כולם יודעים שחברות התקליטים נלחמות בחרוף נפש במערכות שיתוף הקבצים.  פעמים רבות עולה השאלה, למה הן לא מנסות להתאים את עצמן למצב החדש.  הרי זה כמעט בלתי אפשרי לחסל את התופעה הזו שפוגעת בהן קשות.

ההרגשה שלי, אותה אני נוהג להסביר בדיונים כאלה, היא שחברות התקליטים לא יודעות מה לעשות.  הן רגילות לצורת עבודה מסוימת, יש להן הרבה חוזים עם אומנים שמבוססים על השיטה הישנה.  לכן, הן מנסות למשוך זמן ולעכב ככל האפשר את הגידול של השימוש בטכנולוגיות של שיתוף קבצים.  הן ודאי תצלחנה לעשות זאת עוד מספר שנים קטן, עד שתאלצנה לוותר.

היום הזדמן לי לקרוא ראיון בבלוג הידוע טק-קראנץ', בדיוק על הנושא הזה.  מתברר שזה קרוב למה שחשבתי, אבל לא בדיוק.

באותו ראיון, ראיין מייקל ארינגטון אדם בכיר באחת מחברות התקליטים הגדולות בארה"ב.  אותו אדם בכיר אמר שלחברות התקליטים יש תכנית מסודרת וארוכת טווח.  הן יודעות שהכתובת רשומה על הקיר, הן יודעות שצריך להחליף דיסקט ולשנות גישה.  הן יודעות שאין טעם להלחם וצריך להכנע.  הן גם תעשינה את זה בבוא הזמן.  אבל בינתיים, הן טרחו ועשו חישובים מפורטים של עלות הטיפול המשפטי בתופעת שיתוף הקבצים  והתברר להן שכרגע עדיף להן להשקיע את הכסף בעורכי דין ולמרר את חייהם של החברות המפעילות את שרותי שיתוף הקבצים  ואת חייהם של המשתמשים בשרותים אלה.  ברגע שהתנאים ישתנו והחישובים הכלכליים יראו שאין כדאיות להמשיך את הטיפול המשפטי, הם יפסיקו אותו וישנו אסטרטגיה.  אולי אפילו יתחילו לעודד את מערכות שיתוף הקבצים שכן מערכות אלה ישמשו אותן כמערכות הפצה חינמיות.  אולי אפילו ישלמו על שרותי ההפצה...

מפתיע ששומעים פתאום הודאה כזו.  לא בטוח שגילוי הלב הזה הוא לטובתן של חברות התקליטים.  אולי אפשר להשתמש בו כנגדן בדיונים בבית המשפט, כאשר הן תובעות את מפעילי שיתוף הקבצים.

האמת היא שכשחושבים על זה, חברות התקליטים בטוחות שהן תהינה קיימות אחרי המהפיכה שבה שרותי שיתוף הקבצים יהפכו לחוקיים.  אולם אין הדבר בטוח כלל וכלל.  אפשרות סבירה יותר היא שלא יהיה צורך בחברות התקליטים.

כבר היום, אומן יכול להקליט את היצירות שלו על חשבונו, להפיץ אותן בחינם במערכות שיתוף הקבצים ומה שנותר לו הוא לעשות יחסי ציבור ליצירות הללו.  לשם כך מספיק לו לשכור שרותים של יחצנות בלבד ואין לו צורך בשרותים המורכבים של חברות התקליטים.  אז אולי זה מה שיקרה, חברות התקליטים יהפכו לחברות פרסום ויחצנות.  אפשר אולי להוסיף לזה ארגון מופעים, אם האומן נוהג לעשות הופעות.  אבל זהו.  את הזכויות, בניגוד לעבר, יתכן והאומן יוכל לשמור בידיו.