משה רבינו מסיים את השהות הראשונה בשמי רום, מצפה שימסרו לידיו לוחות הברית, או אז ירד הוא על העם, אותו עם שחודשיים וחצי אחורה היטלטל בין תקוה לאכזבה בתוככי מצרים, אותו עם שלפני חודש ומשו צווח נעשה ונשמע, אותו עם לבטח יקדם את פניו בשקיקה וירצה לראות וללמוד את אשר קיבל בהר, את התורה.

למה? למה לשבור? למה בכלל הוריד את הלוחות אם שמע כבר למעלה שהעם כבר לא איתו? ואם החליט להוריד, למה שבר בתחתית ההר?

התורה מסתיימת בפסוק 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'  מפרש רש"י 'שנשאו ליבו לשבור את הלוחות לעיניהם שנאמר 'ואשברם לעיניכם' והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר  'אשר שברת', ישר כחך ששברת'. בכך בוחרת התורה לסיים את פועלו של משה, ה'שוס' הגדול, שזכה לגיבוי דעת עליון, שבירת הלוחות, למה?

עמישראל ממתין למשה עד סוף מ' יום, אך ספירה מוטעית של הימים מובילה לכך שחלק נמהר ופזיז, גרים שתפסו טרמפ על עמישראל ביציאת מצרים, אותו חלק מיותר בעם טובח את חור ואונס את אהרן לנצח על יצירת מחליף ומנהיג, משה מצידו מקבל עידכון שאומר לו רד כי שחת עמך, הוא יורד, בטוח שהטעות תוסר במהרה, שיראו אותו חי, עגל הזהב ירוטש, האמת והשלום יאהבו, מעידה חמורה של העם הנבחר, שתתוקן איכשהו.

והנה את פני משה מקבל יהושע, עם עצב רב, ההמון חוגג, יהושע מעדכן את רבו כי גם בקרב אלה שלא מתלהבים מהסידור החדש עדיין מתנחמים באומרם שאפשר להיות יהודי טוב גם אם לא מאמינים בהכל, פסדר, אז על 'אנוכי' ו'לא יהיה לך' עברנו, קרה מה שקרה וגם חור נרצח, אבל ככה? אנחנו בסדר גמור, לא גונבים, לא חומדים, מכבדים הורים, שומרים שבת, עושים בכל זאת מה שיכולים, מה לעשות, לא הכל הולך. נסתפק ב-זה מה שיש.

מאלה פוחד משה... מאנשי הפרוה, אלה שעושים הנחות לעצמם. אין לו ברירה. הוא שובר את הלוחות. אין חצי, אין בערך, יש תורת אמת, שלמה. לא כמעט, לא דומה, תורת ה' תמימה.

ועל כך ענו לו משמיא – ישר כח ששיברת. אכן, לעיני כל ישראל, זהו מהדברים הגדולים שעשה משה.

ופרשת פרה, שמצטרפת אלינו השבוע, שבבסיסה 'תבוא אמא ותכפר על מעשה בנה' קרי חטא העגל, כך מפרש רש"י בשם ר"מ הדרשן, אותה פרה חייבת להיות אדומה תמימה, חוט שערה שלישית שחורה שתימצא בה, תפסול אותה לגמרי, כי העיקרון הוא אותו עיקרון, תמימות. שלמות. בכך מכפרת הפרה האדומה על חטא העגל.

שבת שלום.