כותרות TheMarker >
    ';

    תיאוריית הקשר

    אי(ש) של מילים. בלוג חסר מיקוד במכוון. "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד".

    0

    רטרוספ-כתיבה 15: "הקריירה שלי מתחילה עכשיו" - ראיון עם שלום גד

    4 תגובות   יום שישי , 27/7/07, 17:13

    עמי ברנד כתב פוסט יפה על שלום גד, והזכיר לי לעשות משהו.

     

    שלום גד הוא אחד האמנים הישראליים האהובים עלי ביותר. הפער בין איכותו לבין מידת הצלחתו זועק לשמיים. כבר פרסמתי פה שני טקסטים שלי עליו מהעבר (1. 2.), ותכננתי לפרסם גם את השלישי. הפוסט של עמי הזכיר לי את החוב הישן הזה לעצמי.

     

    את הראיון שערכתי עם שלום גד בסוף 2004, עת חזר לבמות לקראת צאת אלבומו הרביעי "אהבה", הייתי אמור לכתוב למגזין טיים-אאוט. הגעתי לביתו של שלום, ישבתי איתו כשעה ויצאתי משם עם שבעה עמודי פוליו כתובים בכתב ידי החרטומי והצפוף.
    "איך אני הולך להכניס את כל זה ל-800 מילים של כתבה?", תהיתי והתחלתי לחשוב על מה אצטרך לוותר, לצערי.

    למחרת התברר שכתבה בטיים-אאוט לא תהיה. הוחלט לפרסם את האייטם ברמת ה"לקראת", מה שאומר שמכל הראיון הזה אני אמור להוציא רק כ-300-400 מילה.

    אבל מה עושים עם כמעט 2000 מילה של ציטוטים, לא חבל? בטח שחבל. זו הסיבה שהחלטתי לכתוב שני אייטמים. האחד - פריוויו ל"טיים אאוט" שהתפרסם במגזין.
    השני - ראיון שלם שהתפרסם במלואו בפורום מוסיקה ישראלית של YNET, אותו ניהלתי בזמנו.

     

    עכשיו הגיע הזמן גם לפרסם אותו פה.

     

    ***

     

    "הקריירה שלי מתחילה עכשיו".

    ראיון עם שלום גד

    12/04

     

     

    "צנוע, פשוט, נעדר מותרות; שיש בו הסתפקות במועט והקפדה על משמעת חמורה".
    זו ההגדרה המופיעה במילון האינטרנט "רב-מילים" למילה ספרטני. אם יום אחד יחליטו מפעיליו לשדרגו ולהוסיף תמונות לצד ההגדרות, סביר להניח שליד המילה הזו תתנוסס תמונת ביתו של שלום גד.

    מיטת קרשים נמוכה ועליה מזרון, ארונית קטנה צבועה ברישול, שולחן עץ ישן ושני כיסאות הם רוב תכולת הדירה הקטנה בה הוא מתגורר. על המיטה, ליד תנור ספירלות, מנמנמת החתולה שלו. מולה עומדת טלויזיה ישנה נושנה, מכוסה במפה. אנחנו מתיישבים ליד השולחן והוא שואל בהתחשבות אם אני רוצה להחליף כיסא. "הכיסא שהתיישבת עליו לא כל-כך נוח. אבל מצאתי אותו ברחוב והוא היה במצב טוב, אז לקחתי".

    - לא מפריע לך לחיות בכזו סגפנות? אוטוטו אתה בן 40.

    "להרבה אנשים זה נראה סגפנות, אבל לי זה נראה החיים הכי טובים שיש. לא ויתרתי על כל שאר הדברים מתוך קיצוניות באופי שלי. אם הייתי יכול לחיות אחרת בלי להתפשר – הייתי עושה את זה. אבל הצלחה בשבילי זה לעשות את מה שאני רוצה לעשות, כלומר מוסיקה. הייתי יכול לחיות חיים אחרים, אבל אז הייתי בינוני בכל שאר הדברים שאני עושה. יש לי אמונה שאם לא ארפה מהעיסוק במוסיקה – אוכל לשנות את זה, וזו הדרך שאיתה אני רוצה להגיע לחיים טובים יותר. אני לא הולך לעבוד בשטיפות עוד הרבה זמן".

    "שטיפות". זה שם הקיצור שהוא נותן לעבודה ממנה הוא מתפרנס – שטיפת חדרי מדרגות. בתחקיר שעשיתי לפני הפגישה מצאתי ראיון שהוא נתן פעם בעיתון "העיר". "גד עומד לסגור עשר שנים בשטיפת מדרגות", מספר שם שאול ביבי, המראיין. הראיון ההוא פורסם ב-1996, כך שהיום בו יסגור 20 שנה בג'וב הזה לא מאוד רחוק.
    "העבודה בשטיפות נותנת לי הרבה חופש, לא הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה עם עבודה אחרת. מה אחרים היו עושים במקומי? הולכים לעבוד במחשבים ואחר כך בוכים שאין להם זמן לעשות מוסיקה? זה מה שהם עושים, והם בוכים לי. אני רואה אנשים שמנהלים קריירה כפולה ואת המלחמות שהם חיים. זה לא חיים קלים יותר, זה רק נראה יותר טוב. עם כל הכבוד – אני רוצה יותר. יש משהו בשטיפת מדרגות שמדרבן אותך לצאת משם בגדול. לא לעבודה אחרת – אלא דרך עשיית מוסיקה. לא השלמתי עם זה ואני לא מתכוון להשלים עם זה שאני לא אחיה ממוסיקה. אני לא רואה את מה שאני עושה כשולייים, וחושב שהמוסיקה שלי יכולה להגיע לכל מקום. בינתיים, שווה לי לעבוד בעבודה כזו, אם זה נותן את היכולת להוציא הרבה תקליטים".

    - אז למה אתה לא מנצל את זה? האלבום האחרון שלך יצא בשנת 2000. עוד מעט זה יהיה כבר חמש שנים.

    "התחלתי לעבוד על דיסק חדש די ממזמן, אבל התעכבתי כי התברברתי באולפן. לקח לי זמן להבין איך אני מוציא את הלהקה שלי כמו שאני אוהב. הקלטתי, הקלטתי עוד פעם, שיניתי ציוד, הקלטתי שוב. האולפן הביתי שלי מאוד מיושן, אפילו מחשב אין בו, שזה אולי דווקא טוב, כי לעבוד על מחשב זה יותר מסורבל. זה נותן יותר אפשרויות אבל יוצר דרך ארוכה יותר. הפשטות של המערכת שלי הועילה. בגלל שהיא ניידת הייתי לוקח אותה איתי לחדר החזרות. מגיע לשם, מקליט ערוץ של תופים וחוזר איתה הביתה.
    אם יש לך אולפן ביתי, לא מספיק שיש לך את הציוד. אתה צריך ממש להיות טכנאי הקלטות, ללמוד את המקצוע. לכן הפסדתי קצת זמן על ההתחלה. טכנית, אביב עזר לי הרבה בסיבוב הזה. כל פעם שיש לי משהו שאני לא יודע איך עושים – אני שואל אותו. עכשיו אני לא יכול לדמיין להקליט בצורה אחרת, כמו פעם, באולפן גדול. האולפנים הביתיים הם מסוג הדברים שמרגע שהם קיימים אתה אומר: "איך היה אפשר לעבוד קודם אחרת?". אבל יש בזה גם סכנה - עידן האולפנים הביתיים והלייבלים הפרטיים מביא לך את האפשרות לזלזל, להגיד: "יופי, עכשיו אפשר לעשות את מה שמתחשק לי". בזמן הזה הייתי יכולתי להוציא חמישה תקליטים בינוניים. אבל כשאני חושב על זה, זה לא תירוץ. הטענה על ההתמהמהות מוצדקת. פשוט לא הצלחתי לעשות את זה יותר מהר. אני באמת מבטיח לעצמי שמעכשיו זה לא יקח כל כך הרבה זמן. זה כמעט מגוחך, אני לא איזה ואן-גוך, איזה "אמן". כולה רוקנ'רול, שירים".

    - אוקיי, אז לא יכולת להוציא דיסק חדש יותר מהר. אבל מה עם הופעות? למה לא להופיע עם חומר של שלושה אלבומים שכבר הוצאת?

    "ההתחדשות מאוד חשובה לי. לא רציתי לחזור בלי תקליט חדש ולכן היה לי ברור שאחזור להופיע רק לקראת יציאת דיסק. לא רציתי למרוח שלוש שנים על פרומו של תקליט אחד. הופעתי קצת אחרי יציאת "תנועות מטאטא מהירות", והייתה הופעה אחת אחרי "העבד". לא אמרתי: "עכשיו אני מפסיק להופיע לשלוש שנים", זה פשוט התארך בגלל העיכוב של התקליט".

    אז הנה, סוף כל סוף שלום גד חוזר להופיע. ביום שלישי הקרוב הוא יעלה על הבמה של הבארבי ויתן סט שישלב חומרים משלושת אלבומיו הקודמים ("סוף המדבר", "תנועות מטאטא מהירות" ו"העבד") עם שירים מאלבומו החדש. "חצי הופעה מהחומרים הישנים וחצי מהחדשים", הוא אומר.

    - מאז שירדתם מהבמה הספיקו לקחת לכם את שם הלהקה, "היהלומים".

    "זה לא מזיק לאף אחד, זה אפילו מצחיק. אני לא חושב שיהיה בלבול ביננו. הם "היהלומים", ואנחנו זה "שלום גד והיהלומים". מילא אם הם היו להקה גרועה, אבל הם להקה טובה, אני אוהב אותם. גם ככה השם הוא לא מקורי, בטח יש עוד איזה 17 "היהלומים". זה יותר פרודיה על שמות של להקות. אני חושב ששתי הלהקות יצאו נשכרות מזה, מסחרית זה מצוין".

    - תזכור את המשפט הזה כשיגיעו להופעות שלך אנשים שמצפים לשמוע מוסיקה יוונית...

    "האמת שמה שחלמתי לעשות לפני שהקמנו את "היהלומים" היה פאנק חתונות, וזו בדיוק האג'נדה שלהם. "היהלומים" שלי היא להקה בת זונה! המוסיקה שלי לא הייתה נשמעת כל-כך טוב אם הייתי עושה אותה עם הרכב אחר. יש לנו עכשיו סוג של אנרגיה שלא הייתה לנו יחד בעבר, רק עכשיו התחלנו להרגיש כמו להקה. אנחנו נופיע באופן מדוד, כמה שצריך. אני לא אוהב את הגישה של לסחוט את עניין ההופעות עד דק. מה שאני הכי רוצה זה לכתוב הרבה שירים ולהוציא הרבה תקליטים".

    - אז מה מחכה לנו בדיסק החדש?

    "יהיו בו 19 קטעים, שרובם קצרים ומהירים. בעקרון, זה תקליט של שירי אהבה. לפחות זה נראה ככה מהצד שלי, אני מתאר לי שמבחוץ זה נראה אחרת. גרעין ההרגשה של העניין הוא יחסים והכפילות שיש בהם בדרך כלל. זה תקליט שמתעסק בכל האחריות, הכאב ראש והכאב שיניים שמגיע מהרגע שבו מצאת אהבה. כל התרבות המערבית כבר מתעסקת המון זמן בכך שהסיפור הוא כל הייסורים שעוברים עד שמוצאים אהבה. פה זה דווקא מתעסק יותר במה שקורה אחרי שמוצאים אותה.
    הייתי עושה את התקליט הזה בגיל 20 אם הייתי יודע איך, אבל רק עכשיו אני יודע. הוא ממשיך את הקו של התקליטים הקודמים בצורה הרבה יותר מחודדת ויותר עירומה מהתחכמויות מתפתלות. הכתיבה פשוטה יותר, עד כמה שאני יודע לכתוב פשוט... אני כותב כל הזמן וכשאני מסתכל אחורה – אני רואה שזה בדרך כלל הפסקול של החיים שלי. גם אם לא התכוונתי שיהיה, גם אם ניסיתי לעשות משהו אחר לגמרי. הפעם ניסיתי לקחת את אותם דברים שלקחתי בעבר, לשאול את עצמי מה עשיתי שם וללכת בצורה יותר ישרה".

    - המוסיקה החדשה שלך עדיין עוסקת בדת, כמו השירים ב"העבד"?

    "התקליט הזה הוא לא המשך ל"העבד", הוא תקליט די חילוני. גם "העבד" לא היה תקליט דתי באמת, הוא היה תקליט על מוסיקת פופ יותר מאשר על דת. הפופ התחיל משירים דתיים והתפתח לשירים חילוניים על אהבה, סקס וכסף, שהפכו להיות הדת החדשה. בינתיים המוסיקה התפתחה והפופ הגיע למבוי סתום. רציתי לראות מה קורה כשלוקחים את המוסיקה אחרי שהיא התפתחה ומחזירים לה כתיבה של טקסט דתי כמו שהיא הייתה בתקופת באך, או בתקופת הגוספל. עניין אותי ליצור שוב את המפגש הזה".

    - מה המקום של הדת בחיים שלך?

    "זה מאוד טבעי בארץ שכמוסיקאי מתחיל לדבר על ענייני אמונה – אז שמים עליו תפילין, אבל במובן של אורח חיים - אני מאוד רחוק מהיהדות. אמנם אני לא עובד בשבת, אבל זה בגלל שזו הזדמנות לא לעבוד. אני בן אדם מאמין, אם תרצה, בהכל. יש היום 17,000 כתות דתיות בעולם. אני מאמין שאפשר להיעזר בכולן – כולם צודקים וכולם גם קצת טועים. יש לי יחסי ידידות ואהבה עם כל מה שבא מהדת, אלו המקורות שלנו. אני מאוד אוהב את מה שבא משם – פשוט לא מאמץ את זה באופן מעשי".

    בשלב מסוים אני מתוודה בפניו ש"סוף המדבר" הוא אחד הדיסקים הישראלים האהובים עלי ביותר. כמו רבים, גם אני גיליתי אותו כמעט במקרה. אני עדיין זוכר את הטרמפ שנתן לי אחד מחברי הפורום הזה בעבר. כשעצר לי ליד הבית הוא שלף דיסק צרוב. "אתה יכול לקחת, יש לי עוד כאלה בבית", הוא אמר ונתן לי אותו. לקחתי ושמעתי, ואז שמעתי שוב, ושוב ושוב. הפער בין האיכות של האלבום הזה לבין ההצלחה שלו (או יותר נכון: חוסר ההצלחה שלו) נראה לי פשוט בלתי נסבל, במיוחד לאור העובדה ששיר הנושא מהאלבום נוגן בזמנו דווקא לא מעט ברדיו.

    - איך אתה מסביר את הכישלון של "סוף המדבר"?

    "חוסר ההצלחה קשור להמון גורמים שאין לי שליטה עליהם. הוא יצא אחרי רצח רבין, כשכל מי שעשה רוק נחשב לאאוט. גם המבקרים לא נפלו ממנו, קיבלתי יותר אהדה תקשורתית על "תנועות מטאטא מהירות". היה חשוב לי שהדיסק יהיה מחוספס, זה בדיוק מה שחיפשתי באותה התקופה, כך שההפקה שלו לא הייתה ידידותית. הקלטנו אותו בכמה ימים, בשניים-שלושה טייקים לכל שיר. יש גם את העניין של איכות של דיסק מול השירים שמייצגים אותו ברדיו. אלו שני דברים שונים לגמרי, אבל הסינגלים הם בכל זאת אלו שקובעים כמה חשיפה הוא יקבל, ולא פעם זה לא קשור לאיכות.
    כשקול חדש נשמע – לוקח זמן עד שמבינים מה הוא רוצה. לדברים לוקח זמן לחלחל. כמעט כל תקליט שעשינו מוערך היום הרבה יותר מאשר כשהוא יצא. שלי, של יוסי, של פונץ'. הדברים האלה משתנים כל הזמן. בסוף יעשה צדק עם הדיסק הזה. הנה, הוא כבר מתחיל להיעשות. אמנם "הד ארצי" עדיין לא מדפיסים אותו מחדש, אבל אני לא מאשים אותם. הם חברה עסקית, והם לא יוציאו אותו מחדש בלי אינטרס כלכלי. בינתיים, שאנשים יורידו אותו מהאינטרנט. בסופו של דבר, מספיק שתקליט אחד יקבל חשיפה גדולה כדי לתת פוקוס לשאר התקליטים.

    - באמת את "נאמנות ותשוקה" של אלג'יר הוציאו לאחרונה מחדש, אחרי ש"מנועים קדימה" הצליח

    "אין בדיוק מקום להשוואה, אני חושב שהסיפור שלנו שונה. אבל לראות את אלג'יר מצליחים עוזר גם לי מאוד. בהצלחה שלהם יש משהו שעושה אותך יותר אופטימי. עצם העובדה שאתה רואה שינוי כל כך קרוב אליך. עם הזמן גדלנו להיות פסימיים ולחשוב שאף אחד לא מבין מה אנחנו רוצים. פתאום אתה רואה שמבינים, וקולט שהעולם בעצם יותר פתוח. זה גורם לך לחשוב מחשבות רעננות יותר, להאמין בשינויים הרבה יותר מאשר כשאתה לא רואה אותם. אני רואה את ההצלחה שלהם כהצלחה שלי, היא מרגישה לי כהצלחה שלי. זה משמח אותי כמישהו מבפנים, לא מישהו מבחוץ. במובן מסוים, אני הגרופי הראשון של אלג'יר. אל תשכח שאני עוקב אחרי התקליט הזה כבר עשר שנים. לראות אותם עכשיו מצליחים זה כמו לראות את הבת שלך מתחתנת. בעצם הרבה יותר מזה. אבל זה עוד לא מספיק. הם היו אמורים להצליח הרבה יותר, וזה עוד יקרה".

    - מה היה הסיפור עם ההשתתפות שלך באיחוד של פונץ'? לא באת, ואז באת, ומהר מאוד הלכת.

    "לא הייתי בקאמבק של פונץ', מבחינתי זה היה מוגדר כאירוח. התארחתי בשלוש הופעות. פונץ' הייתה הבית שלי, אבל בשלב מסוים אתה יוצא מהבית ומקים בית חדש. לא תגור עם ההורים שלך כל החיים".

    - אבל אפילו השתתפת באירוח של הלהקה בפורום. זה לא ממש משהו שקורה עם אורח לשלוש הופעות.

    "פונץ' היא להקה נושמת שנכנסים אליה ויוצאים ממנה כמו אירוע חברתי. זה הכל גמיש. ב-1992 נפרדתי מפונץ' כחבר בלהקה פעילה. יוסי הוציא אלבום סולו, אני הוצאתי אלבום סולו. באיזשהו שלב אמרנו: "בואו ניפגש, נקליט אלבום בשבועיים, נוציא אותו ונחזור כל אחד לעיסוקיו". זה היה המניע של "דנה ראתה עב"מ". זה היה די מטופש מצידי לחשוב שזה אפשרי. החיים בדרך כלל דורשים יותר מזה. שלא בשליטתי נהיה מזה קאמבק, הלהקה כביכול התאחדה, למרות שהיא לא הייתה מפורקת. אני לא יכולתי לספק את הסחורה בעניין הזה, כי זה לא התאים לי מבחינת לו"ז וסדרי עדיפויות. זה היה מצריך לעשות דברים שונים במקביל. אני לא יכול להיות dedicated ליותר מלהקה אחת בו זמנית. אנשים שעושים הרבה דברים במקביל, הרבה פעמים עושים את זה בצורה לא משהו. אבל בועז כהן בא אלי ואמר: "בוא נעשה שלוש הופעות לרגל הדיסק" ואני הצטרפתי, גם כי בתקופה ההיא הם החליפו בסיסט כל יומיים, כך שנפתח חלון. אז באתי, עשיתי את שלושת ההופעות והלכתי. לא רציתי להיות בדרכים עם פונץ', רציתי שהמפגש המחודש יהיה מפגש יצירתי. אם הייתי המנהל של פונץ' – מבחינתי היינו מוציאים את הדיסק, עושים שלוש הופעות והולכים הביתה. אין לי רצון להיות פעיל בפונץ' ולא הייתי מעוניין במסע כיבושים. ברגע שהוא הפך לכזה – לא היה לי יותר מה לעשות שם. כל הזמן היתה לי תחושה שכשאני בלהקה – לא אני ולא יוסי הולכים עד הסוף. אנחנו פשוט נורא מנומסים. אמנם כל אחד מאיתנו מעריץ את עצמו בטירוף, אבל אנחנו גם מעריצים אחד את השני. זו להקה מאוד דמוקרטית ועם הזמן לכל אחד יש דיעה אחרת לגבי איך עושים דברים. בשלב מסוים, התפקיד בפונץ' לא נתן לי להיות מי שאני רוצה. יכולתי לשנות את זה, אבל זה לא היה תורם ללהקה. עדיף להם לעבוד ככה, בגלגול החדש שלהם. זו ההתפתחות הטבעית. כשלהקות לא משתנות הן חוזרות על עצמן".

    - אז תם ונשלם שיתוף הפעולה שלך איתם?

    "לא, אבל אם זה יהיה – זה יהיה שיתוף פעולה מוגבר עם האנשים, לא "פונץ'". נורא בא לי לעבוד איתם, אבל לא במסגרת מגבילה. אני מת שזה יקרה, אני אוהב לעבוד עם האנשים האלה, אבל שזה יהיה כמו סופר גרופ, לא קאמבק. אני שונא קאמבקים שנחים על הישגי העבר".

    - אולי כל הסיפור זה שאתה קונטרול פריק, שאתה חייב שהדברים יתבצעו בדיוק כמו שאתה רואה לנכון?

    "אני לא קונטרול פריק, אבל אני לא אוהב שעושים ישיבת להקה בשביל כל אקורד שצריך להחליף. אמנות זה דבר מאוד אינטימי, בסופו של דבר זה צריך להיות חופשי מאוד. אתה לא יכול שיגבילו אותך. רציתי לגדול לכיוונים אחרים שלא יכולתי לעשות במסגרת פונץ'. זה סוג של בניית עצמאות, דבר שנבנה כבר כמה זמן, גם מהצד של יוסי.מהרגע שאני התחלתי לעבוד עם היהלומים נהיו לי דיעות מאוד ברורות לגבי איך עושים כל דבר – מבחינה הפקתית, מבחינה ניהולית"

    יום למחרת אנחנו מדברים בטלפון, והוא מספר לי שאחרי הראיון הוא ניהל שיחת טלפון ארוכה עם אלי שאולי, שותפו להרכב. מהשיחה הזו הוא יצא עם מסקנה אחת:
    "התווכחתי איתו שעות והגעתי למסקנה שלא תמיד הייתי ככה, אבל אני דווקא כן קונטרול פריק. כל השאר זה טיוחים. אז אתה יכול לכתוב שכן, אני קונטרול פריק".

    - איך אתה מרגיש עכשיו, כשעוד רגע אתה קופץ בחזרה למים, מוציא דיסק, עושה הופעות?

    "מבחינה רגשית – הקריירה שלי מתחילה עכשיו. עד עכשיו זה היה סדנאות אמנים כאלה. משהו השתחרר לי באופן כללי. גם בגישה וגם בדברים אחרים. אמנם לא נהוג להגיע לזה בגיל 40, אבל יש כאלה שגדלים לאט..."

     

    ***

     

    לינק "תופס טרמפ": 5 תחנות תרבות של שלום גד.

     

    עדכון: שלום גד חוזר להופיע!

    הנה ראיון חדש איתו, ב"מומה".

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/8/07 15:20:
      אסף, איזו מילה על ההופעה של אביב בבארבי?
        6/8/07 00:48:

       

      צטט: ע מ י 2007-08-05 23:01:38

      והנה הוא חוזר

       

      הנה שני תארכים ראשונים להופעות של שלום גד והיהלומים:

      21 באוגוסט בסינדרום

      5 בספטמבר בבארבי

       

      הללויה!

        5/8/07 23:01:

      והנה הוא חוזר

       

      הנה שני תארכים ראשונים להופעות של שלום גד והיהלומים:

      21 באוגוסט בסינדרום

      5 בספטמבר בבארבי

       

        27/7/07 23:22:
      שלום איש יקר.

      פרופיל

      jero-nimo
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון