אני עייף...

עייף מאנשים שידם קלה על ההדק...
שלא ניתן להכניס מילה בין שלל מחשבותיהם...
אנשים שלא רוצים לשמוע וישמחו להשמיע...
חלילה להם מלדעת פן אחר של הקיום...

הם ואפסם עוד... 
כל כך רגישים לעצמם, אבל לא לאחר...

דמעות באישוניהם ואין בהם מבט..

הם מעולם לא התכוונו להרע...

אך איפסו את כוונתם בך...

אוזנך קשובה להם, אך אוזניהם ערלות..
אוחזים בלוחותיהם ולא מוכנים לרדת מההר

בונים פירמידות של עבדות
חיים במדבר של מחשבותיהם החשוכות...
לא חוסכים ממך את שבטם
אתה הוא זה אשר לבסוף יוקרב
על מזבח מסגדם...

הם ידברו על מרחב ועל החופש...

ואתה עבד לגחמותיהם...