פרסיליה התבוננה במראה לפני שצחצחה את שיניה. עיגולים שחורים תחת עיניה, שיערה סתור ויציבתה מעט שפופה. היא פלטה אנחה ארוכה, עייפה, מתוסכלת. האד שנפלט מפיה התערבב עם אדי המים החמים שזרמו מן הברז. היה זה עוד לילה ללא שינה רציפה. היא התהפכה שוב ושוב, הניחה כרית על ראשה, ומייד לאחר מכן ניסתה צמר גפן, אטמי אוזניים, וכן, גם מרפקים היו שם. היא לא אהבה את זה אבל התסכול והלילות הארוכים ללא שינה הפכו את תגובותיה בעת האחרונה למעט יותר אימפולסיביות ובמידה מעטה פחות מווסתות. אלביס שמע את רחש צעדיה, המים שרתחו בקומקום. ריח הקפה עורר אותו, "אני מכור", הרהר בינו לבין עצמו. לאחרונה הרבה לשתות קפה, הוא התעורר עייף ובעיקר בצהרי היום חש לאות מרגיזה. גם שנתו כמו שנתה של פרסיליה התאפיינה לאחרונה בחוסר שקט. הוא נע כשהיא נעה, התעורר לפרקים קצרים ושב להירדם לאחר עוד כאב קל שספג ממרפקיה החדים, פעם בגבו, פעם במותניו. לפעמים הוא התעורר בבהלה איומה מרעש פתאומי וחזק. ליבו הלם בחוזקה אך הדופק המואץ ירד בהדרגה לאחר שנוכח לדעת שנחרותיו שלו הם שהעירוהו שוב. הוא צחצח את שיניו. כשנכנס למטבח ראה את גבה של פרסיליה מופנה אליו. כוס קפה בידה השמאלית וידה הימנית על העכבר. "מותק" אמרה לאחר שנישק את שיער ראשה "תקשיב", היא קראה בקול רם, "נחירות מגבירות את הסיכון ללחץ דם גבוה ותורמות לעייפות כרונית ולדיכאון". "תקשיב טוב, שנתם של הנוחרים אך גם של בת הזוג או בן הזוג" פרסיליה הרימה את ראשה והתבוננה בו במבט מתריס "זה כמובן במקרים הנדירים" הדגישה את הה', ומייד חזרה לעיין בדפי האינטרנט, "שנתם של הנוחרים ושל בנות זוגן", אלביס ניחש שפרסיליה לא קראה ברגעים אילו את הטקסט מילה במילה, "איננה רציפה". "לעיתים קרובות בנות הזוג סובלות מעייפות כרונית שמובילה לסף תסכול נמוך, למצבי רוח משתנים ולרגישות יתר. שנתם של הנוחרים פוגמת בהרמוניה הזוגית". אלביס לגם בהנאה מרובה מהקפה שהכינה פרסיליה. "מותק אז עכשיו הכול מובן, זה פשוט הכול בגללי, כמו תמיד נכון?" "נכון" היא חייכה אליו. "אלביס?" "כן?" היא שלחה אליו מבט חם. הוא התרכך. "אז נוכל לבטל את הפגישה הערב?" הוא שאל, עם ניצוץ של תקווה בעיניו. "לא חושבת, לא נעים כבר קבענו" "אבל" הוא אמר, "אם זה בגלל הנחירות שלי למה אנחנו צריכים פסיכולוג? למה?" "כי ככה, יש עוד דברים". "הדברים הרבה יותר פשוטים חמודה, צריך לעשות משהו עם הנחירות שלי. אז שנינו נישן יותר טוב ונתעורר עם חיוך, זה נורא פשוט פרסיליה". אתה מקשיב?, היא שאלה את זה כל כך הרבה פעמים שהוא התחיל לחשוד שהיא זו שלא מקשיבה לו בדרך כלל ולכן מוודאת כי הוא כן מקשיב לה. "הנה יש כאן מספר מכונים ופתרונות לבעיה שלך, שלנו". "פרסיליה, מה עם הפסיכולוג?" "לא נעים, כבר קבענו, שמעתי שהוא מצוין, ננסה פעם אחת ונראה". אלביס הבין שזו מלחמה אבודה. בפרקים הבאים: אלביס ופרסיליה יוצאים לקניות ופוגשים את הפסיכולוג שלא עומד בזה ומחליט לנסוע לאשרם בפונה. |