היום, ט"ז באדר, תתקיים האזכרה לסבא שלי.

עברו 4 שנים, והגעגועים לא מרפים.

* הקטע הבא נכתב לפני שנה ושלושה חודשים.

12/12/2007

סבא,

זה היה כאילו סרט כזה, אני חושב. אמרו לי שמישהו יהיה שוב סבא שלי ושל אח שלי, אלון. ידעתי שאין לך תחליף, אבל קיוויתי שזה תהיה אתה, גם בתור השחקן, זה שמגלם אותך. קראתי לך מהחלון של הבית, כשדמעות יורדות מהעיניים שלי ואני לא יכול להפסיק להרגיש אותך חוזר סוף סוף, מחבק אותי ואת אלון, מחייך אלינו את החיוך שלך וזורק איזו הלצה. אז קראתי לך ובכיתי "סבא... סבא... סבא שלי..." והשחקן הזה שגילם אותך, הוא לא נראה כמוך. הוא רק אמר לי "אתה ואלון הנכדים שלי! אתם הנכדים שלי..." וחייך תוך כדי התרחקות מהחלון. אני צעקתי אליך "בוא, סבא... אל תעזוב אותנו ככה... סבא..." והוא המשיך להתרחק. וכל כך רציתי אותך שוב, כל כך רציתי שתחבק אותי ואני אספר לך כל מה שעבר עליי מאז שהלכת, ותיתן לי עצה טובה, תחייך ותלטף לי את הראש, תרגיע אותי. ומהחיבוק שלך אני אקבל את הכוח להמשיך, את הביטחון שיש בחיוך הזה שלך.

כי כשהשארת לי אותו, ידעת כבר אז, שאני מבין בחיוכים.

אני רוצה להודות מכאן לכל החברים המקסימים שהגיבו לפוסט שפרסמתי לפני שנה, מכתב לסבא.

כל תגובה לפוסט ההוא מרגשת אותי מאוד ועושה לי טוב על הלב.

אוהב אתכם מאוד, חברים יקרים! ♥