קראתי לפני כמה שעות והיתה לי התנגדות. השיר הזה נשאר לי במוח עד שבסופו של דבר הבנתי, הרגשתי והתחברתי. כנראה שהקושי שלי עם להיות לא מובנת ע"י אהוב מאד גדול אחרת לא היה לוקח לי כל-כך הרבה זמן לקבל.
לא הכל צריך לקבל וגם זה בסדר. שמחה שקיבלת בכל זאת...
קראתי לפני כמה שעות והיתה לי התנגדות. השיר הזה נשאר לי במוח עד שבסופו של דבר הבנתי, הרגשתי והתחברתי. כנראה שהקושי שלי עם להיות לא מובנת ע"י אהוב מאד גדול אחרת לא היה לוקח לי כל-כך הרבה זמן לקבל.
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הדוברת מנסה להביא את שלוש האהבות שלה אל הגבר האחד. זה לא פשוט, אבל לא בטוח בכלל שיותר קל שלמצוא שלושה גברים שיתאימו לאהבות שלה (:
תודה על תגובתך!
תמר
כנראה הרבה מכדי להכיל
בגבר אחד.
אולי בכל זאת שלושה גברים תמרה?
לא הכל צריך לקבל וגם זה בסדר. שמחה שקיבלת בכל זאת...
יפה, התכוונת ש"ילדה" "אישה" ישמשו כשמות תואר, את יכולה להשאיר את זה כך, השירה מאפשרת את המרחב הזה.
אני באופן אישי, בגלל "מחלה לשונית" :) מעדיפה להשתמש בשמות תואר; כך למשל: אהבה ילדותית, אהבה נשית, ואז
את האהבה המשוררת להשאיר כפי שהיא, כי היא האהבה המיוחדת :)
אבל זה עניין של טעם.
תודה. אז איך אני אומרת שהאהבה היא ילדה? ולא שזו אהבה של ילדה?
היי תמרה,
אהבה ילדה - זה צירוף שגוי במקרה זה, משום שהשם "ילדה" מקבל פה תפקיד של שם תואר(כמו אהבה גדולה למשל).
כששני שמות עצם סמוכים זה לזה, מתבקש צירוף סמיכות, ועדיין כל אהבה תישאר ישות נפרדת.
וכן, גוף ראשון, לי, אני, אותי.
חוסר התניה, היינו אהבה ללא תנאים.
תודה לך... אני אשאל אותה. לדעתי כן (:
תודה, ליאורה. כן, טעון, לא יודעת אם הצלחתי לפרוק את כל המטען...
הי מיקית, תודה (:
לא יודעת אם הייתי רוצה כאן סמיכויות, זה מצא חן בעיני לחשוב על האהבות בתור ישויות אנושיות נפרדות.
גוף ראשון? במקום "לה" - "לי"?
"חוסר ההתניה מוסיף לעוצמה" - לא הבנתי. תסבירי?
תודה, מאיר (:
תודה שוקי
אולי נסתפק באת חפירה? שלא נעשה פה יותר מדי בלגן, השכנים יתלוננו בסוף (:
די חרוץ, ביותר מדרך אחת... תודה, גידון. (:
תודה, רותי. שתמיד ימצאו את הדרך בסוף... (:
השיר מקסים.
מדגים את הפער האישי בצורה יפיפיה.
אני סבור שמדגים היטב גם את הפער בין הגברים נשים...
האם תמצא נשואת השיר נחמה בכך שרב הנשים בעמדתה?
יש מי שחזק במתמטיקה ובכדור רגל באין לו כלים להתבונן פנימה.
משהו בשירך הטעון, תמר לא נותן לי מנוחה...*
תמרה יקרה,
השיר הזה מעניין מאוד ועמוק משהו.
האהבה נתפסת כאן כמשהו הרמוני על כל רבדיה,
וחוסר ההתניה מוסיף לעוצמה (אהבת המשוררת). .
אני הייתי ממליצה לכתוב הכל בגוף ראשון, זה מקרב יותר,
ומעביר רגש חזק יותר, וכן ליצור סמיכויות: לדוגמה: אהבת המשוררת.
תודה
אַתָּה לֹא יָרַדְתָּ לְעָמְקָהּ"
והמוסתר רב על הנגלה.
ושום דבר לא פשוטו כמשמעו.
יופי של שיר.
אַהֲבָה מְשׁוֹרֶרֶת בִּרְבָדִים
אַתָּה לֹא יָרַדְתָּ לְעָמְקָהּ
אַהֲבָה מְשׁוֹרֶרֶת בִּרְבָדִים
לא ריפדת אותה במרבדים.(בתפוחים ?)
אין סוף לרבדים ששוררת בשיר
אלך להביא מחפרון לחשוף אותם.
אוהב את השיר מאד מאד
שוקי
שתיים משלוש.
במספרים, זה לא רע.
באחוזים, אולי זה בקושי עובר
בתהליך שתיארת כאן,
זהו כשלון חרוץ
(כמדומני)
כל כך הרבה אהבות לנו.
כל כך הרבה אהבות להם.
רק לעיתים מוצא מין את מינו.
* ותודה,
רותי.