שאלה אותי חברה טובה, על קפה, תוך שאנו מחליפים תכתובות, "תגיד אבל מה הקטע הזה עם האופנוע"?
מצאתי עצמי   כותב את המילים הבאות כתשובה:

האופנוע......., יש לו מספר משמעויות  ... 

בתקופות של שפל (רגשי) הוא תמיד היה שם, נושא אותי.
בתקופות בהם הייתי נשוי אך הרגשתי הכי בודד בעולם, הוא לא נידה אותי.
הוא תמיד, תמיד העניק הרגשת חופש ומרחב שרק מחכים שאגלה אותם.
הוא פרש לרגלי, חופש טהור ומרחבים פתוחים.
ואף בתוך הקסדה, אפשר למחשבות שלי לרחף ללא משקל ולכול כיוון.
הוא דאג הזרים את הדם גם כשהיה קפוא.
לפעמים היה גם, לקרון הראשון ברכבת ההרים בלונפארק של החיים.

אך אולי, החשוב מכול, הוא שימש כמו "כורסת הפסיכולוג",
אותה מעבדה קטנה שהנך מביא אלה את חייך ויכול להתבונן עליהם בצורה עניינית כצופה מהצד.
לעשות שינויים בהרגלי הרכיבה, כמו:
לקיחת אחריות, ולהמשיך עם התובנות לא רק ברכיבה אלה גם בחיים.
דוגמא אחת קטנה אך משמעותית היא:
שכמו שלמדנו בתחילת המסלול "קנה מלווה מבט", כך גם עם אופניים, רכב או אופנוע
"לאן שנסתכל להיכן שניקח את המבט, לשם נגיע".
למרבה האירוניה, כך גם בניווט החיים, לאן שניקח את המחשבות, לשם ננתב את חיינו.

הוא נתן הנאה צרופה, הרגשת אמיתיות, אך גם הראה את זמניות החיים.
כשאתה תלוי בעזרת כוחות צנטריפטליים, קרוב ומרחף מעל אספלט שרץ כמה סנטימטרים מתחתיך
מוכן ומזומן לשייף ולהקציע אותך מכף רגל עד ראש.
כאשר בעזרת השליטה והמיקוד יכול להיכנס למצב הזה וגם לצאת ממנו,
להרגיש ממוקד, חד ומדויק, כמו גרזן מושחז ומכויל.

למלא את הריאות ולהריח את ריח ההדרים במעבר על כבישים שסמוכים לפרדסים,
להריח את ריח הזיתים בכבישים העולים בין מטעי הזיתים,
את ריח היין העולה מן הכרמים.

לפתח מערכת יחסים, יציבה, בה דואג לו והוא מאפשר את החוויה, ההתמודדות, הלמידה,
ללא שיפוט ובביטחון שיעשה את שמבקש (ואפילו אם זה קצת קיצוני).
גם נתן לא מעט כאבים ושפשופים, אפילו קביים (לחצי שנה) ולוח פלטינה כסט עם ארבעה ברגים לקישוט.
ובכלל לא ניתן להתעלם מכך שהייתה שזורה בכך גם נוכחות.
נוכחות שבעצמה הייתה קב לשיקום המרוסקת שלי.

וכדי למנוע חוסר הבנות לכול הדאגים/ות סיפור הקביים היה לפני יותר מחמש עשרה שנים, הקישוט המתכתי כבר הוצא לפני כתריסר שנים.