לא הספקתי פשוט לא הספקתי לאכול כל היום ואז הגיע השעה 16:00, עוד שעתיים יש אימון וחייבים לאכול (דלית אמרה לאכול!) אז אכלתי, כולה משהו קטן, שניצל עם כוסמת כדי שיהיה לי כח לאימון.  בעודי מפדלת לעבר נקודת המפגש התחלתי לחוש את גודל הטעות שעשיתי.האימון התחיל בריצה קלה, עם זה עוד איכשהו הסתדרתי, אבל ברגע שהתחלנו לעשות עליות הרגשתי איך השניצל עושה גם הוא עליות, רק שהוא, במסלול ההפוך למערכת העיכול.אני את שלי למדתי.....

ועוד משהו קטן שאני פשוט חייבת לשחרר, ישי מעצבן אותי. אתמול אחרי האימון בדרך הביתה הוא אמר – "תכלס, לא היה נורא היום" וזה אחרי שאני התלוננתי במשך חצי שעה כמה היה לי קשה, ואיך השניצל עדיין תקוע לי בגרון, ואיך דלית שאלה אותי אם אני רוצה לפרוש? ואיך פתאום דמיינתי את החיים בלי הריצה והם נראו דיי טוב אפילו. תבינו, חשבתי על זה ברצינות, על פרישה. ומה זה הבלוג הזה שהוא כתב היום – "כבר יום חופש?" כן, כבר יום חופש בשביל אנשים כמוני שקשה להם! תודו שהוא מעצבן.