פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
0
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את שתי הקריאות שלך מובנות לי לגמרי, אינטואטיבית. המשפט המסיים גם נכון לי לאללה, בייחוד כשמתחיל הקיץ, וזמן להשיל שכבות מעכבות כמו כעס, וללכת לשחות נקיים.
חד. חד מאוד...
את הפוסט הזה קראתי את זה פעמיים.
פעם אחת הזדהתי עם תחושת הכאב המפלח הזה שאתה מטיב לתאר כאן בתור מי שחוותה טעם מר של אהבה נכזבת
בפעם השניה קראתי אותו וחשבתי על אותם אלו שיצא שאני הכאבתי להם...
שלגים של כעס נמסים...
גם עליי תמיס
חג שמח יעל
נעשה ונשמע
הצבע האהוב עליי....
:-)
אין יופי שמכאיב כמו הכמיהה החדה, הצלולה, למי שחסר.
חג שמח אלוני.
תביא לה.
יש כזה, כן. תודה אאב"א, בכיף.
גם בעיני חוסר שלמות הוא שלמות.
לא רע בכלל, Eastern Oak, לא רע בכלל.
חטאו של היופי (: תודה אלמוש.
יופיו של החטא :)
אהבתי מאוד.
כי כאב יכול להרחיב תודעה לפעמים - - -
זו גם דרך להסתכל על הדברים (:
אני חורצת בבשר
ערוצי כאב ויופי
מנגבת בזהירות את שארית הדם
ולוחשת לו באוזן
תכף זה נגמר
תכף זה נגמר..
מתיזה על אברו
הפצוע
המדמם
מחטאה את חטאי
גבולות הכאב שנפרצו
ואומרת לו בעונג..
עכשו מותר לך לזוז
לקום בזהירות
ללכת למראה..
לבדוק את דמותך החדשה
קעקוע
[וזה הכל כאב ויופי=קעקוע]
השיר יפה באפלוליותו! מצד שני, למה להכאיב?
אחח...
זה גם מהכאב וגם מהיופי
(:
respect
והמילים שלך, מירבי, כמו זיגוג קרמל. תודה, נשיקות - מלא.
זה לא עובד ככה, איך תהיה מענטש? כל היום כותב דברים לא ברורים ואח"כ מתעצב.
המילים שלך, יקירי, כמו אלכימיה.
אתה מזקק כאב, מתיך אותו בכבשן יוקד
והופך אותו ליופי צרוף. למילים שלעיל.
יותר כמו כאבה של האסתטיקה העקרה - כשיש רק אותה. ואני מכיר מליון סוגים של כאב >>> וכנראה שכן - יופיים של הדימויים נותן לכאב את היופי שלו. כל החיים המזורגגים האלה דימוי: הרגעים של לא דימוי הם היופי המוחלט, ויש מעט מעט מהם. זה כמו לכרות זהב באיזה נהר נידח במערב של אמצע המאה ה19.
כן, לפעמים יש כאב. המילים שלך יקרות לי, גאיה, תודה.
ואולי זה מוות עורג?
מי אם לא את, מירה. תודה אהובה.
תפסיקי עם התכלס, בת אדם, עוד לא הבנת שאני מבין מעט מאוד בזה?
אסתטיזציה של הכאב?
כאב, לפחות כמו שאני מכירה אותו, זה ערמת בטון שנופלת עליך ומועכת אותך. לא מכירה מין כאב צלול כזה, מצטלצל.
האם יופיים של הדימויים הוא מה שנותן לכאב את משמעותו?
ערגה קטלנית.
חתכת בבשרו של ליבי...
"...אני אביא לך יופי
שיכאיב בעוברו דרכך,
שיידום בחוגו באוויר בינינו
כמו טבעת מונעת-כל..."
במילה אחת:
קניתי.
מירה
אני מרגיש שזה סוג של משחרר אותי, דווקא. תודה מגדלית.
השיר הזה בעצמו מוזר לי שהוא יוצא ממני. אבל יאללה שיבוא, האפל.
קצת קשה לי עם השיר הזה. החיבור בין היפה, הכואב והאפל תמיד גורם לי למועקה.
השיר הזה בעצמו הוא מין תמונה קפואה של יופי אפל באדום ושחור, מצוייר בקווים דקים ומדוייקים כמו החתך של האיזמל
פורתא -
האפל יפה בדרכו, כמה נכון. תודה ססקיה.
ויש בזה נחמה?
או או אוח....איזמל המנתחים יוצא משם ומגיע עד כאן.
חד וחודרני וגם האפל יפה בדרכו..