כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    הנעליים של אבא

    22 תגובות   יום שישי , 13/3/09, 07:03



     

    הסיפור הזה שייך לחפצים שאינם.

    אחרי מותו של אבא ביקשתי לשמור על הנעליים שלו כדי לעשות מהן פסל.

    בלי ספק הן סימלו בשבילי את אישיותו.

    נעליים שחורות. הדורות עם חורים קטנים לקישוט, אלגנטיות אך כבדות כמנהג הגבריםבפריז ובניו יורק.לא גנדרניים.

    הוא לא היה מסיר אותן, לא בבית ולא בחוף הים.

    רק ממש בשנה האחרונה לחייו היה מחליף אותן לנעלי בית כי רגליו הצרות התנפחו.

    תמיד הן נראו לי גדולות במיוחד, עד אשר נולדו לי בנים עם רגל גדולה משלו בכמה מספרים.

    הן היו תמיד מצוחצחות  מתחתן גרביים ארוכות מכותנה סקוטית בצבע כחול כהה עד הברכיים.

    אף פעם לא ראו את רגליו שהיו לבנות וחלקות.



     במסגרת העבודה שלי על החפצים של המשפחה, חשבתי לקחת את כל הנעליים שלו,

    לצקת אותן בברזל ולהעמיד אותן אחת  אחת על מדרגות של סולם. אבא הרי עלה השמיימה.



    קיבלתי המלצה על יצקן אומנותי. הלכתי אליו עם 4 זוגות הנעלים ששמרתי כולל אחת עם חור בסוליה.

     חשבתי על סולם של שמונה שלבים. הוא הסביר לי כי ניתן ליצור נגטיב משעווה ואחר כך לצקת במתכת

    או שניתן גם לשרוף את הנעל ובחלל שיישאר מהשריפה לצקת.

    לא הבנתי בדיוק את התהליך. היום אחרי שראיתי איך מבצעים את היציקות בהודו אני יודעת יותר.

    שאלתי אותו מה הוא מציע והוא הסתכל על הנעליים ואמר שאפשר לשרוף אותן ואז לצקת.

     עברו ימים עברו שבועות ולא שמעתי ממנו. בסוף התקשרתי והוא אמר לי שיש בעיה רצינית.

     נסעתי אליו והוא הסביר לי שבאופן מפתיע כמה שלא ניסה, אי אפשר היה לשרוף את הנעלים.

     הן קשות כמו אבן. גם אי אפשר עכשיו להחזיר אותן כי הן לכודות בתוך התבנית.

     ממש כעסתי, שהרי לנעלים האלה אין תחליף. אבל לא היה מה לעשות.

     לבקשתי נתן לי את התבנית האחת עם זוג נעלים שנשאר.



    בדרך הביתה בכביש העולה לירושלים בין צער לרוגז יכולתי לשמוע את אבא:

    את חושבת שזה חוסר מזל! ואני אומר איך בכלל יכולת לחשוב לעשות מהנעלים שלי אומנות, 

     לקחת עור ודוגמא כזו ולשרוף אותן? איך בכלל יכולת לחשוב שהן ישרפו, עור עבה וקשה כל כך.

    אני תמיד אמרתי שכל החיים היה לי מזל, אז זה שהיצקן שלך לא יודע לעבוד גם כן המזל שלי.
    מתאים לך שהלכת לאחד לא שווה. מה פתאום על סולם עולה השמימה, אין לך מה לעשות?
    נעשית דתיה פתאום? את יודעת כמה זה עולה? כל זה בשביל לזכור אותי-את הרי שומעת אותי
    כל הזמן, מילא אם היית עושה פסל של הפנים!



    התחלתי לצחוק .הרי  מבחינתו הוא צודק. לא מוכן שישתמשו בו ובנעליו.

    לא סיפור ולא נעליים.



     



    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/09 00:17:


      נפלא.

      כל מה שמזכיר אבא -

      מחזיר אותי

      לזכרונות של איש יקר שאיננו עוד.

      מירה

        17/3/09 11:08:

      צטט: art1 2009-03-17 10:45:44


      את פשוט ענקית !

       נבוך

       

        17/3/09 10:45:

      את פשוט ענקית !
        17/3/09 10:15:

      צטט: 2btami 2009-03-13 23:57:00

       

      דניאלה, חברתי היקרה...

       

      אני גם לא מפסיקה לשמוע את

      קולו של אבא שמהדהד בראש כל הזמן, וגם לאחר מותו.

       

      על מי חשבתי יותר בזמן שקראתי את הסיפור שלך? על אבא? על הנעליים? אולי על היצקן?

      מה שבטוח זו את שעולה מכל מילה.עם הכאב,האהבה, הרגש,

      ובעיקר בעיקר - עם ההומור, והמבט הכל כך מיוחד שלך.

      המדרגות שעולות לשמיים הן רק סמל ליצירתיות שלך שלא מפסיקה להפתיע....ולהצחיק.

      את משהווווו 

      תמיד הוא אמר שכל החיים היה לו מזל. הלואי על כולנו!
        17/3/09 09:42:

      צטט: א.אלה 2009-03-17 09:19:23


      לדניאלה

      נהניתי לקרוא את חוויותייך על נעלים של אבא.

      אני חושבת שדווקא חוסר המזל ביציקה נתן לך היבט נוסף וזיכרון נוסף.

      גם אני עוסקת בימים אילו בעיבוד זיכרונות ילדות.

      ואוכל לאמר שביחד עם העיבוד היצירתי עולים זיכרנונות נוספים שהיו חבויים או נשכחים.

      ויש בהם גם צער וגם הנאה. בהצלחה

       תודה. אני מרגישה שהמסע בזמן מרתק ואולי זה חלק מזכרונות השבט.

       

        17/3/09 09:40:

      צטט: ,תשוקי 2009-03-17 06:26:38

      אם זכרוני טינו מטעה אותי. ע"פ המסורת היהודית

      לא עושים כל שימוש בנעלים של נפטר. שמא

      ינעל אותם אדם ואז יכנס לנעליו של הנפטר חס וחלילה.

       

      שוקי

       אולי בדברים שהוא אומר הוא התכוון גם לכך. בכל מקרה הנעליים כפי שאתה יכול לראות בתמונה אף אחד לא יוכל לנעול אז אין דאגה. נדמה לי שגם כך לנעליים שלו אף אחד לא היה יכול להכנס...

        17/3/09 09:19:


      לדניאלה

      נהניתי לקרוא את חוויותייך על נעלים של אבא.

      אני חושבת שדווקא חוסר המזל ביציקה נתן לך היבט נוסף וזיכרון נוסף.

      גם אני עוסקת בימים אילו בעיבוד זיכרונות ילדות.

      ואוכל לאמר שביחד עם העיבוד היצירתי עולים זיכרנונות נוספים שהיו חבויים או נשכחים.

      ויש בהם גם צער וגם הנאה. בהצלחה

        17/3/09 09:18:


      סיפור מרתק!

       

      תמר

        17/3/09 06:26:

      אם זכרוני טינו מטעה אותי. ע"פ המסורת היהודית

      לא עושים כל שימוש בנעלים של נפטר. שמא

      ינעל אותם אדם ואז יכנס לנעליו של הנפטר חס וחלילה.

       

      שוקי

        17/3/09 03:01:

      כתיבה יפיפיה ונוגעת אהבתי *
        14/3/09 22:45:
      תודה לכולם
        14/3/09 22:28:

      מ ר ג ש
        14/3/09 17:36:


      תודה על סיפור אישי סביב הנעלים של אבא...

       

      אנטון

        14/3/09 17:23:
      וגם כוכב מתחשק לי להעניק להשקפה הייחודית הזו . . .חיוך
        14/3/09 11:33:
      ממש תודה לכל מי שקרא. במשך הזמן אוסיף עוד קטעים
        14/3/09 08:23:


      אני מקנאה בך... שאת שומעת אותו.

      כרגע אני שומעת את העדינות שלך, וזה לא פחות יפה.

        14/3/09 00:32:

      דניאלה היקרה!

       

      הסיפור שלך נגע ללבי, מזכיר לי סיפורים אישיים, על נעליים ועל אבא שלי.*

       

      ממש מדהים!

       

      תודה לך

       

      אסתר 

        14/3/09 00:06:


      מקסים.

      * ותודה,

      רותי.

        13/3/09 23:57:

       

      דניאלה, חברתי היקרה...

       

      אני גם לא מפסיקה לשמוע את

      קולו של אבא שמהדהד בראש כל הזמן, וגם לאחר מותו.

       

      על מי חשבתי יותר בזמן שקראתי את הסיפור שלך? על אבא? על הנעליים? אולי על היצקן?

      מה שבטוח זו את שעולה מכל מילה.עם הכאב,האהבה, הרגש,

      ובעיקר בעיקר - עם ההומור, והמבט הכל כך מיוחד שלך.

      המדרגות שעולות לשמיים הן רק סמל ליצירתיות שלך שלא מפסיקה להפתיע....ולהצחיק.

      את משהוווווו!!

        13/3/09 20:42:
      מרגש
        13/3/09 16:58:

      סיפור מעניין!

      מזכיר לי את האמונה התפלה שלא זורקים נעליים אלא מניחים בחוץ ועובר ושב יכול לקחת כי....אחת מביא מזל רע לנועלן...

      נראה שאולי החיים נמשכים גם אחרי כן...

       

        13/3/09 10:22:

      כמה שאת יצירתית!

      סיפור מעניין ויצירה מיוחדת,

      איזו זווית ראייה!