שפחדו שמא התמונה האמיתית של חיי היהודים במחנה תצא לאור, החליטו לקראת הביקור הדני לקשט את המחנה ולשוות לו מראה של כפר נופש מלבב. הם ניקו ושיפצו את המחנה, והכניסו לסדר היום של העצירים משחקי כדורגל, פעילויות חינוך וערבי תיאטרון. את האסירים החולים והמורעבים, שהיו עלולים לפגוע בדימוי השמח של המחנה, הם שלחו לאושוויץ כשבוע לפני הביקור. המשלחת מדנמרק האמינה למסיכה השמחה שהאסירים הוכרחו לשים על פניהם, ומפקדי המחנה, שהיו כה מרוצים מהצלחת המופע של טרומן שיצרו, החליטו לצלם סרט שיראה לעולם את העיר הנעימה שהיטלר נתן ליהודים. 

את משימת הבימוי הפקידו הנאצים בידי קורט גרון, שחקן ובמאי יהודי מוכר, שהיה ביחד עם אמנים רבים אחרים אסיר במחנה באותה תקופה. גרון, שנולד בברלין, שיחק בין השאר לצד מרלן דיטריך ב"מלאך הכחול" וביים וכיכב בקברטים רבים בברלין של לפני המלחמה. הוא המשיך לביים גם בטרזנישטאט והקים שם עם חבריו את קברט "הקרוסלה" שהיה אהוב במיוחד על קציני האס.אס במקום.

  

בימוי הסרט למען הנאצים הפך את דמותו לשנויה במחלוקת ויצרה סיטואציות בלתי אפשריות תחת מכבש הלחצים שהיה נתון בו. אחת מהן היתה במהלך צילום סצנה שבאה להראות איך האסירים נהנים ב"תיאטרון" במחנה. תחת איומי אקדח של הנאצים נאלץ קורט בעודו לחוץ ומזיע, להתחנן ולנענע את הבטן השמנה שלו רק כדי להצחיק בכוח את האסירים ,שלא מצאו סיבה אמיתית לצחוק.

למרות הבטחותיהם של הנאצים להשאיר אותו ואת משפחתו בחיים בתמורה לבימוי הסרט, הוא נשלח עם סיום הצילומים למחנה ההשמדה. ניצולים שהיו איתו על רציף הרכבת מספרים כיצד נפל על ברכיו והתחנן להישאר בטרזינשטאטט. "עשיתי את הסרט בשבילכם!!!" צעק, לפני שנבעט לרכבת לאושוויץ, שם נעצרה סופית הקרוסלה של קורט.

את ערב חג פורים שחל אתמול העברתי במסיבה ישראלית-גרמנית שמחה במיוחד ברובע קרויצברג. במהלכה, לא יכולתי שלא לתהות מה קורט וחבריו לקברט במחנה היו חושבים על המקום שהקרוסלה של העם היהודי נעצרה בה היום. אם היו יודעים שיום אחד ישראלים, גרמנים או כל דבר אחר שהסתתר מתחת לתחפושת באותה מסיבה יחגגו עד-לא-ידע בברלין שכל כך אהבו. או מה המפיקים הנאצים של הסרט היו חושבים, על כך שבירת הרייך הסטרילית נהפכה לעיר שהיא באמת מתנה לזרים, שמרגישים בה בבית כשהם חוזרים אליה וששמחים ככה סתם, גם בלי שיכריחו אותם.

חג פורים שמח

*חלק מהפרטים בפוסט זה מתבססים על הסרט הדוקמנטרי עטור הפרסים של אילונה ציוקס, "הקרוסלה של קורט גרון". קטע מהסרט, עם עוד אחת מעשרות גרסאות הכיסוי שקיימות לקלאסיקה Mack the knife של קורט, נמצא כאן:  http://www.youtube.com/watch?v=BP35uVK-Rm4