כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המגירה

    אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו...\"

    אתם מוזמנים לפתוח את המגירה, לקרוא ולהתרשם.
    נא לשמור על הסדר.

    מצקצקים נמאסתם!

    25 תגובות   יום שישי , 27/7/07, 13:12

     

    כולנו מצקצקים. זאת עובדה. אמנם,  לא באותם נושאים ובאותה התדירות. אך, רובנו מבצעים את הפעולה הזו של קירוב הלשון והחיך חזור וקרב. לעיתים בליווי טלטול הראש ימינה ושמאלה.

     

    יש את אלה שמוסיפים ביקורת - אלה הגרועים ביותר. לאלה אני מתכוון.

    (אם את/ה לא אחד מהם - יש כפתור עגול וכחול עם חץ ימינה - לחץ עליו).

     

    כולנו שמענו את הסיפורים המזעזעים הללו על רשלנות בלתי מתקבלת על הדעת.

    אתמול, זה קרה שוב, תינוקת הושארה (שוב) באוטו לבד, ומתה.

     

    אמרו חכמים, "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". טוב, אני מניח, שיש את אלה שכבר היו בכל מקום, אז, הם יורים זפת רותחת וסוקלים את האבא המסכן, (כן, הוא מסכן ויותר מכל הוא מצטער ובטח בא לו למות), באבנים: מטומטם, הוא לא ראוי להיות אבא, עונש מוות. כן רבותיי, אלה ציטוטים של מצקצקי לשון.

     

    צעקו קול זעקה שתשמע בכל הארץ, הזהירו, התריעו והציבו תמרורי אזהרה.

     

    אך, במחילה מכם, זו לא השעה לשפוט ולסקול אב אומלל, שמחפש מקום לקבור את עצמו במקום התינוקת התמימה וחסרת הישע. חלקנו, הורים, ואנו יודעים טוב מאד מהו גודל האסון, שעה שאנו מביטים בעיניהם הצוחקות.

     

    השתתפו בצער המשפחה, ובעיקר נחמו את האב. הוא, את עונשו כבר קיבל. ויש לו חיים שלמים לשנוא את עצמו ולקלל את הרגע.

     

    הניחו לו.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/8/07 23:17:

      casiopea_s

       

      לא חושב שמדובר בסמנטיקה - פשוט לא מקובל עליי שהאב יקרא רוצח, וזה בניגוד לדעתי, שמגיע לו עונש מוות, או כל עונש אחר.

      עונש, כפי שאני רואה ומבין, אמור להרתיע ולהזהיר ויותר מכל להעניש - וכמו שכבר אמרתי - את עונשו הוא קיבל.

       

      אני קורא לזה רחמים, בעוד שאחרים קוראים לזה שנאת חינם. (שוב, זו דעתי - אני לא שופט אף אחד).

      גם אני ראיתי את התמונה, והיה לי קשה לראות את האמא ליד בעלה. והערב, שמעתי שהוא הובא לחקירה, ובסופו של דבר לא יקבל עונש.

       

      אכן, casiopea - רק בשמחות. רק בשמחות. (ותתחדשי).

        4/8/07 14:33:

      עופר,

       

      כתבת:

       

       

      להגיש את הלחי השנייה? - את יודעת טוב מאד שהביטוי הזה, כלל אין לו מקום. אף אחד לא פגע בך באופן אישי ומכוון - למה שתגישי את הלחי השנייה?!

      ןלעניות דעתי, גם להשאיר את התינוקת שלך באוטו, זה טעות. טעות קטלנית. טעות בלתי מכוונת, אבל בהגדרה היבשה מדובר בטעות.

      בלתי נסלח - לזה, אני יכול אולי להסכים. על טעות טרגית, חסרת אחריות וטיפשית, קשה מאד לסלוח.

      אך, האם מותר להרוג את מבצעה? אל תסלחו, אך, גם אל תשלחו.

      אל תשלחו לו 'ברכות' על מוות או חיי איוב נצחיים.

       

      כל אחד זכאי לדעתו. לכל אחד יש מנעד רגשות משלו. צריך להיות טולרנטי כלפי דעות שונות של אנשים שונים.

       

      מקום טוב להצטער - לא התכוונתי לשפוט או לכפות את דעתי, ובוודאי לא לפגוע

       

       

       

       

      אז אני מתחילה להרגיש שזה דיון על סמנטיקה.

       אתה קורא לזה X אני קוראת לזה Y.

      בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים.

       

      אישית, הייתי הורגת את בעלי במו ידיי אם זה היה קורה לי, חלילה, שאלוהים ישמור.

      הבוקר ראיתי בעיתון סופהשבוע, תמונה של האם והאב על קבר הבת לאחר שקמו מהשבעה. לא יכולתי להבין איך היא עומדת לצידו שם. מבחינתי הוא כבר היה מת. אם לא פיזית, לפחות נפשית. לא הייתי סופרת אותו ממטר, אם הייתי שורדת בעצמי את השבוע הזה. קשה לחיות אחרי טרגדיה כזו.

       

      רק בשמחות, עופר.

      רק בשמחות.

       

        4/8/07 14:20:


      whiteangle

      הצער והכאב, מקומם איתנו לעוד הרבה זמן, אולי לתמיד.

       

      שנדע רק טוב, כולנו.


        3/8/07 16:43:

       

      צטט: עופר מימון 2007-08-03 15:37:37

      אמנם קצת באיחור - אך, בעצם לדיון כאלה אין זמן קצוב:


      casiopea_s


      whiteangel

      מלאכית לבנה, את לא צריכה להצטער, לכל אחד מאיתנו יש כיווני הסתכלות שונים. מה שבאמת חשוב לי להדגיש את העובדה, שאין מדובר ברצח.

      אני שם לב, שהתגובות שלך קצת התמתנו מזו הראשונה. האם אני צודק?

      בכל אופן, לדעתי, רחמים, עדיפים על שנאת חינם. ויד מלטפת על אבן. 

       

      עופר,

       

      הזעם הראשוני עבר, הכעס והכאב עוד מנקרים... זה פשוט כואב.

        3/8/07 15:37:

      אמנם קצת באיחור - אך, בעצם לדיון כאלה אין זמן קצוב:


      casiopea_s

      להגיש את הלחי השנייה? - את יודעת טוב מאד שהביטוי הזה, כלל אין לו מקום. אף אחד לא פגע בך באופן אישי ומכוון - למה שתגישי את הלחי השנייה?!

      ןלעניות דעתי, גם להשאיר את התינוקת שלך באוטו, זה טעות. טעות קטלנית. טעות בלתי מכוונת, אבל בהגדרה היבשה מדובר בטעות.

      בלתי נסלח - לזה, אני יכול אולי להסכים. על טעות טרגית, חסרת אחריות וטיפשית, קשה מאד לסלוח.

      אך, האם מותר להרוג את מבצעה? אל תסלחו, אך, גם אל תשלחו.

      אל תשלחו לו 'ברכות' על מוות או חיי איוב נצחיים.

       

      כל אחד זכאי לדעתו. לכל אחד יש מנעד רגשות משלו. צריך להיות טולרנטי כלפי דעות שונות של אנשים שונים.

       

      מקום טוב להצטער - לא התכוונתי לשפוט או לכפות את דעתי, ובוודאי לא לפגוע.


      מביטה

      כתבתי את הפוסט הזה, בעקבות פוסט שנכתב על הנושא - התגובות אליו הוציאו אותי משלוותי - לא דובר בו על המוות המצער, על החיים שנגדעו טרם תחילתם, על משפחה שהתפרקה. נכתב שם על עונש מוות! עונש מוות לאבא. וזה הוביל אותי לכתיבת בפוסט הזה.

       

      תודה לך מביטה, שיודעת להביט ולכוון את מבטינו לעיקר.

      אופיר הקטנה - יהי זכרה ברוך.


      שמוליק פרי

      תודה


      whiteangel

      מלאכית לבנה, את לא צריכה להצטער, לכל אחד מאיתנו יש כיווני הסתכלות שונים. מה שבאמת חשוב לי להדגיש את העובדה, שאין מדובר ברצח.

      אני שם לב, שהתגובות שלך קצת התמתנו מזו הראשונה. האם אני צודק?

      בכל אופן, לדעתי, רחמים, עדיפים על שנאת חינם. ויד מלטפת על אבן. 

       

       

       

       

       

       

        3/8/07 08:30:

       

      צטט: עופר מימון 2007-07-29 19:56:32


      whiteangel

      מאז המקרה, קשה שלא להפסיק לדמיין את המחזה הנורא של אופיר הקטנה, יושבת באוטו, בתחילה היא בוכה, מחפשת פנים מוכרות, ידיים חמות, שיאספו אותן אליה. אבל אין. אין.

      זה נורא, המחשבה הזו היא נוראית ולא נתפסת.

      מדובר באסון נוראי.

      אך, שוב, אין מדובר באבא רוצח. אבא טיפש, חסר אחריות, אגואיסט - כן.

      הזעם, התיעוב, הוא במקומו. שנאה, קצת קשה לי לחבר רגש שכזה למקרה.

      רחמים, באים לי, יותר בנקל.


      עופר,

       

      אין בי רחמים, לא עליו, סורי.

       

      אם הילד היה בורח ממנו, רץ לכביש ונפגע - הייתי מרחמת.

       

      במקרה הזה

      במקרה הספציפי הזה

      לא מרחמת (למרות הרגישות והרחמים שיש בי)

       

      על האמא כן מרחמת... לא יכולה אפילו להבין מה היא מרגישה עכשיו..

        3/8/07 04:23:
      קח אחד קורץ
        3/8/07 04:22:
      אתה בסדר אתה, בא תמיד ממקום טוב.
        29/7/07 19:56:

      whiteangel

      מאז המקרה, קשה שלא להפסיק לדמיין את המחזה הנורא של אופיר הקטנה, יושבת באוטו, בתחילה היא בוכה, מחפשת פנים מוכרות, ידיים חמות, שיאספו אותן אליה. אבל אין. אין.

      זה נורא, המחשבה הזו היא נוראית ולא נתפסת.

      מדובר באסון נוראי.

      אך, שוב, אין מדובר באבא רוצח. אבא טיפש, חסר אחריות, אגואיסט - כן.

      הזעם, התיעוב, הוא במקומו. שנאה, קצת קשה לי לחבר רגש שכזה למקרה.

      רחמים, באים לי, יותר בנקל.


       gerrillateam

      יש הרבה צדק בדבריך. הלב נמעך לנוכח המקרה.

      לאבא יש את חיים שלמים* של סבל, צער וחרטה. (*שוב, קשה לחבר את הביטוי הזה מול החיים, שלא תזכה להם אופיר, ביתו התינוקת).

      אין מדובר, בויכוח, כדי להוכיח איזה צד צודק יותר. כל דעה, היא רגש עמוק, כתוצאה, ותארת את זה נכון - מלב שנמעך.


      ענת שיא

      הניסיון, להכנס לתוך הראש שך האבא, בשעה שהוא יוצא מהאוטו, לא שוכח לנעול אחריו את האוטו, אבל בנקל, שוכח את ביתו התינוקת בתוך - מעלה בי את ההרגשה שמלווה הרבה מהלך הרוחות הישראלי - "לי זה לא יקרה". "אני רק קופץ שתי שניות וחוזר, לא יותר"

      האבא הזה, שכח את עצמו, ואת ביתו למוות, כי הוא היה בטוח שכלום לא יקרה. וזה קרה. הגרוע מכל קרה לו.

      ומות ביתו התינוקת יהיה על מצפונו בכל אשר ילך.

      אופיר, יהי זכרה ברוך.


      st_s

      הרי זו מלכתחילה, היתה המחשבה שליוותה אותי, והובילה אותי לכתוב את הכתוב.

      אנשים שרצים לסקול אבא, טרוף מחשבות וסיוטים על מעשה נורא שעשה, על כך שבמו טיפשותו, הביא למותה של ביתו.

      אינני מדבר על שכר ועונש, ההפך. אני מדבר על רחמים. זה הרגש שמלווה אותי, מאותו רגע ששמעתי על האסון, רחמים כלפי אבא טיפש וחסר אחריות. והרבה צער וניסיון לנחם אמא, שלא תדע, האם תוכל עוד להביט בעיניו. של זה שעוד אתמול היה אהובה ומגנה.

      זו, הרגשה נוראה לאבא.

      כולי תקווה, שהעובדה שאנו, מדברים על הנושא, לא משנה דעותנו, יהיו אשר יהיו -  יביאו לכך שמקרים טרגיים כאלה לא יישנו.


      taya1

      כל התיאורים שהעלת, מתארים, אדם שהוא בעיקר, אגואיסט.

      אדם שחושב קודם על הרכב שלו, על הטרקטורון שלו, על מה שחשוב לו, לפני אלה שברור שקודמים לכל אלה - הוא אדם אגואיסט.

      מה שמדהים, היא העובדה, שהוא כלל לא זכר, האם, היא זו שהזכירה לו. הזכירה לו את מה שכלל לא חלף בדעתו, התינוקת, התינוקת היקרה והאהובה שלך בוכה באוטו, ומחכה לך, אבא יקר,  שתבוא להושיעה - מחשבה קשה מנשוא.


        29/7/07 16:31:

       

      צטט: casiopea_s 2007-07-29 08:12:45

       

       

      אדוני,

      אין לי מושג מי אתה

      אבל בקריאת הפוסט הזה, ברור שנכנסת  לכאן לא כדי להביע דעה אלא לעשות אאוטינג ל"אחת" שקוראים לה st וזה מבחיל בעיניי לכשעצמו. לא זו בלבד שנכנסת לכאן כדי לספר לעולם בת כמה הגברת ואם הביציות שלה אי פעם הניבו פרי-בטן, גם כתבת שטויות בנוסף לכול.

       

      ותשאיר את אלוהים מחוץ לפוסט הזה, כי הוא ממש, אבל ממש לא היה אוהב אותך אם היה קורא את גבב השטויות שכתבת ואת לשון הרע והרכילות שטענת בנשק של התגובה שלך.

       

      אני משערת שמסיבות של אאוטינג, מר עופר מיימון הנכבד, ימחק את התגובה הנבזית שלך.

       

      יום טוב.

       

      גברתי.

       

      גם לי אין מושג מי את ולא נראה לי שיש בי איזה שהוא צורך שיהיה לי מושג. לעצם העניין. נכנסתי כדי להביע את דעתי שמראש היתה מיועדת לכאלה המבינים קרוא ולכאלה בלבד.

      בst השתמשתי כדוגמא משום שזו היתה התגובה הכי קיצונית והכי מבחילה (לשון שלך שאני מאמץ) שמצאתי ברשת ואם השימוש בדוגמא סיפק לי הזדמנות לעשות אאוטינג לכותבת אזי עשיתי כן בכיף משום שבפוסט שלה היא רכשה וביושר את האאוטינג הזה.

      את הפרטים הקשורים לגברת ההיא לא הבאתי מהבית או מאיזו שהיא סוכנות בילוש, כל הפרטים מפורסמים על-ידי הגברת עצמה בבלוג שלה והאינטרפטציה (מה שאת קוראית באופן תמוהה "לשון הרע") היא שלי. אז כן גברתי היקרה, תאהבי או לא, זו דעתי ביחס לנשים בגילה ובמצבה של אותה הst. יש לך בעיה עם הדעה שלי? אל תאמצי אותה אבל במטוטתא אל תטיפי לי מה היא צריכה להיות  ורק תזכרי שאת הדעה הקדומה הזו שלי (לא מפריע לי שהיא כזו כל עוד שמבחינתי היא נכונה) אני מפיץ כנגד מי שבציניות מפיצה דעות קדומות שלה ע"ח טרגדיות של אחרים. 

      ותרצי או לא, אלוהים מאוד שייך לסיפור ועד כמה שידוע לי ולבנתיים הוא אוהב אותי.

      ושיהיה לך יום טוב ואל תשכחי את הקפה.

       

       

        29/7/07 08:48:

       

      צטט: casiopea_s 2007-07-29 08:20:30

      עופר,

      צר לי אבל אני לא יכולה להגיש את הלחי השנייה. הוא עשה מעשה חמור. טעות, זה משהו שמוגדר כלאחר רכבת, להתחצף למישהו, אפילו להפיל למישהו טלוויזיה על הרגל. אבל לשכוח את התינוקת שלך בתנור של 70 מעלות צלסיוס, זה משהו שקשה לי לקרוא לו טעות.

       

      זה בלתי נסלח.

       

      כתבת כך למלאכית הלבנה, נורית:

       

      whiteangel

      אין לי כבר מושג, כמה פעמים קרא את תגובתך - שאלתי את עצמי, כמה כעס וכמה שנאה.

      אני לא סולד ממך - רק מנסה להבין, מאיפה זה בא. מהיכן הגיעה האש השורפת הזאת שרוצה להתפקע ממך החוצה, כמו לבה הרסנית.

      משום מה נראה לי שהמקרה הזה הוא, רק, עוד טריגר נוסף.

      זו זכותך לחשוב כך.

       

      הכינוי שבחרת לא כל כך הולם אותך כרגע.

       

       

      אני חושבת שכתבת בצורה מאוד שיפוטית. מה זאת אומרת "כמה כעס וכמה שנאה... מאיפה הגיעה האש השורפת הזאת?" למה אתה מנתח פסיכולוגית את הטריגרים של נורית? לבה הרסנית וכו'....

       

      זה מקרה מזעזע. זה לא מספיק כדי לנקוט עמדה של סלידה עצומה וזעזוע מהאב? למה אתה מזלזל בדעה של מישהו אחר? הרי לא פתחת את הפוסט כדי שכולנו נמחל ונגיד לו שאנחנו מבינים אותו ומנחמים אותו על האסון שפקד אותו. הרי הפוסט הזה ובכלל, פוסטים שונים ומגוונים, הם לצורך דיון בין האנשים שמגיבים להם. לא פתחת כדי שכולנו נריע ונגיד "היי היי," כמו בפרלמנט הבריטי כדי לתמוך בכל מילה שאתה אומר. כל אחד זכאי לדעתו. לכל אחד יש מנעד רגשות משלו. צריך להיות טולרנטי כלפי דעות שונות של אנשים שונים.

       

      יום טוב,

       

      :) 

      תודה עמוקה מכל הלב, קסיופיאה

        29/7/07 08:31:

      כן מצקצקת לא מצקצקת, מה זה משנה.

       

      מה משנה מה יש לי או למישהו אחר להגיד עליו?

       

      המציאות היא אחת והיא זוועתית.

       

      ילדה, תינוקת, מתה כי אבא שלה שכח אותה באוטו.

       

      אז אני, אתה וכל השאר יכולים להביע את דעתנו, אבל היא לא תחזור לעולם ולא רק שלא תחזור, היא גם מתה בייסורים.

       

      הורה זה לא רק הגדרה. זאת אחריות שאין שניה לה. מי שיכול לשכוח, אתה מבין - לשכוח, תינוקת בתוך רכב ביום בוער שכזה, לא ראוי בעיניי למחשבה נוספת בכלל.

       

      אני בתור אימא לא יכולה להפסיק לחשוב על התינוקת.

       

       

        29/7/07 08:20:

      עופר,

      צר לי אבל אני לא יכולה להגיש את הלחי השנייה. הוא עשה מעשה חמור. טעות, זה משהו שמוגדר כלאחר רכבת, להתחצף למישהו, אפילו להפיל למישהו טלוויזיה על הרגל. אבל לשכוח את התינוקת שלך בתנור של 70 מעלות צלסיוס, זה משהו שקשה לי לקרוא לו טעות.

       

      זה בלתי נסלח.

       

      כתבת כך למלאכית הלבנה, נורית:

       

      whiteangel

      אין לי כבר מושג, כמה פעמים קרא את תגובתך - שאלתי את עצמי, כמה כעס וכמה שנאה.

      אני לא סולד ממך - רק מנסה להבין, מאיפה זה בא. מהיכן הגיעה האש השורפת הזאת שרוצה להתפקע ממך החוצה, כמו לבה הרסנית.

      משום מה נראה לי שהמקרה הזה הוא, רק, עוד טריגר נוסף.

      זו זכותך לחשוב כך.

       

      הכינוי שבחרת לא כל כך הולם אותך כרגע.

       

       

      אני חושבת שכתבת בצורה מאוד שיפוטית. מה זאת אומרת "כמה כעס וכמה שנאה... מאיפה הגיעה האש השורפת הזאת?" למה אתה מנתח פסיכולוגית את הטריגרים של נורית? לבה הרסנית וכו'....

       

      זה מקרה מזעזע. זה לא מספיק כדי לנקוט עמדה של סלידה עצומה וזעזוע מהאב? למה אתה מזלזל בדעה של מישהו אחר? הרי לא פתחת את הפוסט כדי שכולנו נמחל ונגיד לו שאנחנו מבינים אותו ומנחמים אותו על האסון שפקד אותו. הרי הפוסט הזה ובכלל, פוסטים שונים ומגוונים, הם לצורך דיון בין האנשים שמגיבים להם. לא פתחת כדי שכולנו נריע ונגיד "היי היי," כמו בפרלמנט הבריטי כדי לתמוך בכל מילה שאתה אומר. כל אחד זכאי לדעתו. לכל אחד יש מנעד רגשות משלו. צריך להיות טולרנטי כלפי דעות שונות של אנשים שונים.

       

      יום טוב,

       

      :) 

        29/7/07 08:12:

       

      צטט: zurse 2007-07-29 02:37:21

      בכל הכבוד אתה מצקצק בלשון בדיוק כמו אלה שאתה קובל כנגדם ושחושבים (מרגישים תהא מילה יותר נכונה) ההפך ממך כי צקצוק מגיע ממקום שנסמך על רגש (בלי שלמצקצק יהא ער לעובדה שהוא טוען מתוך רגש) ולא על רציונל או עובדה.  כדי להבין את זה וכדי להקדים ולנסות להבהיר את מה שאני הולך לומר, כדאי לכם קודם לקרוא את הפוסט של  אחת st שמתוכו אפשר להבין כי הסיבה (וסיבה היא מהות כל עניין הדיון שמסביב לנושא זה) לכל הטרגדיה נעוצה בעובדה שקשר דם אמיתי קיים רק בין אם לילדיה (באופן פיזי הילד/ה מגיע ממנה) ולכן היא יותר קשורה ויותר קשובה להם, שגברים מתעניינים יותר במכוניות וטרקטורנוים מאשר בילדים. משום ששתי הטענות האלה כ"כ ברורות לכותבת הפוסט המופרע, אז גם ברור לה למה זה "טבעי" שאבא ישכח את ילדתו במכונית. לא הייתי מתייחס לדוגמא המופרעת והקיצונית הזו אם הוא לא היה מאפיין את האופן שבו אנחנו תופסים את העולם ובלי קשר למקרה זה או אחר.  בהקשר עם הדוגמא. המדובר באשה בת 50 שלא הקימה משפחה וזה אומר שמעולם לא נוצר לה קשר אמיתי על מרכיביו עם בן המין השני ואם ניתן לנחש את תפיסת עוולמה הרי ברור שלפיו גברים הם חסרי רגש שמתעניינים יותר במכונית וטרקטרונים. אז הנה מזדמן לה מקרה לה טרגי ובלי כל קשר למקרה ובלי שתרגישו שהיא אפילו חשה את עוצמת הטרגדיה, היא מוכרת את תפיסת העולם שלה על גב המקרה. אני משתמש במקרה הקיצוני הזה כדי לנסות ולהסביר שבסופו של יום כולנו כנראה כאלה. מצד אחד מנסים להבין (כי אנחנו זקוקים להבנה) ומצד אחר מפרשים את הבלתי ניתן להסבר על-פי מה שאנחנו מאמינים בו. אז, וכאן אני אומר את דעתי ואני מקווה הלא מצוקצקת, אנחנו לא יכולים ולהבין את כל מה שקורה, זה נשגב מבינתנו. ומתוך חוסר ההבנה שלנו והידיעה שאין לנו יכולת להבין (שזה אומר לשלוט) אנו אמורים לגזור על עצמנו התנהגות רובוטית כתחליף להתנהגות אנושית שאנו נוטים לסמוך עליה וזה אומר שכשאתה יוצא מהבית עם ילדה קטנה אל תסמוך הרגש האבהי/אמהי שלך אלא תרגיל תעצמך למצב רובוטי שבו אתה משנן לעצמך "אני לא משאיר אותה במכונית" כהוראה. בדיוק באותו אופן, כשאתה הולך אתה על המדרכה תשנן לעצמך שאתה הולך בצד של הכביש ולא היא ואל תסמוך על האינסקטינקט. יש עוד דוגמאות, זה מה שקרוי בדת מערכת המצוות שתכליתה להפוך אותך לרומבוטריק. ואם אחר הכל קרה הנורא, ובלי שאני מאמין גדול, הרי שהתשובה הדתית היא בכ"ז הנכונה. ה' נתן וה' לקח ויהא שם ה' מבורך.     

       

      אדוני,

      אין לי מושג מי אתה

      אבל בקריאת הפוסט הזה, ברור שנכנסת  לכאן לא כדי להביע דעה אלא לעשות אאוטינג ל"אחת" שקוראים לה st וזה מבחיל בעיניי לכשעצמו. לא זו בלבד שנכנסת לכאן כדי לספר לעולם בת כמה הגברת ואם הביציות שלה אי פעם הניבו פרי-בטן, גם כתבת שטויות בנוסף לכול.

       

      ותשאיר את אלוהים מחוץ לפוסט הזה, כי הוא ממש, אבל ממש לא היה אוהב אותך אם היה קורא את גבב השטויות שכתבת ואת לשון הרע והרכילות שטענת בנשק של התגובה שלך.

       

      אני משערת שמסיבות של אאוטינג, מר עופר מיימון הנכבד, ימחק את התגובה הנבזית שלך.

       

      יום טוב.

       

        29/7/07 02:37:
      בכל הכבוד אתה מצקצק בלשון בדיוק כמו אלה שאתה קובל כנגדם ושחושבים (מרגישים תהא מילה יותר נכונה) ההפך ממך כי צקצוק מגיע ממקום שנסמך על רגש (בלי שלמצקצק יהא ער לעובדה שהוא טוען מתוך רגש) ולא על רציונל או עובדה.  כדי להבין את זה וכדי להקדים ולנסות להבהיר את מה שאני הולך לומר, כדאי לכם קודם לקרוא את הפוסט של  אחת st שמתוכו אפשר להבין כי הסיבה (וסיבה היא מהות כל עניין הדיון שמסביב לנושא זה) לכל הטרגדיה נעוצה בעובדה שקשר דם אמיתי קיים רק בין אם לילדיה (באופן פיזי הילד/ה מגיע ממנה) ולכן היא יותר קשורה ויותר קשובה להם, שגברים מתעניינים יותר במכוניות וטרקטורנוים מאשר בילדים. משום ששתי הטענות האלה כ"כ ברורות לכותבת הפוסט המופרע, אז גם ברור לה למה זה "טבעי" שאבא ישכח את ילדתו במכונית. לא הייתי מתייחס לדוגמא המופרעת והקיצונית הזו אם הוא לא היה מאפיין את האופן שבו אנחנו תופסים את העולם ובלי קשר למקרה זה או אחר.  בהקשר עם הדוגמא. המדובר באשה בת 50 שלא הקימה משפחה וזה אומר שמעולם לא נוצר לה קשר אמיתי על מרכיביו עם בן המין השני ואם ניתן לנחש את תפיסת עוולמה הרי ברור שלפיו גברים הם חסרי רגש שמתעניינים יותר במכונית וטרקטרונים. אז הנה מזדמן לה מקרה לה טרגי ובלי כל קשר למקרה ובלי שתרגישו שהיא אפילו חשה את עוצמת הטרגדיה, היא מוכרת את תפיסת העולם שלה על גב המקרה. אני משתמש במקרה הקיצוני הזה כדי לנסות ולהסביר שבסופו של יום כולנו כנראה כאלה. מצד אחד מנסים להבין (כי אנחנו זקוקים להבנה) ומצד אחר מפרשים את הבלתי ניתן להסבר על-פי מה שאנחנו מאמינים בו. אז, וכאן אני אומר את דעתי ואני מקווה הלא מצוקצקת, אנחנו לא יכולים ולהבין את כל מה שקורה, זה נשגב מבינתנו. ומתוך חוסר ההבנה שלנו והידיעה שאין לנו יכולת להבין (שזה אומר לשלוט) אנו אמורים לגזור על עצמנו התנהגות רובוטית כתחליף להתנהגות אנושית שאנו נוטים לסמוך עליה וזה אומר שכשאתה יוצא מהבית עם ילדה קטנה אל תסמוך הרגש האבהי/אמהי שלך אלא תרגיל תעצמך למצב רובוטי שבו אתה משנן לעצמך "אני לא משאיר אותה במכונית" כהוראה. בדיוק באותו אופן, כשאתה הולך אתה על המדרכה תשנן לעצמך שאתה הולך בצד של הכביש ולא היא ואל תסמוך על האינסקטינקט. יש עוד דוגמאות, זה מה שקרוי בדת מערכת המצוות שתכליתה להפוך אותך לרומבוטריק. ואם אחר הכל קרה הנורא, ובלי שאני מאמין גדול, הרי שהתשובה הדתית היא בכ"ז הנכונה. ה' נתן וה' לקח ויהא שם ה' מבורך.     
        28/7/07 18:40:

      הנקודה המרכזית היא איזה מין הורה יכול לשכוח את הילד שלו באוטו ?

      האם זאת הורות בכלל ?

      מי יותר חשוב ? הילד או ההורה?

      אשם, רוצח, מסכן , הרג, לצקצק, לא, זאת לא הפואנטה. זו התעסקות בתפל.

      מה שחשוב הוא פשוט ביותר. מה יותר חשוב ? המניות שלך או הילד שלך ? הכסף שלך וכל מה שבא איתו או הילד שלך והבריאות שלו ?

      אצל האבא הזה משהו השתבש וזה המחיר.

       

        28/7/07 17:47:

      מה כל זה קשור לעונש?

      לאבא או לא לאבא?

      למה הכל כאן נמדד בשכר ועונש?

      יש כאן תופעה מחרידה שחוזרת שוב ושוב ובמקום לשבת ולחשוב למה אנחנו מגיעים לכמות כזאת של מקרים של הורים ששוכחים את ילדיהם למוות, התגובה מתחלקת לשניים - אלו שרוצים לתלות את האבא מהביצים בכיכר מלכי ישראל, ואלו שחושבים שצריך להביע ניחומים ואמפתיה לאב הנעבעך שנענש קשות בידי עצמו ומצפונו המייסר.

       

      והילדה?

      והתופעה.

      כאילו לא היו מעולם.

        28/7/07 16:56:

      זה אסון נורא

      רחמי על ההורים האומללים שחייהם נגמרו

      על האחות הבכורה, שחייה התהפכו

      על המשפחה שנהרסה

       

      ועם כל הרחמים והאמפתיה, יש בי כעס עצום כלפי האבא הזה

      לא תגידו דקה שתיים - קפץ לבדוק מה קורה עם הטרטורון, ובכלל הוא השאיר אותה במזגן כשהיא ישנה

      הבנאדם יש בינה במוחו, הוא לא מוגבל בשכלו

      הבנאדם מבין מה קורה בטמפרטורות גבוהות

       

      אני לא רוצה לחשוב על התינוקת המתה

      רק על האבא

      שרצח את בתו במו ידיו

      שיש לו רשיון לנהוג על מכונית, טרקטורון ואולי גם למד לסחור במניות

      אבל אף אחד לא ביקש ממנו ללמוד להיות הורה

       

       

        28/7/07 16:41:

      לפעמים הצדק נמצא אצל כולם.

      צודקת המלאכית, צודק חכם מיימון.

      האבא את עונשו קיבל. ועוד יקבל.

      הסבל שיעבור הוא בלתי ניתן לתיאור.

      הזעם על הרשלנות והטיפשות, על חוסר תשומת הלב.

      יש נושאים שלא נועדו לויכוח. כל דעה היא לגיטימית, כי למי

      שהסיפור הזה לא מעך את הלב - כנראה שאין לב. 

        28/7/07 12:09:

       


      whiteangel

      אין לי כבר מושג, כמה פעמים קרא את תגובתך - שאלתי את עצמי, כמה כעס וכמה שנאה.

      אני לא סולד ממך - רק מנסה להבין, מאיפה זה בא. מהיכן הגיעה האש השורפת הזאת שרוצה להתפקע ממך החוצה, כמו לבה הרסנית.

      משום מה נראה לי שהמקרה הזה הוא, רק, עוד טריגר נוסף.

      זו זכותך לחשוב כך.

       

      הכינוי שבחרת לא כל כך הולם אותך כרגע.

       

      הדברים כשלעצמם אינם טובים או רעים. הכל תלוי באופן שעליהם אנו חושבים.

       ('שייקספיר, המלט')


      אתה הורה, נכון ?

       

      דמיין לך את הילד שלך סגור בתוך מכונית לוהטת מחום, חסר אונים, לבטח בוכה ומתפתל כי הוא נחנק וחם ואתה, אבא שלו, שכחת אותו שם...

       

      להתייפייף ולהגיד שהאבא קיבל את העונש שלו ? סורי, אבל לא.

       

      האבא רוצח ואיך שלא תסובב את העניין, אם הוא קיבל את העונש שלו או לא, זה לא משנה. האבא פשוט רוצח.

       

      לא מכירה אותו אישית, אין כאן שנאה. יש זעם על הזילות בחיי הילדה שלו. וכאמא, זה מרתיח.

       

      אני לא אדם שונא, אני לא אדם כועס, לא אוגרת בתוכי זעם.

       

      אני פשוט אמא.

        28/7/07 11:05:

       

      טוב, נתחיל להגיב:


      whiteangel

      אין לי כבר מושג, כמה פעמים קרא את תגובתך - שאלתי את עצמי, כמה כעס וכמה שנאה.

      אני לא סולד ממך - רק מנסה להבין, מאיפה זה בא. מהיכן הגיעה האש השורפת הזאת שרוצה להתפקע ממך החוצה, כמו לבה הרסנית.

      משום מה נראה לי שהמקרה הזה הוא, רק, עוד טריגר נוסף.

      זו זכותך לחשוב כך.

       

      הכינוי שבחרת לא כל כך הולם אותך כרגע.

       

      הדברים כשלעצמם אינם טובים או רעים. הכל תלוי באופן שעליהם אנו חושבים.

       ('שייקספיר, המלט')


      לא סגורה

      הצדק גם איתך


      orlev

      הרי ברור במי האשם. לגבי העונש - זהו, אחד מאותם מקרים, שהעונש כבר ניתן במעשיי האשם.

      לגבי הכוכב - אני היחיד הכל הקפה שנותם בהקפה. ברוכה הבאה.

      מתן בסתר תמיד עדיף.


      מלכת השלג

      אוי, כמה שאת צודקת!

      במקום להפנות אצבע מאשימה ולכוון לגרדום - יש לנסות לתת יד מנחמת ולנסות לנגב דמעות.


        27/7/07 15:37:
      כולם מדברים על האבא, אני חושבת כל הזמן על האמא, אין אסון יותר גדול שיכול לקרות לאמא. ואני לא מצקצקת, זה פשוט בלתי נתפס. וכבר אמרתי אתמול בתגובה לפוסט בנושא, ש ynet הגזימו בתיאורים שלהם, הבנו היטב מה קרה גם בלי התיאורים המחרידים.
        27/7/07 15:35:

      כל היום מצאתי את עצמי במעין ויכוח עם אנשים לגביי האשמה והעונש של האבא...

       

      ואני קוראת את מה שכתבת ומרגישה שסוף סוף יש מי שמסכים איתי.

       

      * הייתי מככבת אבל טרם ניתנו לי חמשת הראשונים...
      לא נורא, אני מבטיחה לחזור.

       

      המשך יום נעים.

        27/7/07 13:47:
      צודק בכל לשון מצקצקת
        27/7/07 13:25:

      אני נורית, מצקצקת לשון ומאחלת לאבא את הסבל הכי גרוע שהוא יכול לחוות.

       

      אתה יכול לסקול אותי באבנים, אתה יכול להגיד שאני רעה ונוראה, אבל אבא או אמא או אח/ות, זה לא ממש משנה, שמשאירים תינוק/ת ברכב בוער מחום, שעה וחצי ושוכחים מהם, כן כן, שוכחים מהם, ואותו פעוט - מת, אותו אבא, לא ראוי לחיות חיים טובים, לא ראוי לראות טיפת אושר ולא ראוי להקרא הורה.

      אתה מודע לזה שהוא שכח שיש לו תינוקת ברכב, בזמן שהוא פטפט להנאתו עם בעל המוסך, נכון ?

       

      עכשיו אתה יכול בכלל לסלוד ממני. זה בסדר.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עופר מימון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין