בהמשך לפוסט של אתמול על הרשימה,אני באמת חושב שמצאתי או יותר נכון עזרו לי למצוא את הדרך היעילה ביותר לרפא את עצמי.

לשכמותנו אנשי הOCD,החרדתיים למיניהם,הדאגנים הכרוניים וסתם פחדנים רגילים,גילו כבר מזמן את הדרך הטובה ביותר לנצח את השדים:לעשות את הדברים שגורמים לנו לסבל ולמצוקה הכי גדולים שרק אפשר.התיאוריה שעומדת מאחורי שיטת החשיפה היא שבני אדם הם סתגלנים מטבעם כלומר הם מתרגלים יחסית מהר גם פיזית וגם מנטאלית למצבים קיצוניים מסיבות הישרדותיות,וכשאדם חרדתי או אובססיבי עושה את הדברים שהכי מפחידים אותו מבלי יכולת להמנע או לברוח המוח שלו נכנע ופשוט נאלם ועוצר דום אין לו יותר לאן לברוח,בהקבלה למחשב מין עומס יתר שגורם לאיטיות או לקפיאה מוחלטת.הפרדוקס הוא שדווקא בעת הסכנה הכי גדולה שאין יותר שום מוצא ואי אפשר לברוח יש שחרור ורגיעה.בטיפול התנהגותי מבוקר כמובן שהחשיפה נעשית בהדרגה ואז ישנה התרגלות של האדם למצבים או אובייקטים שגורמים למצוקה והוא פשוט לומד לחיות איתם ולא מנסה להמנע או להרחיק אותם ע"י פעולות או מחשבות למיניהן.אחרי החפירה הזאת שהעברתי את מי שהגיע עד הלום במבוא לפסיכולוגיה התנהגותית,אני מגיע לעיקר מבחינתי:אני חייב להבין ולדעת ולהיות מוכן לאופציה שאני עלול למות,להפצע,להתרסק,להתפוצץ,לחלות,להיות נכה,משותק,לסבול כאבי תופת,להיות מוכן להיפרד ולהיקרע בשניה מאנשים שאוהבים אותי ואני אותם ומכל מה שיפה וטוב בי ובעולם שלי.

לשחרר את האחיזה,להכנע,לסמוך,להפסיק להשלות את עצמי שיש לי שליטה במצבים ובמקומות שיש בהם סכנות,שהכל תלוי רק בי ושאם רק אני אבחר בדרך הפחות מפחידה ומסוכנת כביכול אני אצליח להמנע מהמוות ומהכאב והסבל.

אני החלטתי ואני יודע שזאת הדרך הנכונה בשבילי בעצם אין אפשרות אחרת,אין טעם והגיון להגן ולשמור על חיים של פחד ובריחה,אם אני רוצה חיים שראויים להיקרא ככה אני חייב להיות מוכן מראש לוותר עליהם,ככה חיים האמיצים מאז ומעולם.

אה והיום נסעתי באוטובוס בחזרה הבייתה מהעבודה במקום לקחת מונית בשעה די עמוסה והוא היה מלא.