עיקרים: דיפלומטים בכירים ממדינות שונות, בהם שר החוץ לשעבר שלמה בן עמי, פרסמו בעיתון "טיימס" הבריטי מכתב גלוי, שעיקר המסר שלו הינו: "שלום יושג רק באמצעות דיאלוג עם חמאס". ניתוח הטענות אחת לאחת מוכיח כי התפיסה המוצגת בהודעה אינה עומדת במבחן המציאות המזרח תיכונית וכי מדיניות של "גזר" בלבד תחזק את הרדיקליות הפלסטינית.

אישים דיפלומטים בכירים ממדינות שונות, ובהם שר החוץ לשעבר שלמה בן עמי, פרסמו בעיתון "טיימס" הבריטי (26 בפברואר 2009) מכתב גלוי, שעיקר המסר שלו הינו: "שלום יושג רק באמצעות דיאלוג עם חמאס". ההיגיון העומד מאחורי הטיעונים המוצגים במכתב דורש עיון מיוחד. אסכמם במספר נקודות שיוצגו להלן, אליהן ילוו ניתוח, פרשנות והערות ביקורתיות.

טענה: "העימות האחרון העקוב מדם בין ישראל לחמאס לימד כי המדיניות של בידוד חמאס אינה יכולה להביא ליציבות.... לכן נדרש לשלב את חמאס בתהליך המדיני".

מסקנותיהם של החותמים על המכתב הן נחרצות: מבצע "עופרת יצוקה" נכשל באופן מוחלט והוכיח שאין לישראל אופציה צבאית נגד חמאס וכל אמצעי הלחץ האחרים דינם להיכשל. במילים אחרות, ארגון הטרור חמאס, אשר השתלט בהפיכה צבאית עקובה מדם על הרשות בעזה, הפך בעיניהם לחסין מפני כל סנקציות אפשריות ובידיו המפתח ליציבות האזורית. המהלך ההיסטורי שהביא לעליית חמאס, כך ניתן להבין מדבריהם, אינו הפיך. מסקנתם מעניינת עוד יותר. מכיוון שאין דרך להפעיל סנקציות על החמאס, שהוא השלוחה הפלסטינית של האחים המוסלמים, יש לשלבו בתהליך המדיני, הווה אומר - להעניק לו "פרס" בדמות הכרה מדינית.

מכאן עולה שאלה מרתקת לא פחות שמנסחי ההודעה לא התייחסו אליה. בתרחיש בו חמאס ממשיך במדיניות הטרור (שיגור טילים, פיגועי ירי וכיוצא באלה), לאחר שעמדתו אומצה והאיחוד האירופי הכיר בו והחל לנהל עימו מגעים לשם שילובו בתהליך המדיני, כיצד אמורים ישראל והאיחוד האירופי לנהוג על מנת להרתיע את חמאס? הרי גם בתרחיש זה תישאר תקפה הנחתם היסודית לפיה כל הפעלת לחץ על חמאס דינה בהכרח לפגוע ביציבות האזורית. האם סבורים הם כי העולם החופשי, הדוגל בערכים של דמוקרטיה, זכויות אזרח וליברליזם, נידון להיות כבול בידי ארגון הטרור הפלסטיני?

מעבר לכך, המסר המשתמע מדבריהם הינו שהמערב יכול להשפיע על חמאס רק באמצעות תמריצים חיוביים ("גזר") ואין בידיו כלים אפקטיביים של סנקציות ("מקל"). תפיסה מעין זו עשויה להתפרש בעיני חמאס כהוכחה ניצחת לדרך הטרור ותעניק משנה תוקף למימוש תוכניתו להשלים את ההשתלטות על הרשות הפלסטינית גם בשטחי איו"ש ולהפוך לנציג היחיד והבלעדי של העם הפלסטיני. משמעות הדברים היא הכרה בחמאס ללא גביית מחיר משמעותי מצידו, העשויה להחליש עוד יותר את שלטונו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) ולסלול את הדרך להקמת של אמירות אסלאמית בכל שטח פלסטין, אשר הג'יהאד, דיכוי זכויות האדם והפצת האסלאם ברחבי העולם, הם אבני הראשה של מדיניות החוץ שלה.

טענה: "הסדר שלום ישראלי-פלסטיני ללא חמאס איננו אפשרי. אין כל משמעות לתהליך שלום בו משולבים נציגים של צד פלסטיני אחד, בעת שנעשה ניסיון להרוס את הצד השני".

ההיגיון בטענה זו תמוה עד מאוד. חמאס מתנגד לתהליך המדיני ומנהיגיו חוזרים ומצהירים, כולל בימים האחרונים, כי משטרו של אבו מאזן משולל כל לגיטימיות וכי לא יסכימו לעולם להכיר בישראל. אם כך פני הדברים, כיצד יכולה להיות משמעות כלשהי לתהליך מדיני בו משולב חמאס השולל אותו מיסודו, רואה בכל פלסטיני השותף למו"מ "בוגד" שדינו מוות וחותר למוטטו מהיסוד?

טענה: "הצעד החשוב ביותר שחמאס צריך לנקוט הוא הפסקת ביטויי האלימות כתנאי מקדים להכללתו בתהליך".

גישה זו מהווה היפוך מוחלט לגישת הסכמי אוסלו, שהייתה מבוססת על תנאי בל יעבור שהציבה ישראל ל"הכרה הדדית" קודם לפתיחתו של מו"מ מדיני רשמי. החותמים על ההודעה, המתהדרים בניסיונם במו"מ לשלום במקומות עימות שונים בעולם, מוותרים מראש על הדרישה המינימאלית והבסיסית ביותר להכרה של חמאס בעצם זכות הקיום של ישראל ומוכנים להכיר בחמאס ולשלבו בתהליך המדיני בתמורה להפסקת אש בלבד. האם מדובר בהפסקת אש זמנית? קבועה? בכל הגזרות? על פי הפרשנות הישראלית (כוללת)? על פי פרשנות חמאס (רק בעזה, זכות "תגובה" על כל פגיעה בזכויות הפלסטינים, זכות ההתנגדות שרירה וקיימת בכל עת)? סתמו ולא פירשו בסוגיה מהותית זו, ואף לא בשאלה כיצד מדינות האיחוד האירופי צריכות להגיב אם חמאס לא ינצור את נשקו באופן מוחלט.

טענה: "סיום הבידוד [של חמאס] יסייע בתורו ליצירת פיוס בתנועה הלאומית הפלסטינית,וזה תנאי הכרחי למו"מ בעל ערך עם ישראל".

הנחת היסוד הטמונה בטענה זו מופרכת מיסודה. חמאס אינו מסתיר את כוונותיו למוטט את הרשות הפלסטינית של אבו מאזן ולהשיג שליטה מלאה בכל שטחי הרשות הפלסטינית. ניסיונו לממש תוכנית זו כבר בינואר 2009 סוכלה בשל מבצע "עופרת יצוקה" ותאריך היעד "הועבר" לינואר 2010, מועד סיום כהונת הפרלמנט והנשיאות (גם ע"פ הפרשנות המשפטית של הרשות הפלסטינית). הכרה בחמאס ע"י האיחוד האירופי עשויה להתברר בסבירות גבוהה כמכת המוות למשטרו של אבו מאזן. האומנם סבורים החותמים על המכתב כי החלופה האסלאמית של חמאס לשלטון אבו מאזן עדיפה למערב?

טענה: "בידוד רק מחזק את הקיצונים ואת המדיניות הבלתי פשרנית שלהם. מעורבות יכולה לחזק את הגורמים המתונים ואת יכולתם להסכים לפשרה קשה הנחוצה לשלום".

שילובו של חמאס בתהליך המדיני יחזק את "המתונים", קובעים נחרצות מומחי המו"מ והדיפלומטיה, אך נמנעים משום מה להגדיר למי הם מתכוונים במילה "מתונים". בהנחה שארגון פתח מתון בעיניהם, וכך גם הרשות הפלסטינית של אבו מאזן, סביר להניח שהם מתכוונים ל"מתונים" הנמנים על המחנה של חמאס והג'יהאד האסלאמי. אם כך, מדוע הם נמנעים מלזהות בשמותיהם את האישים המתונים הללו? האומנם יש בחמאס ובג'יהאד האסלאמי אישים "מתונים" המתנגדים למצע האידיאולוגי הדוגמטי והאסלאמי הקיצוני ואשר נכונים להמרות את פי הנהגת חמאס ולתמוך בריש גלי בהכרה בישראל ובהסכם שלום עימה?

הטיעון לפיו הכרה בחמאס ("הקיצונים") תעודד קבלת החלטות על "פשרה כואבת" ע"י הצד הפלסטיני משולל היגיון, משל יצאו בקריאה לארה"ב להכיר באל-קאעידה ולשלב את אוסאמה בן לאדן בשלטון האפגאני כדי לחזק את "המתונים", ולעודד את אל-קאעידה לדרך של פשרה.

בסיכומו של דבר, התפיסה המוצגת בהודעה אינה עומדת במבחן המציאות המזרח תיכונית. ניסיון העבר הקרוב והרחוק לימד כי דווקא שילוב של "גזר ומקל", אופק מדיני ויד קשה בתחום הביטחוני, הובילו את הצד הפלסטיני לאמץ מדיניות של השלמה (זמנית) עם המצב הקיים ולגמישות טקטית בעמדותיו. מדיניות של הענקת "מתנות" מדיניות ללא תמורה של ממש (ראה ההתנתקות) הוכיחה עצמה כמחזקת את המגמות הרדיקליות במחנה הפלסטיני. החותמים על ההודעה מציעים נקיטת מהלך מדיני רב משמעות, בהתבסס על הנחות יסוד שהן בבחינת אמונה דתית או הימור בקוביות על תוצאותיו הדטרמיניסטיות (בעיניהם), וזאת כאשר אין בידיהם ולו בדל של עדות או סימן להוכחתן.

נספח: תרגום נוסח מכתב הדיפלומטים

"אם כל משבר הוא הזדמנות, זו העת לחשוב מחדש על אסטרטגיה להשגת שלום במזרח התיכון. העימות האחרון העקוב מדם בין ישראל לחמאס לימד, כי המדיניות של בידוד חמאס אינה יכולה להביא ליציבות. אנו, כמי שניהלנו בעבר מו"מ לשלום, מאמינים שקיימת חשיבות רבה לנטוש את המדיניות הכושלת של בידוד ולשלב את חמאס בתהליך המדיני. המדינאי והמצביא הישראלי משה דיין אמר בשעתו: "אם ברצונך לעשות שלום, אל תקיים שיח עם ידידיך, אלא תדבר עם אויביך. הסדר שלום ישראלי - פלסטיני ללא חמאס לא יהיה אפשרי... אין כל משמעות תהליך שלום בו משולבים נציגים של צד אחד מקרב הפלסטינים, בה בעת שנעשה ניסיון להרוס את הצד השני".

"בין אם אנו אוהבים זאת אם לאו, חמאס לא יסתלק. מאז נצחונו בבחירות דמוקרטיות ב- 2006 חמאס שמר על התמיכה לה הוא זוכה בחברה הפלסטינית, למרות הניסיונות למוטט אותו באמצעות מצור כלכלי, חרם מדיני או פלישות צבאיות. גישה זו אינה עובדת. חייבים לגבש אסטרטגיה חדשה. כן, חמאס חייב להכיר בישראל כחלק מפתרון קבע, ואולם מדובר בתהליך מדיני ולא הנידוי הוא אשר יוביל אותו לשם. תנאי הקוורטט שהוטלו על חמאס הציבו רף בלתי עביר ממנו ניתן להתחיל במו"מ. הצעד החשוב ביותר שחמאס צריך לנקוט הוא הפסקת על ביטויי האלימות כתנאי מקדים להכללתו בתהליך. סיום הבידוד יסייע בתורו ליצירת פיוס בתנועה הלאומית הפלסטינית,וזה תנאי הכרחי למו"מ בעל ערך עם ישראל".

"למדנו ממקור ראשון שאין כל תחליף למו"מ ישיר הנתמך ע"י כל הצדדים של הסכסוך, וכי לעיתים נדירות אם בכלל מושג שלום בר קיימא בלעדיהם. בידוד אך מחזק את הקיצונים ואת המדיניות הבלתי פשרנית שלהם. מעורבות יכולה לחזק את הגורמים המתונים ואת יכולתם להסכים לפשרה קשה הנחוצה לשלום".

הפנייה הגלויה מעל דפי ה"טיימס" מכוונת בראש ובראשונה למדינות האיחוד האירופי, הנתפסות כחוליה החלשה במצור המדיני על חמאס. ניכר, כי החותמים מעריכים, כי על אף עלייתו של אובאמה הממשל החדש אינו בשל די הצורך לתפנית במדיניותו המזרח התיכונית, ודווקא מאירופה עשויה להגיע פריצת הדרך מול חמאס שתגרור אליה גם את ארה"ב מרצון או בעל כורחה.

חתומים על ההודעה:

Michael Ancram, Lord Ashdown of Norton-sub-Hamdon, Dr Shlomo Ben-Ami (Israel Foreign Minister, 2000-01), Betty Bigombe (former Uganda Government minister), Alvaro de Soto (UN Special Coordinator for the Middle East Peace Process and Envoy to the Quartet, 2005-07), Gareth Evans (Australian Foreign Minister, 1988-96), Peter Gastrow (former Member of Parliament in South Africa and member of the National Peace Committee and the National Peace Secretariat), Gerry Kelly (Sinn Féin member of the Northern Ireland Assembly), John Hume (Leader of the Social, Democratic Liberal Party of Northern Ireland, 1979-2001), Dr Ram Manikkalingam (Founder of the Dialogue Advisory Group), Lord Patten of Barnes