Wholebody Focusing

TheMarker Cafeירדן כרם-התמקדותבין גוף לנפשWholebody Focusing

בין גוף לנפש

על לימודים, הכשרה ושיטות טיפול שבין גוף ונפש.

פוסטים פופולאריים

הקשבה / קרל רוג'רס
21/11/10 | 4870 צפיות
הגוף יודע לחשוב, צריך רק לאפשר לו
6/1/09 | 1398 צפיות
הולודינמיקה
21/2/09 | 1812 צפיות
הדרך להתמקדות
6/1/09 | 1496 צפיות
3 תרגילים בדמיון מודרך לתקופה שאחרי המלחמה
22/1/09 | 1431 צפיות
רוצים לעשות משהו ולא עושים אותו
11/11/09 | 1070 צפיות

פוסטים אחרונים

Wholebody Focusing

לצפייה במסך מלא

Wholebody Focusing

‎2

ניו אייג' ורוחניות

4 תגובות יום שלישי, 10/3/09, 22:45

התמקדות הינה שיטה מרתקת לגילוי של האדם את הרבדים היותר סמויים של עצמו, את מה שמניע אותו וזיהוי והבנה של מה שהוא מרגיש וחושב ברמה הלא מודעת.

אם אנחנו לוקחים כמה רגעים של שקט ושמים לב לגופנו, ומעלים שאלה, כמו מה אני מרגיש/ה כלפי אדם מסויים, או מה אני מרגישה כלפי בעיה מסוימת שיש לי, אנו נגלה כי הגוף מתחיל להגיב, כלומר הוא מתחיל לדבבר איתנו ולתת לנו תשובה.

לתגובה של הגוף קוראים בשם: תחושה מורגשת = FELT SENSE.

החויה המורגשת תגיעה בהתחלה בתחושה גופנית, או במשפט שהגוף מעלה, זכרון, סמל, ביטוי, דימוי, או אפילו בצורך לעשות תנועה עם הגוף.

המפגש עם החויה המורגשת הוא מאד מעניין, כי אנו מזהים שיש לנו תחחושה מורגשת כלפי כל דבר ודבר. התחושה המורגשת היא הקצה של הרגשות והמחשבות שיש לנו כלפי העניין. בתהליך של התמקדות מעמיקים לדבר על התחושה המורגשת, עד שמגיעים להבנה מלאה של התחושות שלנו לגבי העניין עצמו.

ברגע ששיש הבנה - שינוי ופתרון נוצרים מעצמם.

פיתוח נוסף ומאד מוצלח של ההתמקדות, הינו ההתמקדות עם הגוף.

אנו אומרים כי הגוף חי את המצב – או המצב(למשל, בעיה שיש לאדם) חי בתוכו. המטרה היא לאפשר לעצמנו לחוש את הרגע, את המצב. ולכן, הגוף עצמו חשוב מאד בתהליך של שינוי או ריפוי.

מה אפשר לגלות דרך הגוף? דרך הגוף אנחנו יכולים להיות במגע מיידי וישיר עם פחד, כאב, ועוד רגשות קשים אחרים, מצבים של טראומה ש"תקועים בגוף", ומצד שני אפשר בקלות להגיע לאיכויות טובות כמו הנאה, שקט עמוק, משחק ועוד.

אפשר לראות שהרבה ממצבי חיים הבעייתיים שלנו, קרו מחוסר היכולת או מחוסר הרצון שלנו להרגיש רגשות לא נעימים, בין אם זה בושה, השפלה, שעמום, קנאה, פחד, כאב וכו'. כדי לא לחוות רגשות "שליליים" אנחנו עושים הרבה דברים לא מודעים עם הגוף, שתפקידם למנוע מאיתנו את החוויה הלא נעימה. למשל – כדי לא לחוות פחד, אנחנו מכווצים את השרירים בבטן, כדי לא להרגיש כאב-לב, אנחנו נכווץ את השרירונים הקטנים בצלעות, למשל, כדי להקטין את התחושה של האיזור וכדומה. באופן לא מודע אנחנו מכווצים הרבה שרירי גוף, בין אם מדובר בשרירים הגדולים או בשרירים קטנים ולא מוכרים כמו שרירי הלשון. אנו יודעים לנתק מתשומת הלב או לפחות לעמעם את תשומת הלב מאיזורים או איברים בגוף, או מסך הכל הגוף כולו. אנו מבזבזים המון אנרגיה בכל הפעילות הגופנית / רגשית הלא מודעת הזו.

מצד השני, הגוף הוא זה שמאפשר לנו לפגוש איכויות מאד נעימות, שכמעט ולא נמצאות בחיים של אדם מבוגר: הנאה, שקט, תענוג, פינוק, התמסרות ומשחק. כמבוגרים איבדנו כמעט לגמרי את היכולת שלנו כבני אדם לשחק (גברים אולי כן משמרים את זה דרך ספורט ודרך עיסוק עם טכנולוגיה וגאדג'טים, לנשים יש פחות מקומות לשחק).

עבודה עם הגוף מזכירה לנו את כל האיכויות הנפלאות האלה - שמותר לנו לשחק, להתפנק, להתמסר ולהנות.

לגבי התגובה שלנו למצבים לא נעימים בחיים שהביאו איתם "רגש שלילי": אפשר לומר שמלכתחילה פעלנו לא נכון, כי חלק מהחוויות שהעולם מציב בפנינו, הן חוויות לא נעימות. לא לחוות רגש מסוים, משול לכריתת איבר, כי אין לי צורך או רצון בו.

אבל הבעיה העיקרית היא שהגוף לרוב מקבע דפוס מסוים, דפוס שנוצר כתגובה לרצון לא לחוות משהו, אנחנו לרוב לא מודעים לדפוס שנוצר, וגם אם כן מודעים אליו, אנחנו לא יודעים איך להפסיק אותו.

דפוס הוא תגובה אוטומטית, שקורית בארבע רמות של החוויה האנושית – במחשבה, בעשיה, ברגשות, בגוף ואולי אף אפשר להוסיף ברמה הרוחנית של האדם. למשל: המחשבה אומרת: "זה לא בשבילי", הרגש שנילווה לזה הוא יאוש, העשיה שנלווית לזה היא בעצם אי עשיה של מה שהפוטנציאל כן רוצה לשעות, ועשיה של משהו אחר (כמו לעשן סיגריה או לצפות בטלביזיה). הגוף יכול עם כיווץ באיזור בבית החזה, מתח קל בעורף ותחושה כללית של חוסר אנרגיה. ברמה הרוחנית תתלווה לזה תחושה של ריקנות.

ברגע שהגוף התקבע בדפוס מסוים, יש קושי גדול לשנות את הדפוס על כל היבטיו: מה האדם מרגיש, חושב, עושה, איך הוא נושם ומחזיק את גופו ועוד. אבל אם למחשבות ולמצב הרוח אנחנו פחות או יותר מודעים, הרי שלגוף כמעט ואיננו שמים לב.

הזמנים אליהם אנו כן שמים לב לגוף, הם הזמנים בהם הגוף כואב. אבל באותם מצבים אז יש לנו תגובה של חוסר רצון להתמודד עם הכאב, חוסר רצון שהוא יהיה שם, ולכן אנו מאבדים עוד יותר את הקשר עם הגוף, אנחנו רק רוצים שהכאב ייפסק. אנו הופכים את הכאב או את חוסר הנוחות לאויב שלנו. אנו לא יודעים לאפשר לתת לגוף לנסות ולשנות את עצמו, מתוך המצב עצמו, מתוך הכאב או המוגבלות.

יוג'ין ג'נדלין, מפתח שיטת ההתמקדות, אומר כי הגוף יודע מה הצעד הבא הנכון לו. ולכן, ככל שנעמיק את תשומת הלב שלנו לגוף, אנו, או הגוף שלנו, ידע מה הצעד הנכון עבורו.

מבחינה אנרגטית וגופנית, אנו יכולים לקרוא למצב בעייתי בגוף, כמצב שבו התנועה הגופנית לא השלימה את עצמה. היה צורך לעשות תנועה (למשל לאנרגיה לזרום בגוף, או ממש לזוז) אבל התנועה קפאה, נחסמה, נתקעה. לכן, למצב בעייתי בגוף, אפשר לקרוא כמצב של חוסר שלמות, אשר רוצה להגיע למצב של שלמות. הכאבים הם התזכורת של הגוף לכך שהוא תקוע במצב של חוסר שלמות.

תהליך בטכניקת "התמקדות עם הגוף" מבקש מאיתנו להיות במודעות לגוף כשלם, ומתוך המצב הזה להקשיב לחלק בי שזקוק לתשומת לב. מדובר על לשים לב לשלם ולחלק אחד מתוכו, בו זמנית.

התהליך מציע מעין "ריקוד" של תשומת לב בין התחושה של הגוף השלם, לבין החלק שזקוק לתשומת לב (לדוגמא – איבר או איזור בגוף שכואב). המעבר של תשומת הלב בין האני השלם, לבין החלק שאינו שלם, אך רוצה להיות שלם, מביא לתנועה חדשה בגוף, תנועה של החלק שאינו שלם לקראת השלמות שלו.

בתהליך כזה של עבודה עם הגוף, סימפטומים ותחושות גוף לא טובות, או מצבי חיים מפריעים (כל מצב חיים שלא טוב לנו, כמו חוסר הצלחה, רגשות קשים, מיקוד לא נכון וכו') נעלמים, ובמקומם מגגיעים תחושות של יכולת, ריכוז, רצון לממש את עצמי ועוד תחושות טובות.

כל השיטה מבוססת על ההנחה כי לגוף יש ידע, חוכמה ושהגוף יודע מה נכון בשבילו. עלינו לפתוח את הדלת של ההקשבה.

דרג את התוכן: