הליצן העצוב
| "כל חייו,מאז ילדותו, רצה גראוצ`ו להיות ליצן. הוא מאוד אהב להצחיק את חבריו בבית הספר וכשהיה מתחפש לליצן במסיבות והצגות הוא היה משכיב את כולם על הרצפה. תמיד כשהוא היה ליצן חש גראוצ`ו טבעי ומאושר. כולם אמרו לו שיש לו כשרון טבעי לליצנות ושבסוף הוא יהיה כמו צ`רלי צ`פלין. כשגדל והגיע יומו להירשם ללימודים גבוהים הוא מאוד רצה לפנות ללימודי ליצנות, אפילו באיזה קרקס, אבל כשהוריו של גראוצ`ו שמעו על כך הם עיקמו את פניהם בתדהמה וניסו לשכנע אותו שלא לעשות זאת. "ליצן?! ליצן?!" שאל אביו בכעס. "הבן שלי לא יהיה שום ליצן. זו בושה למשפחה! "עדיף שתלמד מקצוע יותר נחשב ומציאותי" אמרה לו אמו. "כמו רוברטו". רוברטו היה חברו הטוב של גראוצ`ו מאז הילדות והוא בדיוק נרשם ללימודי משפטים. כשגראוצ`ו ניסה להתייעץ עם חבריו הקרובים (שגם גדלו בינתיים) הם אמרו לו בחיוך שזה מקצוע קשה ולא משתלם וחוץ מזה- "אף אחת לא תרצה לצאת עם ליצן, בטח שלא להתחתן עם אחד כזה..." גראוצ`ו שם לב שכל חבריו הולכים ללמוד בעיקר תחומים הנחשבים ליוקרתיים : אדריכלות, מדינאות, כלכלה וכדומה. גראוצ`ו התלבט ללא הרף ולא ידע באיזו החלטה לבחור. הוא עדיין חש שברצונו להגשים את חלומו אבל באחד הלילות הוא חלם שהוא ניצב בקרקס ריק, לבוש בבגדי הליצן שלו, וכשהוא יוצא החוצה אל הרחוב כולם מצביעים עליו וצוחקים בהשפלה. וכך הוא עובר מרחוב לרחוב וכל האנשים- אימהות, גברים מכובדים וצעירות נאות, כולם בזים לו ולועגים לו. היה אומנם ילד אחד בחלומו שרק הביט אליו בחיוך נעים אבל כשגראוצ`ו התעורר הוא כבר לא זכר את אותו ילד, רק את הטעם המר של הלעג ומייד הוא התלבש ויצא אל תחנת הרכבת. כשמוכר הכרטיסים שאל אותו לאן ברצונו לנסוע הוא השיב ללא היסוס שהוא רוצה כרטיס לבית האקדמיה ללימודי כלכלה ועסקים. כשהרכבת הגיעה הוא עלה אליה והתיישב במושב הראשון שהיה פנוי. מולו ישבה אם צעירה והילד שלה. נדמה היה שהילד הזה מוכר לגראוצ`ו אך הוא לא זכר מאיפה. הוא שם לב שהילד מביט בו במבט סקרן ואז גראוצ`ו הוציא מכיס מקטורנו אף אדום שתמיד היה לוקח עמו והלביש את האף על פניו. הוא החל לעוות את פניו לילד שבתגובה פרץ בצחוק גדול ומחא כל הזמן בכפיו. גראו`צו המשיך לשעשע את הילד במשך דקות ארוכות ואלו זה החזיר לו בצחוק מתגלגל. אמו של הילד חייכה גם כן ולפני שהיא ובנה פנו לרדת בתחנה הקרובה היא פנתה אל גראוצ`ו ואמרה לו : תודה רבה לך, אדוני. ילדי הוא כבד דיבור ואינו יכול להגות מילים כהלכה, ולכן תמיד שאר הילדים לועגים לו. אין לו חברים כלל והוא תמיד עצוב. איני זוכרת כבר מתי בפעם האחרונה ראיתי אותו צוחק כפי שצחק עכשיו. אני מודה לך מעומק לבי" היא סיימה בעיניים נוצצות ואז אחזה ביד בנה והם יצאו מהקרון. גראוצ`ו נאנח לעצמו והביט החוצה אל השדות והעצים החולפים. גם עיניו שלו נצצו אך הוא נותר יושב במקומו, האף האדום עדיין דבוק לפניו העצובות".
את הסיפור הקצר הזה כתבתי בזמנו במסגרת הלימודים שלי בבית-ברל כחלק ממערך שיעור . החלטתי להביא אותו כעת לכאן, לכבוד החג, אולי כי גם בפורים מותר לליצנים להיעצב משום שויתרו על חלומם, כי נאמר להם שככה עדיף... אך מכיוון שבכל זאת פורים היום נותר רק לקוות כי הילד כבד הדיבור הפך להיות כשגדל לליצן משעשע ואהוב על הילדים במיוחד וכי גראוצ`ו עצמו לא נכנס אל בית האקדמיה לכלכלה ועסקים אלא עלה על הרכבת לכיוון ההפוך, כשהפעם אל עיניו הנוצצות מתלווה לו חיוך.חג שמח ומחויך לכל הליצנים העצובים שבכם  |