בדרך כלל אני לא זורם עם סמינרים כאלו והם מרגישים לי כמו טחינת מים מיותרת. הפעם עודדתי על ידי קבוצה של חברים להגיע ולשמוע מה יש לאנשים להגיד.
לצערי התאכזבתי עוד יותר. השמאל הישראלי מצוי כבר די הרבה זמן בשפל הולך וגדל. תוצאות הבחירות האחרונות הוכיחו שגם מרצ וגם מפלגת העבודה איבדו את הקשר בינם לבין קהל הבוחרים שלהם. אחת הסיבות לכך בלטה בסמינר הנוכחי. אנשים היו מאד עסוקים בהתנגחויות אישיות בין המועמדים שלהם בתוך המפלגות. לא נעשתה חשיבה עמוקה ומעמיקה על מהות השמאל ומה הוא משדר כלפי חוץ.
יש לי כמה נושאים שעלו לי בעקבות הסמינר ועוד לפניו, אבל דווקא הסמינר העלה בי את הצורך להתמקד במבנה שבו אני מאמין שצריך לבחון את התופעות האחרונות.
אם השמאל, או לפחות אנשי השמאל, אכן רוצים לבחון ברצינות את הסיבות לדעיכת המפלגות, הם צריכים לשים בצד את האגו ואת מלחמות המועמדים ולצלול הרבה יותר עמוק. הרובד הערכי הסוגיות הערכיות עליהן ניצב השמאל הישראלי הן אבני הבסיס עליו הוא עומד. שאלה קריטית היא כמה התרחקה הפוליטיקה השמאלנית והציבור השמאלני מהערכים הללו? מהם הערכים עליהם מושתת השמאל? האם הם רלוונטיים לימינו? צריך כמובן לדעת להבדיל בין ערך לאידיאולוגיה. מתוך הערך נגזרת האידיאולוגיה. ערך יכול להיות קדושת החיים. מתוכו יכולות להיגזר אידיאולוגיות שמאלניות וימניות כאחד. בחינת הבסיס הערכי של מפלגה היא אינה צעד קל. לעיתים קרובות אנחנו שבויים בתוך העולם הערכי שלנו ורואים דרכו את המציאות. כדי לקיים את התהליך הזה אנחנו צריכים לשבור את המשקפיים שדרכם אנחנו מביטים על העולם ולהרכיב אותם מחדש. זה דורש תהליך כואב וקפדני שרק מתוכו אפשר להתחיל דיון על האידיאולוגיה.
הרובד האידיאולוגי כאמור, האידיאולוגיה היא נגזרת של הרובד הערכי. היכן עומדת אידיאולוגית השמאל בתוך העולם שבו אנו חיים. האם מרקסיזם או סוציאלדמוקרטיה הם פתרונות רלוונטיים כיום בישראל? האם אידיאולוגיה שלומנית היא עדיין רלוונטית בעולם שבו ארגוני טרור "מולכים" על טריטוריות ואוכלוסיות. אלו סוגיות אידיאולוגיות שהשמאל לא דן בהן מאז ממשלת רבין. 17 שנים עברו מאז, אולי הגיע הזמן לריענון?
הרובד המעשי מתוך האידיאולוגיה נגזרים הפתרונות המוצעים. הפתרון שהשמאל מגיש בתחום המדיני בשני העשורים האחרונים הוא פתרון "שתי מדינות לשני עמים". כל עוד הרשות הפלסטינית שלטה גם בגדה וגם בעזה יכול היה גוש השלום לדבוק בגישה זו. אבל האם היום היא רלוונטית? יכול להיות שמתהוות כאן שלוש מדינות לשני עמים? (אולי אפילו ארבע בהתחשב בפריעת החוק מצד המתנחלים בגדה) איזו עוד אלטרנטיבות שלומניות יש לשמאל הישראלי להציע? לא הגיע הזמן לבנות כאלו? אין זה מבטל את אופציית השתיים לשניים אך מן הראוי שהשמאל ידע לפרוס בפני הציבור יותר מפתרון אחד. פתרון יחיד מכניס את תומכי השלום לשמרנות.
רובד הדימוי העצמי איך אנחנו תופסים את עצמנו ביחס לפתרונות המוצעים? אחד הדברים שחוזרים ונאמרים לגבי מפלגות שמאל סוציאל דמוקרטיות בארץ הוא שהשמאל מתרכז בערים העשירות ומדבר על צדק חברתי. זו שאלה מעניינת, האם תושבי תל אביב מוכנים לצאת ולפעול ביומיום שלהם להגשמת הפתרונות שהוצעו והאידיאולוגיה שעבורה הם מוכנים להצביע. שינויים חברתיים לא קורים רק מלמעלה, בטח לא כשגוש השמאל מונה 20 מנדטים (כולל חד"ש).
רובד הדימוי החיצוני מה הציבור חושב על הערכים, האידיאולוגיה, הפתרונות המוצעים והנפשות הפועלות? איך מחברים את כל זה לשטח? זהו תהליך שהוא לא פחות מורכב מהרבדים האחרים. הוא דורש ראייה פרגמטית והבנה מעמיקה של תהליכים חברתיים בחברה הישראלית. יהיו שיעדיפו להתייחס לרובד הזה כ"איך מוכרים את המוצר לציבור". אני לא רואה את זה ככה. בהיבטים של פוליטיקה חדשה, אשר אדבר עליהם בפוסט אחר, הציבור והפעילים הפוליטיים מגיעים משני הצדדים, אלו נוקטים פעולות מלמטה ומציפים בעיות ואלו בונים כר רחב יותר להשתתפות פוליטית. השאלה היא לא איך מוכרים, השאלה היא איך מרחיבים את המעגל, לראייתי.
רק בחינה מעמיקה של כל הרבדים הללו תאפשר שבירה של התפיסות שבהן שבוי השמאל הישראלי ותפתח דיון חדש ועירני בעתידו של השמאל ובעתידה של מדינת ישראל.
אשמח לקרוא הערות ותגובות. |
TIBERIVS GRACCVS
בתגובה על עוף השמאל - מבוא לחשבון נפש
עדנה כהן קדוש
בתגובה על פוסט לחג - על ברכת החמה, תקוות לעתיד והחירות
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין חיה כזאת שאפשר להגדיר אותה במפלגת שמאל בישראל - מרצ, העבודה, רק"ח-חד"ש, למרות שהם משלמים תשלום סמלי לרטוריקה סוציאליסטית הם לא מפלגות שמאל. מרצ כבר היא מפלגת הקיבוצים וחלק מהמעמד הבינוני-גבוה שלא יתנגדו לקפיטליזם, להפך הם הרוויחו הרבה מהקיפטליזציה המואצת של ישראל בשנות התשעים (לא סתם רן כהן, שהתיימר להוביל קו יותר סוציאליטי, הוכה פעמיים בבחירות להנגת מרצ ע"י הקיבוצים ובעלי בריתם העירוניים), חד"ש מאז שנות האלפיים חוזרת לשורשיה בתור הפק"פ בשנות השלושים בזמן שתמכה בכל יוזמה של השוביניזם הערבי הלאומני (כמו תמיכתה במופתי במהלך המאורעות...) ועל העבודה כבר לא צריך להכביר מילים...
יש תקומה לשמאל וזה באימוץ קו פטריוטי-לאומי ביחד עם קו סוציאליסטי. רק כך הוא יוכל להכות את הימין ולמשוך מצביעים מש"ס והליכוד. אבל דווקא השמאל עובר תהליך הפוך, הוא נסגר באליטות הישנות של הקיבוצים והפוליטרוקרים של ארגוני שמאל (ראה את הרשימה של מרצ לבחירות...) ומאמץ עמדות שנוגדות את הקונצנזוס הלאומי הבסיסי ביותר של ישראל (ראה תמיכתה של מרצ בזכות השיבה והתנגדותה למלחות ההגנה האחרונות).
העם מוקיע את השמאל ואם יש לכם יושר אינטלקטואלי אתם צריך להודות שבצדק הוכתם בבחירות.