0
כשאנחנו סוף סוף ניפגשים בסוף היום אחרי ששעות אני מדמיינת איך נשב ונדבר וננסה לפתור את הדברים ובטלפון אתה אומר לי "יאללה כבר...שהזמן יעבור ותגיעי" אני נכנסת הבייתה ואין לי מה לומר המילים שלי שותקות והתהום בנינו הופכת יותר ויותר גדולה הרסנית
כשאנחנו סוף סוף ניפגשים בסוף היום אחרי שנרגענו אחרי שהתגעגענו כל אחד עייף מהיום שלו אתה הולך לישון ואני במחשב חושבת איך לסדר את החיים שלי או לפחות את הבית
כשאנו סוף סוף ניפגשים אני יודעת שאני במו ידי לוקחת אותנו אל מקום שנתחרט אבל אני לא יודעת איך לעצור את הטירוף הזה
ויושבת עם קפה וסיגריה וסיגריות ונזכרת איך פעם היינו מאושרים כל כך וזה היה כל כך לא מזמן אולי זה רק נראה כך אבל הנישואים של כולם נראים כל כך נוצצים מבחוץ והגירושים עוד יותר
ואני יודעת בתוך תוכי שעוד נמשיך שנים ביחד אולי אפילו נזדקן וזה עושה לי שמח...וזה עושה לי עצוב ואני עושה עוד קפה ומדליקה עוד סיגריה והלילה מתחיל להעמיק ואני רוצה לישון אך ביום כמו זה כל כך בודד לי שם במיטה שלנו. |