חשבתם פעם על שני המושגים האלה? האהבה והנתינה?

מה נובע ממה? הנתינה נובעת מהאהבה? או ההיפך?

חלקכם בטח יגידו שהגיוני יותר שקודם אוהבים ורק אז נותנים למי שאוהבים, הגיוני לא?

אני רוצה להציע לכם כיוון חשיבה אחר:

פעם היו זוג הורים צעירים לתינוק קטן ולצערינו קרתה מלחמה וההורים נאלצו לברוח,

האמא ברחה לבדה והאבא ברח יחד עם בנו הקטן.

לאחר מספר שנים כשהשלום חזר למקומו, מצאו ההורים אחד את השני,

ושמחו כל כך על כך שחזרו לחיות ביחד.

אבל קרה עוד משהו אחד: אהבת האב לבן רק התחזקה ואילו האמא- הכירה את בנה כשהיה קטן,

ועכשיו הוא גדול והיא מרגישה כאילו הוא אדם אחר!

מהו שורש הדבר?

האב גידל את בנו לאורך השנים ונוצרה אהבה בינו לבין בנו על ידי הנתינה שהוא נתן לו במשך השנים, והאמא שלא הייתה עם הבן במשך השנים האלו, פחות הרגישה אהבה זאת..

כנראה כשאדם נותן לאדם אחר, זה כאילו שחלק ממנו נמצא אצל האחר..

אני חושב שהסיפור הזה יכול להשליך לנו על הרבה תחומים בחיים ולגרום להם להיראות הרבה יותר טוב,

אם נדע לתת לפני שאנחנו רוצים לקבל, נוכל ליצור אהבה אמיתית!

שלכם!

אלעד