שמעתי את הדמעות זולגות על האותיות, לתוך המילים.

* ותודה,

רותי.

מביאה כוכב של אור

לכתיבתך הרגישה

המיוחדת

מאוד נוגה ועצוב

ואכן הזמן מרפא

כתבת ניפלא.

וְנִדְמֶה שֶׁלְּעוֹלָם

לֹא נוּכַל לִתְחֹם

לֹא נוּכַל לְמַצּוֹת

תָּמִיד יִהְיֶה חָסֵר.

אמרת את הכל...

שיר יפה ונוגה..!ונוגעעעעעעעעע...

אוףף..איזה חיים יפים עלי אדמה.. 

שירך יפה עד כאב.

מאיר יקר

ואותן הדמעות שזלגו על האותיות

הרטיבו לחלוטין

והגעגוע החורף קמטים

ומי ירפא?

לעיתים שואלים שאלות ואין תמיד תשובות

ואתה כהרגלך כותב יפה מאד

אהבתי כל כך

תודה

וּבָאוּ דְּמָעוֹת

הַזוֹלְגוֹת עַל הָאוֹתִיּוֹת

וְהַגַּעְגּוּעַ חֹרֵץ 

קְמָטִים שֶׁל כְּאֵב .

וּבְּלֶכְתֶךְ

מִי יְרַפֵּא כֹּל אֵלֶּה?

מילים מילים

מיל היה פעם מטבע שכזה

אשר נשחק מזמן

זה כנראה גורלם של מילים.

כתוב טוב.

שוקי

אולי זו קלישאה אבל הזמן עושה את שלו. הוא מוחק הרבה רגעים, חלקם טובים וחלקם טובים פחות.

עם זאת ישנם זכרונות ורגעים שימשיכו איתנו לנצח נצחים ממש כמו הקמטים. נוף חיינו.