שובו של המחבר
שובו של המחבר אבי רוזן, דצמבר 2005.
המאמר מעתיק את הטקסט של רולאן בארת "מות המחבר",La mort de l'auteur (1968) לזירת ההתרחשות של הסייברספייס, ובוחן את ההשלכות מזווית ראיה של מחבר-קורא-טקסט, הפועלים בסביבה האלקטרונית.
"מות המחבר" נכתב בתקופת מעבר בין שני עידנים, זה של המילה הכתובה לזה של המילה האלקטרונית. תקופות ביניים מאופיינות בדרך כלל ביצירות כלאיים, שמקבלות השראתן מרעיונות חדשים, ומיושמות באמצעים ישנים. הטענה היא שמעבר לשימוש במדיום אלקטרוני לצורך יצירת, הפצת וצריכת טקסט, יוצר שינוי דרמטי של המכלול, מעבר למות המחבר והולדתו של קורא חדש. דוגמא לתהליך ניתן למצוא אצל אוזנפנט (Ozenfant, 1952) המביא תיאור של מכשיר רדיו מודרני, מהעשורים הראשונים של המאה שעברה, שהותקן בתוך מעמד קריאה בסגנון גותי עשוי עץ מגולף, בעל בסיס כבד, ובראשו פמוט לנר, לתאורת ספר הקריאה. התיבה עליה הונח ספר הקריאה הכילה את רמקול הרדיו. מתקן מהודר זה היה ניסיון להאציל טכנולוגיה חדשה ומסריה, באמצעות מראה קלאסי, ולהתאים את אופן שימושה לצורה ישנה ומוכרת. עמוד הקריאה "השמיע" את הטקסט הכתוב בספר המונח עליו, במקום שהקורא יעמוד מול הספר המואר, יתרכז בטקסט ויקרא. תנאי קריאה אלה היו הכרחיים להעברת משמעות טקסט קבוע מהמחבר לקורא, בעולם ניוטיני קבוע וליניארי. זהו בעצם מערך לעריכת ניסוי מעבדה פיזיקאלי, בו שומרים על תנאי סביבה קבועים, לצורך קבלת תוצאות מדידה שיאוששו הנחה קודמת. בעמוד קריאה מסורתי, אכן נשמרו יחסים קבועים, בין מחבר, טקסט, קורא ותנאי קריאה. שינוי מרכיבי הניסוי, באמצעות שילוב מכשיר הרדיו, הכניס משתנה אקראי לנוסחה, ובהכרח ערער את תוצאותיה.
ציור מס' 1. מתוך: Ozenfant, 1952, p. 160-161. מימין עמוד קריאה הכולל בתוכו את מכשיר הרדיו שמשמאל.
קוראי טקסט כתוב בעידן המדיה של רדיו וטלוויזיה, נתונים לשינויים מתמידים ומהירים של הבנת סביבתם והטקסטים הנקראים על ידם. השינוי יוצר פער בין המודעות וההבנה המשתנות לפי קצב השידורים האלקטרוני המהיר, לבין הטקסט המודפס שנותר איטי וקבוע. המחברים יוצרי הטקסטים מנסים להכניס בהם שינויים ולהתאימם לסביבה הדינאמית, אך ברגע שהטקסט הודפס וקובע, מתרחש הניתוק בינו ובין מחברו ונקבע "מות המחבר". החיבור "מות המחבר" נכתב בתקופת ביניים של טרם עידן האינטרנט, שתאם גישה (אריסטוטלית), דואליסטית בה התקיימה דיכוטומיה בין אובייקט לסובייקט. הטקסט נכתב הודפס והופץ בטכנולוגיה "איטית", לקהל קוראים שהפך "מהיר" וקריאתו חתרנית. עבור קורא חדש ומהיר, נעלמו המושגים המקובעים שמקורם בעולם האיטי כמו מחבר, אלוהים, המדע ונגזרותיהם. בהיסחפו בחלל, הוא איבד כל נקודת ייחוס, נתקל בטקסטים אקראיים, להם ניסה לתת פשר לפי מיטב הבנתו. בארת מתאר עולם ליניארי "איטי", בו ישנה הבחנה ברורה בין סובייקטים לאובייקטים השונים במרחב, ובדומה גם בין הטקסטים המורכבים ממילים שונות בעלות משמעות ברורה: "אפשר לזהות את המבנה, לעקוב אחריו (כמו שאומרים, על חוט בגרב)" (שם עמ' 16). כאשר מוסיף בארת כי:"אנו יודעים עתה שטקסט אינו נעשה משורה של מילים המשחררות יחד איזה משמעות בלעדית, מעין תיאולוגית ("המסר" של המחבר האל)". כוונתו, למצב החדש בו הטקסט הפסיק להיות חד משמעי, וגורם למותו של המחבר המסורתי. בארת מתאר את התהליך: "מרגע שדבר מסופר, כדי להיות מסופר, ולא כדי לפעול באופן ישיר על הממשי, כלומר בסופו של דבר בלי שום פונקציה מלבד עצם ההפעלה של הסמל, מתרחש הניתוק, הקול מאבד את מקורו, המחבר נכנס אל תוך מותו שלו, מתחילה הכתיבה." ( שם עמ' 8).
בעולמו ה"איטי" של בארת, שתרם לסייברספייס, ברגע שנפרד הטקסט או הקול (האובייקט), מיוצרו (הסובייקט), הוא "שוגר" לחלל הריק שהפריד בין הסובייקטים לאובייקטים השונים, והתנתק מהמשמעות שהוטענה בו כאשר נאמר או נכתב לראשונה ע"י המחבר. הטקסט המנותק נע בחלל במסלולים חופשיים, תוך התנגשות עם טקסטים אחרים, ששוגרו בצורה דומה בידי מחברים שונים. מסת הטקסטים הכוללת שנוצרה הפכה "חלל רב-ממדי שבו משולבות ומתנגשות כתיבות רבות ושונות שאף אחת מהן איננה בראשיתית" (שם עמ' 14). מצב כאוטי זה מביא את בארת למסקנה כי הכתיבה או היצירה בימיו , מסרבות לעצור משמעות, ובמילותיו: "פירושו בסופו של דבר לסרב לאלוהים ולנגזרותיו: לתבונה, למדע, לחוק" (שם עמ' 16 ).
שינויים בתודעת עורך הניסוי, משנים את תוצאות הניסוי. הקורא החדש שהוטה מהמדיה האלקטרונית הכניס משתנים "כאוטיים" לתהליך, והקריאה בעלת המובן הקבוע פסקה. המערך הקיים לא התאים יותר למציאות, והיה צורך לעדכנו. עמוד הקריאה הגותי, שימש לקריאת מידע מספר, כאשר הקורא ניצב לפני העמוד, תוך שמירת תנאי תאורה מבוקרים ע"י הנר, לא התאים. המערך דומה לניסוי שני הסדקים של תומאס יאנג בו הדגים את אופיו הגלי של האור. בניסוי של יאנג, אלומת אור מכוונת למשטח ובו שני סדקים, כאשר האור עובר דרך שני הסדקים, נוצרת התאבכות קרני האור על המסך, האופיינית לגלים. וכך גם קריאת הטקסט מהספר ומשמעותו.
כיוון שתודעת הקורא הפכה לדינאמית בהשפעת המדיה האלקטרונית, הופרו תנאי המדידה האחידים בניסוי. הקריאה חדלה להיות חד משמעית. למרות שאלומת האור המקרינה (הטקסט) היא אותה האלומה, הצופה (הקורא) השתנה והגיע להבנה שונה של המסר בטקסט הקבוע שלפניו. התוצאה היא לידתו של קורא חדש מסתגל, המושפע ממדיה אלקטרונית, בעולם של טקסט קבוע, ומחבר אלמוני. אלה היו פני הדברים העת כתיבת הטקסט של בארת.
השינויים במערך הניסוי (הקריאה) לא פסקו בימיו של בארת. הטקסט שהיה קבוע ומודפס, הומר לאותות אלקטרוניים, והועבר לרשתות תקשורת הן הסייברספייס. המערך החדש שינה את הניסוי ותוצאותיו בצורה קיצונית. הקורא, הטקסט והמחבר נטשו את סביבתם הממשית והאיטית, לטובת חלל חדש ומהיר, האוצר בתוכו טקסטים רבים. הטקסטים נכתבים ומופצים בצורה אלקטרונית במהירות האור, ומגיעים תוך שניות לכל קורא או מחבר. פעולה זו השוותה בין מהירויות המחבר, החלל והקורא. מרחב הטקסט בסייברספייס מנוטר ע"י מנועי חיפוש דוגמת ה "גוגל" , הכולל עשרות אלפי מחשבים אשר מאחסנים בזיכרונם את כתובותיהם של כעשרה מיליארדי דפי WWW הפזורים ברחבי העולם, (נכון לאוקטובר 2004), מתוך: (http://forums.searchenginewatch.com/showthread.php?t=2687). הסייברספייס הפך לטקסט אחד מאוחד (היפרטקסט), המאפשר לכל מחבר להוסיף, ולכל קרא (מבצע שאילתא) לקרא את תוכנו. "גוגל" הוא "קורא-על-חדש", של הטקסט הגלובלי, העושה שימוש במנגנוני ה mining ו crawler , אשר ממפתחים, ממפים ומדרגים את עשרות מיליארדי הדפים שברשת. כתוצאה מכך, מנוע החיפוש הפך לישות המודעת לכל הטקסט שבWWW. החיבור של כולנו לסייברספייס הופך גם אותנו בהכרח לחלק מתודעה זו. חיפוש ומציאת כל טקסט מתבצעים בתוך חלקי שניות מעטות, או במילים אחרות, הטקסטים נמצאים במרחק מגופנו, הזהה לזמן תגובה של המערכת העצבית האנושית, ולכן הם חלק מגופנו. לדוגמא חיפוש במנוע חיפוש גוגל http://www.google.com/ , של הערך 'New York' הביא לתוצאה - about 997,000,000 for new york (0.10 seconds) , כלומר לאחר חיפוש של 0.10 שניות התקבלו כ-מיליארד תוצאות רלוונטיות, כאשר הראשונות הן בעלות ההתאמה הגדולה ביותר. הטקסטים הנוצרים ומאוחסנים בסייברספייס אינם מתנתקים מהכותב והקורא, אלא הופכים לחלק בלתי נפרד מהם. האיחוד בין קורא למחבר מתרחש במקביל באמצעים נוספים כמו מערכת מיקום גלובלית - GPS , המספקת תמונת זמן-אמת כוללת ומסנכרנת של מיקום כל מרכיביה, וכן רשתות גלובאליות של טלפונים סלולאריים. הטמעת טלפונים סלולאריים הגיע לשיא, של יותר מטלפון אחד פר אדם בישראל. משתמשיה הנפרדים של המערכת, הנמצאים במצב של סופרפוזיציה זה לזה, קורסים למצב דיסקרטי של פונקצית הגל, ע"י קריאת מקום וזמן מדויקים של כל מרכיב יחסית לאחרים. ה GPS מודעת לכל מרכיביה במרחב וזמן, כמו ה"גוגל" המודע למכלל הטקסט (היפר-טקסט) שבסייברספייס. במצב זה המחברים אינם מתים, הם מתאחדים לגוף אחד עם הקוראים.
הגוף המאוחד מאפשר קריאת טקסט באופנים שהיו בלתי נתפסים בחלל הממשי "האיטי". לדוגמא פרדוקס של איינשטיין פודולסקי ורוזן (אפ"ר) - EPR paradox בו אטום פולט שני אלקטרונים בעלי ספין שונה לכיוונים מנוגדים, לאחר שעברו האלקטרונים מיליארדי קילומטרים מודדת אליס את הספין של אחד מהם, מדידה זו חושפת מיד מהו הספין של האלקטרון השני המרוחק שנות אור בכיוון המנוגד שנמדד על ידי בוב. מכאן משתמע שמדידה בחלק אחד של היקום קובעת מיד את מצבו של אלקטרון בצדו האחר של היקום, כאשר המידע עובר במהירות הגבוהה ממהירות האור. אלברט איינשטיין קרא לתופעה: "פעולה מפחידה מרחוק", http://en.wikipedia.org/wiki/Action_at_a_distance_(physics
ציור מס' 2. מתוך: http://en.wikipedia.org/wiki/EPR_paradox פרדוקס של איינשטיין פודולסקי ורוזן.
המשמעות היא שמספר אטומים בגופנו עשויים להיות קשורים לרשת אטומים בלתי נראית בצדו האחר של היקום, ולהשפיע על מצבם של מיליארדי אטומים במרחק שנות אור, זאת בניגוד ברור לתורת היחסות הפרטית. השתמעויות הניסוי הן שהיקום הוא א-לוקאלי, בו אירועים במקום אחד על פני כדור הארץ משפיעים מיד על אירועים בצדו האחר של כדור הארץ והיקום.
לוקאליות תואמת למצב של דיכוטומיה בין אובייקט לסובייקט. דהינו אליס ובוב הם שני סובייקטים נפרדים, ומצב בו אליס תדע מיידית, דבר מה על בוב הנמצא במרחק רב ביותר ממנה הוא בלתי אפשרי. המחבר והקורא ה"איטיים" של בארת נמצאים במצב זה, בו אינם יודעים מאום איש על ראהו. מסקנתו של בארת כאמור היא שהמחבר מת, ונותרים הקורא והטקסט. כפי שראינו, אליס ובוב מחוברים יחדיו לסייברספייס, ומדידתם (קריאתם) הנפרדת את שני האלקטרונים (טקסטים) שנפלטוו ע"י האטום (המחבר) הופכת למדידה (קריאה) יחידה המבוצעת ע"י קורא-מחבר-על כאשר פונקצית גל קורסת. טקסט מאין זה נראה בלתי אפשרי וסתום לקורא המסורתי והאיטי, בדיוק כפי שצופה "איטי" בניסוי המחשבתי של אפ"ר הנמצא מחוץ לאופק האירועים (הסייברספייס), חש כאילו עבר זמן רב ביותר מרגע ההתרחקות של שני האלקטרונים מהאטום, ועד למדידה שמבצעים אליס ובוב, זאת כיוון שהוא מבחין בתמונת האלקטרונים ש"קפאה" על אופק האירועים, לפני שנבלעה בדרכה לייחודיות.
ציור מס' 3. אליס ובוב כמחבר-קורא מאוחד בסייברספייס.
הרגע אותו תאר בארת, בו: " הקול מאבד את מקורו, המחבר נכנס אל תוך מותו שלו" אינו קיים יותר למעשה! המצב הקיומי בסייברספייס הוא של התהוות מתמדת של כתיבה וקריאה. (חיבור לסייברספייס דרך צומת מרכזית הממקדת את כל ההפניות ברשת אליה, דוגמת GPS, ו"גוגל" , דומה לקריאת מידע האגור באופק האירועים של חור שחור, באמצעות התחברות לייחודיות שלו. כל קורא או מחבר, המקושרים בממשק לסייברספייס, "מורידים" דרך הייחודיות, את המידע האגור בתחומו. פעולת קריאת הטקסט מהרשת מדמה את קריסת פונקצית הגל של המידע בסייברספייס, באמצעות השאילתא של הקורא. הטקסט שהיה במצב סופרפוזיציה במרחב הרשת, או לפי הגדרת בארת: "חלל רב-ממדי שבו משולבות ומתנגשות כתיבות רבות ושונות שאף אחת מהן איננה בראשיתית" (רולאן בארת. עמ' 14) הופך לפונקצית גל מוגדרת בעלת שיא אחד, המופיע על תצוגת הקורא, היא הממשק האלקטרוני שלו לסייברספייס).
הקורא של בארת ב"מות המחבר", מוטה שידורי המדיה הנעים במהירות האור, נשלטת ע"י עקרון אי-הוודאות של הייזנברג. לפי עקרון זה, לעולם אי-אפשר לדעת בו-זמנית בוודאות גמורה את מקומו של חלקיק ואת מהירותו. ככל שיודעים אחד מאלה בדיוק רב יותר, כן יודעים את האחר בדיוק מועט יותר. (סטיבן הוקינג, 2003, 214). לדוגמה, פונקציות גל בעלת שיא חד, מתארת מצב בו מיקום החלקיק (המילה ומשמעותה) מוגדרת מאד, אך שיפוע הפונקציה משתנה בצורה חדה, לכן מהירותה משתנה ולא מוגדרת. ניתן לדמות את המצב לפעולת קריאה בעולם "איטי" או סטטי, בהם האובייקטים ומובנם מוגדרים היטב, אך אם נזוז (נגביר את מהירותו של הקורא) במרחב הם ייעלמו יחד עם מובנם. בדוגמה שלנו הקורא (ותודעתו) שנעה במהירות, מתרחקת מהמילה האיטית המודפסת, ולכן משמעותה לא ברורה או נעלמת.
מנגד פונקציות גל בעלת שורת גלים ארוכה, מכניסה אי-וודאות לגבי מיקום המילה (משמעותה), אך ודאות רבה לגבי מהירותה. זהו דימוי למצב קריאת הטקסט במהירויות גבוהות בחלל הסייברספייס, בו הכול נע מהר. הטקסט שהפך להיפר-טקסט לאלקטרוני ומהיר, "נמרח" במרחב רב של משמעויות ולינקים משתנים שמסבירים אותו, ואינו מובן יותר כפי שהיה באופן הקריאה המסורתית ה"איטית". כיוון שבסייברספייס כל המרכיבים, המחבר, הקורא והחלל הפכו ל"מהירים", הקורא מצליח לסנכרן עצמו עם הטקסט, ולהבינו יחסית למקום וזמן קריאתו, כפי שראינו קודם בדוגמת חיפוש טקס ספציפי בWWW באמצעות מנוע חיפוש.
ציור מס' 4. פונקצית הגל קובעת את ההסתברויות להימצאות החלקיק במקומות שונים ובמהירויות שונות, באופן כזה שגם Δx וגם Δv מצייתים לעקרון האי-ודאות. מתוך סטיבן הוקינג 2003, עמ' 114.
כדי להבין את משמעות של קריאת טקסט במרחב הסייברספייס (מרחב קוונטי) יש להבין את החוקיות המיוחדת למרחב, השונה מהמרחב האיטי המסורתי בו אנו פועלים זה עשרות אלפי שנים. הטקסט המסורתי הומר לחלקיקים אלקטרונים בעלי אנרגיה קינטית גבוהה, ביכולתם להמיר אנרגיה זו למסה, בעקבות התנגשות בחלקיק אחר. התוצאה, יכולה להיות תגובת שרשרת של חלקיקים, שסך מסותיהם גדולה מהמסה של החלקיקים המקוריים (צבי ינאי. 2005, עמ'. 41). במילים אחרות, הטקסט, שעבר טרנספורמציה לחלקיקים אלקטרוניים, הוכנס למאיץ חלקיקים הוא הסייברספייס, הואץ, והתנגש במהירות גבוהה במטרה, שהיא תודעת הקורא, המקושרת אף היא לסייברספייס ונעה במהירות האור. תוצאת ההתנגשות היא תגובת שרשרת המשחררת אנרגיה או היפר-משמעויות נוספות העצורות בהיפר-טקסט, דבר שלא בא לידי ביטוי במרחב המסורתי האיטי. הטקסט המסורתי של מהירויות נמוכות שתאם עולם ניוטוני, לוקאלי ודטרמיניסטי, בו הייתה הבחנה ברורה בין סובייקט לאובייקטים נפרדים, והזמן היה קבוע ובלתי משתנה, הומר לטקסט הנמצא בסופרפוזיציה. רכיבי הטקסט הנעים בסייברספייס בכל נתיב אפשרי בעת ובעונה אחת, קורסים למצב סופי, בהתאם להחלטת הקורא. הטקסט, המחבר והקורא האלקטרוניים בדומה למכאניקת הקוואנטים סילקו ממילונם את המושגים: ודאות וסיבתיות והחליפום בהסתברות. הקורא בעולמה של הפיזיקה הקוונטית חדל להיות צופה או קורא אובייקטיבי, והפך לחלק בלתי נפרד ממושא קריאתו ושותף פעיל ביצירת הטקסט והמציאות, לעומת העולם הקלאסי בו זהותם של אובייקט וטקסט, היו בלתי תלויים בהחלטתו ופעולתו של הקורא (צבי ינאי. 2005, עמ' 135). נילס בוהר כתב "חוסר האפשרות להבחין בדרך המקובלת בין תופעות פיסיקליות לבין ההתבוננות בהן, מעמיד אותנו במצב דומה לזה המוכר לנו מאד בפסיכולוגיה, שם אנו נתקלים בלי הרף בקושי להבחין בין הסובייקט והאובייקט" (צבי ינאי. 2005, עמ' 137).
אם נחזור לניסוי שני הסדקים של תומאס יאנג, נראה כי לאלקטרון יש תכונות של חלקיק וגל, ולכל אלקטרון יש פונקצית גל המתפרשת על פני כל המרחב. אם מתקינים גלאי על אחד הסדקים בניסוי הקרנת פוטונים במקום אלומת אור, הרי שלפי עקרון אי-הוודאות, מידת הרזולוציה של הגלאי קובעת את התוצאות. אם הגלאי בעל רזולוציה גבוהה, הפעלתו מפריעה לפוטונים והורסת את ההתאבכות. אם הגלאי בעל רזולוציה נמוכה מספיק לא להפריע לתבנית ההתאבכות, הדיוק שלו נמוך מדי מכדי לומר מאיזה סדק נכנס הפוטון.
ציור מס' 5. הראיה האנושית, כחלק מניסוי שני הסדקים של תומאס יאנג.
הקורא המחובר ישירות לסייברספייס הוא חלק אינטגראלי מניסוי שני הסדקים, ומשמש כגלאי. הטקסט ברשת מומר לפוטונים, המוקרנים על רשתית הקורא, ומשם מועבר אל המוח ותודעת הקורא. המח והתודעה הפכו למסך הניסוי, עליהם מוקרן המידע. אך שלא כמו בניסוי של יאנג, בו ההקרנה נעשתה על מסך פסיבי, זהו מסך אקטיבי. הקרנת הפוטונים משפיעה על תכונות המוח, ע"י שינוי בפולסים חשמליים והפרשת חומרים כימיים בתוכו. כתוצאה מכך נוצרים במוח מסלולים חדשים, הזיכרון משתנה וכך גם התודעה. במילים אחרות תכונות הגלאי (הקורא) והרזולוציה משתנות עקב פעולת המדידה, ולכן תוצאות המדידה אינן "אובייקטיביות", וכך גם קריאת הטקסט האלקטרוני. המח והתודעה, פועלים כמשוב ושולטים על קריאת הטקסט הבאה שתתבצע מהסייברספייס, כפי שעושה מפעיל מיקרוסקופ סורק אלקטרוני, אשר מבטו, אל מסת חומר הנבדק, משדר זרם אלקטרונים, המשנים את מיקום החלקיקים ותכונות החומר הנצפה. בדומה לכך, קריאתו של טקסט בסייברספייס ע"י קורא יוצרת שינוי מתמיד של תוכנו ומשמעותו, כיוון שהטקסטים המקושרים אליו, שמסבירים ומרחיבים אותו, משתנים כל הזמן. הקורא בסייברספייס הפך לקורא-מחבר, ואילו האלקטרונים המרכיבים את הטקסט הפכו לתודעתו וגופו שנמצאים במצב של סופרפוזיציה, עד לרגע קריטי, בו התודעה MIND של הקורא מתערבת ויוצרת משמעות מרכזית בקריאת הטקסט. ברגע זה פונקצית הגל של הטקסט קורסת לנקודה דיסקרטית (David Bohm. 1987. p.82).
ציור מס' 6. סכמת היווצרות קורא-מחבר על בסייברספייס.
קורא "מהיר" בסייברספייס, הינו פרט בודד בין קוראים "מהירים" רבים, היוצרים יחדיו קורא-מחבר-על המשתמש ב"ניאו-קורטקס-על", היא יחידה הכוללת את כלל כוח החישוב בסייברספייס, להבנת טקסט-על (היפ-רטקסט). הטקסט שנקרא על ידי כל קורא נפרד, מנותב דרך רכזות כמו "גוגל" ו GPS המשמשים כעצב ראייה, ותודעת-על של ה"ניאו-קורטקס-על", ומאוחסנים בתחומו. במידת הצורך ובזמן קצר, הטקסט עובר עיבוי בוז-איינשטיין כדי לקבל משמעות ברורה, ומנותב לכל קורא או "תא" היוצרים קורא-מחבר-על .
אכן צדק בארת בקביעתו כי המחבר נעלם מן השיח הביקורתי של הספרות בזמנו, והוחלף על-ידי הקורא. אך מאז, הקורא החדש הפך לקורא-על אלקטרוני בסייברספייס. גבולות גופו התרחבו לעבר האין-סוף, תוך התאחדות עם גופם של מחברים אחרים, שהיו מוטלים מתים אי שם במרחב הפיזי האיטי של בארת. נשאלת השאלה האם יש עדיין משמעות לקריאה חתרנית אנטי-הגמונית של טקסט? הרי הקורא בסייברספייס מחובר לרשת מאחדת המרוחקת ממנו מרחק השווה לזה של שאר אברי גופו. כאשר הוא קורא טקסט, למעשה הוא קורא את עצמו הנמצא במצב התהוות תמידי. שינוי רדיקאלי זה בתפיסת העצמי, הסביבה בה האני פועל והטקסט אותו האני קורא, משתקף בבחינת שני צילומים שנלקחו בהפרש של כשבעים שנה, בתחילת ובסוף המאה ה-20.
ציור מס' 7. מאזינות לרדיו בתחילת דרכו. From: codesign.scu.edu/ chad/12/Overview.html
הצילום הראשון כנראה משנות ה-20 של המאה ה-20, מתעד שתי נשים צעירות המאזינות בעזרת אוזניות למכשיר רדיו קטן. החדר עמוס באובייקטים אופייניים לתקופה, (העולם "איטי") הכוללים ארון ספרים מלא, ספרים על גבי השולחן, מראה, שעון מעוצב, תמונות ותצלומים על הקיר ועל האח, אגרטל ופסלונים. הספרים והאובייקטים שבחדר מכילים טקסטים ומסרים "אטיים", בהם העברת המידע מאובייקט לסובייקט (מחבר-קורא) מצריכים מערך קריאה או הסתכלות קבוע ואיטי. הכנסת טכנולוגיה אלקטרונית חדשה המגולמת במכשיר הרדיו, יוצרת מוקד חדש הנמצא בחזית ומרכז החדר, תוך השארת פריטי העבר ברקע. המאזינות מחוברות פיזית בחבל תבור אלקטרוני, הן האוזניות, למכשיר הרדיו, ומתאחדות בחוויה משותפת של האזנה לגלים אלקטרוניים. תודעת שתיהן נשאבת דרך המכשיר לייחודיות מרוחקת, בהשאירה מאחור את האובייקטים הגשמיים האיטיים. הנשים מאזינות למידע המשתנה במהירות, הן על ידי יוצרי התכנים בתחנת השידור, והן על ידי אחת הנשים השולטת על עוצמת הקליטה, כיון התחנות, כאשר לעתים המכשיר ננעל על שתי תחנות בו זמנית ויוצר מסר שאינו חד משמעי. המידע או הטקסט המאכלסים את החלל האלקטרוני, נמצאים במצב סופרפוזיציה, פונקצית הגל של השידור קורסת למצב מוגדר בהתערבות המאזינות. המידע החדש מצטרף לקריאת הסביבה האיטית והמוכרת להן, בה פונקצית הגל של האובייקטים האיטיים נשארה מוגדרת, ובעלת משמעותם ברורה. אופן קריאה המשתנה באמצעות הרדיו, הינו חתרני בהשוואה לקריאה במצב האיטי והמוגדר הקודם. מרגע שהיושבות החלו להאזין לשידורים אלקטרוניים ואילך, האינטרפרטציה של הטקסט הכתוב האיטי הגלום בספרים שבחדר, בתמונות, בתצלומים באובייקטים, בשעון ואפילו בראי המשקף את בבואתן לא תחזור למה שהייתה קודם. אובייקטים אלה שתפקידם היה להגדיר במדויק את המשמעות, המקום והזמן, ביחסים בינם לסובייקטים השונים, עיבדו את יכולתם זו ברגע שתודעת הסובייקט הואצה ע"י מדיום אלקטרוני מהיר ומשתנה. שידורי והטלוויזיה שבאו בהמשך אף הגבירו את התהליך, בכך שהאיצו גם את חוש הראיה, ויצרו נתק נוסף בין המאזין צופה לסביבתו הפיזית.
ציור מס' 8. סטודנט המרכיב התקן מציאות מדומה, בעזרתו הוא משוטט בסייברספייס.
הצילום השני שנלקח בסוף המאה ה-20, כ-70 שנה אחרי הראשון, מתאר קריאת טקסט בסביבת מציאות מדומה. הקורא מצויד בהתקן ראש הכולל תצוגה, אוזניות ומיקרופון, כפפות מידע, המקשרים אותו לסייברספייס. בדומה למשתמש במיקרוסקופ סורק אלקטרוני, הקורא נע בתוך ההיפר-טקסט האינטראקטיבי, המשתנה תוך כדי קריאתו. הקורא הופך גם בו זמנית למחבר, בזכות היכולות הטכנולוגיות לשנות את מיקום האלקטרונים הנצפים. על המסך שעל הקיר וכן על התצוגה שמול עיניו מוקרנים ההיפר-טקסטים הרבים בהם פועל בו זמנית הקורא-מחבר. החדר בו מתבצעת הקריאה האלקטרונית נראה "אנונימי", מינימליסטי, חף מכל חפץ של העולם האיטי, ומאוכלס באובייקטים טכנולוגיים המקשרים ומשמשים בסייברספייס, כמו מחשב, מקרן, כפפות מידע ותצוגת ראש. החפץ היחיד שמקשר לתמונה הראשונה של מאזינות הרדיו, הוא שעון אנלוגי התלוי על הקיר, בצדה הימני של התמונה. משמעות השעון הולכת ומתפוגגת, כיוון שבסייברספייס הוא משמש רק לרגעים בהם הקורא-מחבר "חוזר" למציאות הממשית האיטית, בה הזמן האנלוגי תקף עדיין. הסייברספייס, כפוף לשעון הגלובאלי דיגיטאלי המסנכרן בין כל המשתמשים והטקסטים. המחבר-קורא שבתצלום, נראה אף הוא אנונימי, כאשר התקן הראש מסתיר את זהותו, מוצאו האתני וגילו, תכונות שאינן משמעותיים בסייברספייס. הקורא-כותב התנתק לגמרי מהממשות באמצעות הציוד האלקטרוני, חוש הראיה, השמיעה, והמישוש שלו מנותקים מהסביבה הפיזית, כיוון שאין לה יותר משמעות. שלוחות חושיו האלקטרוניים הנשלטים ע"י תודעתו, מעצבים את הסביבה הוירטואלית בה הוא פועל תוך "סידור" של האלקטרונים הנמצאים בסופרפוזיציה, למצבים דיסקרטיים. הוא נותר לבדו מנותק מהעולם הממשי, כאשר שאר הסובייקטים שפעלו לצידו בעולם הממשי, הפכו לאווטרים (avatar), שהם ייצוגים ויזואליים או טקסטואליים דיגיטאליים של עצמם. אין לו יותר מחברים וקוראים אחרים מלבדו, כולם "מתו". זהו ניגוד חריף לעומת חדרן של שתי מאזינות הרדיו, בו ניתן לפענח לפי המצאי שבתמונה, את מוצאן, מעמדן הסוציו-אקונומי, מיקומן הגיאוגרפי, תחום עניינן, זהותם של הספרים שבארון, וכו'. לבושן האחיד ותסרוקתן יכולות לרמוז על גיל, השכלה, דעות, דת, זהות הורים וכו'. המאזינות ישובות נינוחות, חשות ומודעות לסביבתן הפיזית ואחת לרעותה. לגביהן כל אחת מהן היא סובייקט נפרד ועצמאי, המאכלס את חלל החדר המוגדר. ניתוקן מהחלל הממשי כמעט ואינו מורגש, ונעשה באמצעות האוזניות. בישיבתן, הן קשובות בו זמנית לעולם הממשי שסביבן, ולזה הווירטואלי של שידורי הרדיו. שתי הנשים המסמלות את אליס ובוב, תתאחדנה תוך זמן לא רב לכדי קורא-מחבר-על בסייברספייס, המגולם ע"י הדמות הבודדת בצילום המאוחר.
המעבר מקריאה של טקסט איטי למהיר הוא מעשה יום יומי עבור רובנו. לדוגמה, רצף ציורים הנמצאים לאורך קיר רציף רכבת תחתית בלונדון. בעצירה, נוסע המביט מחלון הקרון, רואה לנגד עיניו פריים בודד מהרצף וקורא אותו כפונקצית גל בעלת שיא בודד וברור. כאשר הרכבת עוזבת את הרציף ומאיצה את מהירותה, הפריימים מתחלפים זה אחר זה במהירות, ויוצרים סרט, בעל משמעות שונה מזה של הפריים הבודד, ובעל פונקצית גל ברוחב מספר הפריימים של הסרט, המוגבלת למיקום הרציף. כאשר הנוסע מסיט מבתו מהחלון לעבר תצוגת הטלפון הסלולארי או מחשב הPALM שבידו, הוא מאיץ את מהירותו למהירות האור, וצופה במידע שנמצא במצב סופרפוזיציה במרחב הסייברספייס. מבטו ופעולותיו הביאו לקריסת פונקצית הגל של תוכן טקסט הסייברספייס, לתוך סינגולאריות תודעתו. נוכל לאמור כי הסייברספייס הפך מודע לסובייקט הצופה בו ולהפך.
לסיכום ניתן להסיק כי 'מות המחבר' שנכתב בתקופה הדומה לזו המשתקפת מצילום של שתי המאזינות, או תחילת נסיעתו של הקרון, מושפע עדיין מהעולם הישן והאיטי בו הייתה הפרדה בין אובייקטים לסובייקטים, הטקסט היה מודפס על נייר, ותהליך האצת תודעת הקורא רק החל, באמצעות שידורי הרדיו והטלוויזיה. הסייברספייס האיץ את התהליך למהירות האור, והביא למפנה דרמטי בדמות היעלמותם של המחבר, הטקסט והקורא המסורתיים, ולדתו של קורא-מחבר-על חדש. לקורא-מחבר-על יכולת להפוך את מרחב הטקסט הכאוטי בסייברספייס, לבעל משמעות ברורה מבחינתו, בעת ביצוע קריאה אלקטרונית. יכולת זו דומה לתופעה פיזיקאלית של עיבוי בוז-איינשטיין, המלכדת בטמפרטורה הקרובה לאפס המוחלט אטומים של החומר ל"אטום על" אחד, המקיים סופר-נזילות super-fluidity . (he.wikipedia.org) במצב חדש זה האטומים פועלים בסימביוזה הרמונית, תוך הפגנת תכונות, המתעלמות מגרביטציה ומחיכוך. לדוגמא, גז יהפוך לנוזל, שיטפס על דפנות הכוס בו הוא נמצא, בשונה מתנהגות האטומים הבודדים שהרכיבו את הגז בטמפרטורה גבוהה יותר, ונעו בצורה כאוטית, בדומה לדימוי מרחב הטקסט של בארת. יכולת העיבוי של קורא-מחבר-על, מאפשרת הפיכת הטקסט בסייברספייס לאטום בראשיתי, שניתן לזהותו ולעקוב אחריו, הטקסט המתהווה עוצר משמעות, ואולי אף את אלוהים ונגזרותיו: תבונה, מדע, חוק. קיום קורא-מחבר-חלל מאוחדים יוצר שינוי פאראדיגמתי, מחשיבה אריסטוטלית, דואליסטית של אובייקט-סובייקט, לחשיבה הוליסטית של התהוות, המתממשת בייחודיות התודעה המקשרת את המרחב הממשי, הנפשי והסייברספייס (רוזן, 2005).
מקורות
בארת רולאן. (2005). מות המחבר. רסלינג , תרגום: דרור משעני.
הוקינג סטיבן. (2003). היקום בקליפת אגוז. מעריב. עמ'. 214.
ינאי צבי. (2005). מסע לתודעת הטבע, הוצאת עם עובד, , עמ'. 41.
רוזן אבי, (2005). אמנות באופק האירועים. http://sipl.technion.ac.il/~avi/horizon/Horizon_heb.htm
Bohm David and F.David Peat. (1987). Science, Order, and Creativity. Bantam Books. Toronto, New York.
Ozenfant. (1952). Foundations of Modern Art. Translation John Rodker. Dover Publications. New York.
|
