יום ראשון, 3/6/07, 11:23

הסיפור הזה הוא שילוב של כמה סיפורים, הדרקון של זרתוסטרא/ניטשה, הנסיכה במגדל/היפיפיה הנרדמת ועוד כמה אחרים. מקווה שתהנו  .

בממלכת   ארקסניה הרחוקה, בתקופה אשר מעבר לזיכרון, מעבר להיסטוריה, תקופה של  גיבורים ונסיכות, דרקונים וקסמים, גדל לו בנחת יורש העצר הצעיר. כיאה לבן המלך, ימיו עברו בהכנות לקראת היום בו ירש את מקום אביו על הכס וימלוך בצדק וחוכמה על כל הנתינים. בהתאם למסורת, בשביל לקבל את הכס, הוא חייב מישהי לצידו.

נשפים נערכו, ריקודים, הכרויות. אבל נסיכנו לא מצא בת זוג מבין אף אחד מבתי האצולה בממלכה ואפילו לא בממלכות השכנות.

הימים עברו והיאוש גדל. מלתעות הזמן בקרוב יסגרו על אביו הישיש. הוא חייב למצוא אותה.

שמועה הגיעה לאוזנו, שמועה על בת מלך בממלכה רחוקה, מלך מטורף שכלא את בתו במגדל גבוה והציב שומרים סביבה. שומרים אגדיים. שומרים - דרקונים.

ליבו של גיבורינו זרח מאושר. הוא קרא למשרתיו לאכף את סוסו האצילי ולהכין את שיריונו ונשקיו. כך יצא הוא בחיפוש אחר המגדל המסתורי.

ימים כלילות רכב הוא אחר המגדל ופרטי מידע היכולים לעזור לו בחיפוש. הוא כבר אמר נואש עד שביום השביעי הגיע לצוק המשקיף אל עמק רחב ידיים. עמק ירוק ושליו. עמק בו היה אפשר לראות בנקל עשרות או אפילו מאות דרקונים, משתזפים להם בשמש.

הנסיך מצא אותה. באמצע העמק התנוסס לו מגדל גבוהה ואף על פי שלא ראה אותה מפאת המרחק הרב, הוא הרגיש שהיא שם, מחכה.

הנסיך הגיבור מצא לו שביל צדדי וירד לעמק.

בסיום הירידה, הוא הגיע לאיזור מוקף עצים מלפניו. מבין העצים הוא אז ראה זוג עיניים זוהרות, ענקיות. ליבו התמלא חשש. אז הגיח מבין העצים דרקון עצום. "הסתלק!" אמר הדרקון. "זה לא הוא המקום לפחדנים! אני הוא דרקון הפחד, קשקשי הירוקים נושאים עליהם את שמות כל הגיבורים אשר הגיעו לפתח העמק והאומץ לא היה להם להתמודד מולי. ברחו הם כולם. ואילו אתה, לא, גם אתה תברח! ממש כמו כולם!"

זיעה קרה נוצרה על מצחו של אבירינו. הזיעה ירדה גם במורד גבו. הוא חשב להפנות את הסוס ולברוח מפני הדרקון האיום. הוא הסב את ראשו ורעד קל חלף בגופו.

הוא הרים בחזרה את ראשו והסתכל על הדרקון. "סור מדרכי!" הוא אז אמר. "סור או הרגש את חוד כידוני בליבך הפחדני!"

הדרקון צחק, שינס מותניו וכנפיו והתחיל להסתער אל עבר האביר הטיפש.

אבירנו הוריד את מגן הפנים והדהיר את סוסו האצילי אל מול הדרקון.

טפרים התנופפו, קשקשים נצצו באור הבוקר, בלגן שאי אפשר לתארו.

לאחר שהאבק התפזר, הדרקון מצא את עצמו על צלע ההר, הכידון נעוץ בחזהו, מפלח את ליבו.

בנשימתו האחרונה האמר: "בהחלט אמיץ אתה, אדון אביר. מקווה שיש לך את זה כנגד הדרקון הבא" ועם זה, נפך את נשמתו ומת.

האביר שלף את חרבו, עכשיו כשהכידון נהרס והמשיך בדרכו אל עבר המגדל.

לא עבר זמן רב והוא הגיע לקרחת יער. בסוף הקרחת שכב לו דרקון כחול. הדרקון הרים את ראשו בתדהמה, הרי אף אחד לא עבר את דרקון האומץ במשך כל כך הרבה עשורים!

עם חיוך לגלגני על פניו, הוא אז אמר: "אוה, אדון אביר, אני רואה שהתגברת על הפחד ועל הדרקון הירוק. אבל האם באמת חשבת לתומך שתוכל לעבור אותי? הדרקון הכחול, האצילי מבין הדרקונים?! מי אתה חושב שאתה? אתה אפס! אגיד לך זאת! פשוט אין לך את זה! אתה באמת חושב שהנסיכה תרצה יצור כמוך..." הדרקון המשיך להעליב את אבירנו ואף כמעט הצליח. האביר חשב לפנות אחורה ולסגת. אבל שוב, הוא החזיק במגינו הרם מולו והתקדם. מילות הדרקון פגעו במגן וניתזו בלי להגיע לאוזני האביר. הדרקון לא שם לב בכלל שהאביר כל כך קרוב וכך מצא את חרב האביר מפלחת את ליבו. בהתקפת נגד נואשת, הוא הצליח להרוס את מגן האביר. כך הדרך התפנתה לאבירנו הגיבור להמשיך במסעו אל עבר הנסיכה.

היער הסתיים ואבירנו הגיע לאיזור טרשי. במרכז האיזור מצא הוא דרקון נוסף, דרקון כתום.

הדרקון קם ממרבצו וכך אמר: "אוה, אני רואה שהצלחת לעבור כבר שני דרקונים, אבל אותי לא תוכל לעבור!" האביר חשב לתומו שזה יהיה קל, הרי עבר שני דרקונים, עוד דרקון ועוד כתום? קלי קלות!

הדרקון התחיל להתקדם לעברו וכך אמר: "האם באמת האמנת לשמועות? שבכלל מחכה נסיכה במשך כל הזמן הזה עבורך? הא! הצחקתני! הא הא הא! המגדל ריק! ואם הוא לא היה ריק, יש שם פושטקית חסרת תבונה, חסרת שיניים, בעלת גוף מצולק ונפש שחורה! אחורה פנה אני אומר לך! לא שווה לך להתקרב!"

אבירינו בהחלט כמעט השתכנע שמילות הדרקון נכונות! אבל אז קרן שמש האירה את המגדל ואבירינו חזר לעשתנותיו. הוא אז שלף את סכינו המוזהב ממגפו וזרק בכל כוחו אל עבר הדרקון הכתום. הדרקון אז נפל עם סכין אשר פילחה את ליבו, כי היה הוא דרקון האכזבה ודבריו היו דברי שקר. לנסיך מחכה הנסיכה המדהימה ביותר ואליה הנסיך אז המשיך בדרכו.

דרקונים נוספים קמו מולו לרועץ. כולם נפלו, צבעים רבים, מילים רבות, קרבות עזים. כולם נפלו.

אבירנו איבד את כל נשקיו. הוא אף נפצע פה ושם. סוסו גם נפל. אבל הוא המשיך.

לבסוף אבירינו הגיע לשערי המגדל. מוות באחוריו, שלמות לפניו.

ושם, על ראש המגדל, הם נפגשים
וכך הוא עומד שם
עירום אבל בלי פחד, בלי מורא, בלי הססנות, עם תקווה, עם עתיד

כי עכשיו הוא שלם

כי הוא מצא אותה

והזמן יגיד...

החיים הם סיפור אגדה - צריך רק להסתכל מהזוית הנכונה.

טוב, צריך עוד לעבוד על הסיפור. אני מאמין שהוא גם ככה די יפה. טוב, זו הגזמה, הוא בנאלי, קיטשי, ילדותי. החיים האמיתיים ממש לא ככה. כמובן שהוא די שובניסטי... האביר צריך להתאמץ ולנצח ואילו הנסיכה מחכה בשקט... אבל אפשר בקלות שהאביר הוא אבירה... העניין הוא המאבק האישי. בכדי להגיע להחלטה שאדם מסויים מתאים כבן זוג, צריך "לפתוח את הלב", לקבל אותו, לתת לו לקבל אותך. זה לא עסק פשוט. במיוחד עבור בני אדם סגורים/ביישנים.

תגובות