ממש בימים אלו אני עסוקה בשאלה למה הדיבורים על אופנה כלכך משעממים אותי והאם יש דרך אחרת לדבר על אופנה. יש לי כמה רעיונות יותר תקשורתיים מהדבר שאני מציגה בפניכם ובכל זאת - במיקרה חיטטתי במסמכים ישנים ומצאתי תחקיר קטן שערכתי כשעיצבתי את התלבושות לסידרה התנכ"ית "חברית מהתנ"ך". התחקיר לא פורסם מעולם וחשבתי שאולי הוא יעניין מישהו.

אופנה תנכית 

מהי אפנה תנכית וכיצד ניתן לקבוע מה לבשו אבותינו הקדמונים?

 – על קצה המזלג 

היהודים שנהגו לנדוד ושהו במחיצתם של עמים שונים, הושפעו מעמים אלו מבחינות רבות. צורת הלבוש, אם כן, הושפעה מהחומרים שהיו נגישים באותם ימים ומן החומרים שאותם יכלו לייבא העיבריים אל מחוזותיהם. 

יש לקחת בחשבון שהנדסת הגוף, כפי שהיא מוכרת לנו היום ובאמצעותה בונים גיזרות על פי המידות השונות של הגוף, לא היתה מוכרת לאבותינו הקדמונים ולכן, מן הסתם, גיזרות הבגדים היו פשוטות, עוטפות ומכסות את הגוף. הבגד שרת את צרכי השעה, כמו הגנה מפני החום וסימון מעמדו של הלובש. 

ניתן למצוא בתנ"ך עדויות לחומרים ולאופני הלבוש השונים. התנ"ך מטבעו הוא יצירה שממעטת בפרטים ומפרטת לצרכיה הפנימיים, התכניים -  ספציפיים בלבד, ולכן מן הנאמר יש להסיק מסקנות ולהרחיב לפיהם את אופיה של האפנה.  

כותונת הפסים המפורסמת של יוסף משרתת אותנו בקביעה כי סוגי כותנות, נראה כי משהו המזכיר בצורתו את הג'לביה שאנו מכירים כיום, היו אופנתיות באותה התקופה כשפסים הם סמל לפינוק ולתשומת לב מיוחדת במינה, כפי שנאמר "וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו, ועשה לו כותונת פסים" (בראשית לז, ג') 

בספר ויקרא, בתקופה מאוחרת יותר, תקופת משה ואהרון, מבקש אלוהים ממשה לבקש מאהרון שינהג בקודש ומתאר כיצד יופיע אהרון לעבודת ה' " כתונת בד קודש ילבש, ומכנסי בד יהיו על בשרו, ובאבנט בד יחגור ומצנפת בד יצנוף...." (ויקרא טז', ד) ניתן לשער שכותנתו של אהרון היא פיתוח של הכותונת של יוסף, תוספת המכנסים מסמנת כי יתכן שזוהי כותונת קצרה יותר, הדומה לטוניקה יותר מאשר לג'לביה. 

בתאורי בגדי הכוהנים נמצא פיתוח של החומרים בהם השתמשו על מנת ליצר בגדי קדושה, בגדים הראויים לאנשים בעלי מעמד גבוה בחברה העיברית דאז. " ועשו האפוד, זהב, תכלת וארגמן, תולעת שני ושש משזר....וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה, זהב וארגמן ותולעת שני ושש משזר..." (שמות כח', ו – ז) מקטע זה אנו יכולים ללמוד על חלקי לבוש נוספים: האפוד שהוא סינר המקיף את המתניים ואפודה.

הצבעים השולטים: זהב, תכלת וארגמן. ארגמן – חומר צבע אדום כהה, הקדמונים הפיקו את הארגמן מחלזונות הארגמן שבים. (אבן שושן)  תולעת השני - אריג צבוע צבע אדום שהופק מדמו של אחד ממיני התולעים (אבן שושן)וחומרים : שש משזר שזהו אחד ממיני הפשתן.הפשתה הוא צמח תרבותי חד שנתי ממנו מפיקים את סיבי הפשתן כחומר גלם לבדים משובחים. מינים רבים של פשתה גדלים בר בארצנו ולכן יש להניח כי השימוש בו היה פופולרי ונגיש. 

בספר ויקרא כשמדבר אלוהים על טיהור הוא מזכיר חומרים נוספים "בגד או עור או שק.." (ויקרא יא' לב') ושוב "בבגד צמר או בבגד פשתים. או בשתי או בערב לפשתים ולצמר, או בעור או בכל מלאכת עור" (ויקרא יג' מז' מח') הכתוב מוסיף לנו את החומרים הבאים: צמר, אריגים, פשתה = פשתן , עור. 

בספר יחזקאל נמצא עדות להופעת הריקמות, המשי, התכשיטים, כיסויי הראש, עור התחש. " ואלבישך ריקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך משי. ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך. ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך. ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש, ומשי, וריקמה, סולת ודבש ושמן אכלת, ותיפי מאוד מאוד, ותצלחי במלוכה." ( יחזקאל  טז י – יג)אמנם, הכתוב מתאר באופן מטאפורי את העם בעת טיהורו, אבל יש להניח שהכותב השתמש באמיתות שהיו לנגד עיניו, החומרים, הלבוש והתכשיטים שהיו נהוגים בזמנו.  

שימוש בשרוך ובחבלים היה נפוץ גם הוא" אברהם הפונה אל מלך סדום מנסה לומר לו כי לא יקח ממנו דבר על ידי שימוש בשרוך כמטאפורה "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך.." (בראשית יד, כג') כשמלך ארם מנסה לזכות באהדת אחאב הוא מצווה על אנשיו "נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל.. " (מלכים א' לא') 

בזמנים קשים, בצער ובאבל נהגו ללבוש שק, שק זה אנו משערים כי הוא היוטה שאנו מכירים היום. אחאב שהצטער על בשורת המוות שלו ושל אשתו בשל חטאיהם , בצר לו לבש שק "ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך לאט" (מלכים א' כז') המסקנה המתבקשת היא כי מיעוטי היכולת כמו הסריסים, המשרתים, הנערים והשליחים לבשו בגדים עשויי שק וצמר מדולל, לא צמר צפוף, אלא מה שאנחנו יותר מזהים כקרושה.

 כפי שראינו עד כה ידעו אבותינו לנצל את השפע המוצא על ידי הטבע, צבעו אריגים על ידי חיות, גזזו את צאנם ויצרו כסות צמר לעורם, אוצרות הים גם הם היו מוכרים להם, הארגמן שהיה כה פופולרי הופק מחלזונות הארגמן אשר בים, ולכן ניתן להניח שידעו להשתמש באוצרות פשוטים יותר, כמו צמחים לצביעת בגדים, או לצרכי איפור.  שרק הוא צבע אדום עימו היו צובעים את הלחיים, הסומק של היום אותו הפיקו מצמחים. הפוך – כוחל צבע כחול שהקדמונים נהגו לצבוע בו את עפעפי העיניים או ריסיהם לשם נוי או לשם ריפוי "ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה" (מלכים ב ט ל) "כי תקרעי בפוך עיניך – לשוא תתיפי" (ירמיה ד' ט') קרעה עיניה בפוך = צבעה את עיניה מסביב למען תראינה גדולות ונאות יותר. (אבן שושן)  

חלק מאוצרות הטבע מהם נהנו הקדמונים היו האבנים הטובות ויש לשער שבהן התקשטו לא רק הכוהנים, אלא הנשים והמלכים. "אדמו עצם מפנינים" (איכה ד' ז) הפנינה היא אלמוג, קורל או מרגלית, אבן שדולים מקונכיות של רכיכות ים שונות. אבני חושן האבנים הטובות לבגדו של הכוהן הגדול ועוד.  

אלו הם חלק מן המובאות ששרתו אותי בעיצוב הבגדים של הדמויות, לא חסכתי בצבעים שהרי ידעו אבותינו להשתמש בצבעים שאותו הגיש להם הטבע בשפע רב. רמי המעלה התקשטו בזהב, באבנים ובתכשיטים, נחותי המעלה בשקים, קרושה וחבלים, אנשי הצבא בעורות ובצמר, המלכים בכותנות פסים ובגדים ארוגים. הנשים המושחתות התהדרו בפרוות של חיות אותם קיבלו מאנשי שלומם. הגיזרות פשוטות נבנו על גוף השחקנים בהתאם לאופי הדמויות . 

האופנה התנכית המוגשת לצופי "חברים מהתנ"ך" משלבת חומרים אותנטיים מהתקופה התנכי"ת, אך יחד עם זאת היא ידידותית ותקשורתית לצופה של היום. הבגדים אינם מלאי בד ומנוכרים, אינם נראים כגלימות או בגדים של שבטים פרימיטיביים, כמו שניתן לראות בציורי התנ"ך או בסרטים ההוליוודיים המנסים להיות אותנטיים בקדמוניותם. הצופה של היום לא יחוש ניכור כלפי הדמויות המוצגות לפניו, לא מבחינת האופן שהתוכן מוצג לפניו ולא במראה הויזואלי של דמויות אלו. חברינו מהתנ"ך מדברים בשפה של היום, לבושים בבגדים שאולי גם אנחנו עשויים ללבוש היום ומספרים את הסיפורים האנושיים המרתקים כל כך.

על הסדרה:  http://www.notes.co.il/eshed/5048.asp  

אורית קדם